בשיר  AMERICAN  PIE כתב דון מקלין על היום בו המוסיקה מתה. בשבילו זה היה היום בו באדי הולי ועוד כמה מוסיקאים צעירים ומשובחים נהרגו בהתרסקות מטוס ב- 1959. אם הייתי צריך לבחור יום בו המוסיקה מתה בשבילי, זה היה ביום הארור ההוא בדצמבר 1980, כשמרק דייויד צ'פמן ירה מטווח קצר ללא שום סיבה הגיונית בג'ון לנון בפתח הבית שלו בניו יורק, חמוש באקדח ובעותק של "התפסן בשדה השיפון", שהפך להיות כמעט ציוד חובה למתנקש המתחיל.

 

לנון, ביחד עם שותפו חברו ויריבו מקרטני שינו את חיי.

כשהלם בי היופי המושלם המהול בחוכמה, בכאב ובכנות שבשירי הביטלס, הייתי שבוי לתמיד. אני מוסיקאי וכותב שירים בעיקר בזכות ההבנה שלנון ומקרטני פרשו בפני, שבשירים אתה יכול לשלוח יד עמוקה לתוך נפשך ולהגיע איתה הכי עמוק אל תוך נפשם של אחרים. אף אחד עד אז ומאז לא הצליח לטעמי לעשות את זה בעוצמות של לנון. שירים הם בשבילי סוג של ניתוח לב פתוח, וכמו רוב בני האדם אני מעדיף שמי שיתעסק בידיים חשופות בלב שלי יהיה הכי טוב, הכי מיומן והכי אמיץ. לנון היה בדיוק כל אלה, ועוד המון.

הוא לא היה איש קל ועל פרקים לא מעטים מחייו יש צל של שוביניזם, ואפילו אלימות. שלא להזכיר את הסמים שכמעט טרפו אותו בסוף תקופת הביטלס.

אבל בתוך כל אלה, לנון היה בן אדם מואר, שידע להתמודד באומץ (ובשירים!) מול עין הציבור עם השדים שלו ולנצח אותם אחד אחד. הוא היה במובנים רבים איש תמים, ואני – בעידן הציני הקפיטליסטי והמרושע בו אנו חיים- ליבי יוצא אל אנשים עם קורטוב נאיביות שזור באומץ שלהם.

וכמו שההסטוריה חוזרת ומוכיחה בכל פעם מחדש, איזה שודד נפש, בדרך כלל פונדמנטליסט או מעורער בנפשו, אורב תמיד בחשיכה לכל בן אדם מואר.

מרק דייויד צ'פמן היה הנגטיב של לנון. בחור נטול ביטחון עצמי שמחפה על כך בפרצי יהירות ואלימות, ומטיל צל על סביבתו. כמו כל חור שחור, הוא היה בטוח שהרצח של האיש הנערץ עליו  ישאב אליו את כשרונו ויכולותיו.

בוועדות המיוחדות לשחרור מוקדם בפניהן הוא מתייצב בכל שנתיים, הוא חוזר בקול רובוטי נטול רגש על מנטרות חרטה נבובות ונסיונות הסבר פסיכולוגיים להצדיק את מעשיו.

 

לכאורה הדבר היחיד שגדע צ'פמן הוא היכולת של לנון להביא עוד מוסיקה חדשה לחיינו. השירים של לנון מימי הביטלס ומקריירת הסולו שלו חיים ובועטים עדיין במלוא הכח.

אני חושב שצ'פמן מנע מהעולם בעיקר את אישיותו של לנון, ואת הפוטנציאל שלו להיות חלק מהמובילים התרבותיים והחברתיים של העולם המבולבל והמסוכסך בו אנו חיים. כמו לנון, יש לצערנו במשורה.

האינטרנט מלא בתיאוריות קונספירציה על רצח לנון שמפנות אצבע מאשימה בעיקר לאדגר הובר ול-FBI שראו בלנון הליברל והמרדן אויב מר ומסוכן. אבל לפי אותם כותבים אלביס עדיין חי והנחיתה על הירח צולמה באולפן בהוליווד.

הייתי איש צעיר כשלנון נרצח. שלושים שנה עברו מאז, ואני עדיין מנסה לכתוב לאורו את השיר המושלם, האמיתי, המשמעותי והנוגע. במקרטני היתה גאונות טבעית מוצרטית ששפעה בקלות. כשלנון כתב ושר, תמיד היתה הרגשה שאם הוא לא ישיר יקרה לו משהו איום ונורא.

 

ומשהו נורא ואיום אכן קרה, בסוף. בשבילי ביום הזה, המוסיקה אולי לא מתה, אבל חלק עיקרי מהלב והמוח נגדעו ממנה.

תגיות