החופשה בה התאהבתי בבנות שלי מחדש
בסוף שנות השמונים נשלחנו אני ובעלי, אז הורים לשלוש בנות קטנות, לשליחות בארצות-הברית. באותו זמן עוד גרנו בקיבוץ שיתופי "כמו פעם", על כל המשתמע מכך, והניתוק היה דרמטי: נפרדנו מחדר-האוכל, מהקהילה ומהלינה המשותפת לטובת חיים עירוניים בקווינס שבניו-יורק: ניהלנו בעצמנו את התקציב; היה לנו רכב משלנו והמון זמן פנוי; והכי חשוב – הילדות גרו איתנו ולא בבתי-הילדים. זו היתה תקופה נפלאה, שבשבילי נגמרה מהר מדי. תקופה שבה הבנתי כמה הזמן הזה עם הילדים הוא חשוב ל?משפחה.
עוד באון לייף:
בשנת 91' חזרנו לקיבוץ, אבל החווייה לא עזבה אותי; הבנות התבגרו, עזבו את הבית והתחתנו – אבל ניו-יורק נשארה לי בראש. זה אולי נשמע אבסורדי, אבל ידעתי שאם אני רוצה להרגיש שוב את ה"ביחד" המשפחתי הזה – לשם אני צריכה לחזור; עשרים שנה התבשל בי החלום הזה, ורק לפני שנה נוצרה ההזדמנות: בעלי הוזמן לכנס בקנדה עם עצירת-ביניים בניו-יורק, ואמרתי לעצמי ש'איטס נאו אור נבר'. שאלתי את הבנות מי מצטרפת אליי וכולן קפצו, אפילו הבכורה שהייתה אז בהיריון. אמרתי להן לרוץ ולהוציא ויזה, והן עשו את זה בלי שום שאלה. התרגשתי כאילו זאת החופשה המשפחתית הראשונה שלנו. חלום של 20 שנה עמד להתגשם, והייתי באקסטזה.
הבנות נחתו בניו-יורק יומיים לפנ?יי. להפתעתי, הדבר הראשון שהן עשו היה ללכת ברגל לסנטרל-פארק ולצלם את הסנאים שמסתובבים שם, שהן כנראה זכרו כילדות קטנות. הן ניסו לשחזר את הזיכרון הזה, וביומיים הראשונים, כשאני עוד יושבת בכנס עם בעלי, אני מקבלת מהן תמונות של סנאים בוואטסאפ. זה היה מדהים; בהמשך הצטרפתי אליהן גם אני מקנדה, והייתי פשוט שיכורה. לא רק מלראות שוב בעיניים את המקומות שהשתנו – אלא מלעשות את זה עם הבנות שלי, שפתאום מגלות עניין בארכיטקטורה ובעיצוב. שוטטנו הרבה ברחובות, וביקרנו במוזיאונים. ראינו הצגות בברודוויי, והקדשנו גם יום לטיול בשכונה הישנה בקווינס. בלילה הלכנו לישון יחד בחדר גדול במלון-דירות, ונרדמתי כשהבנות שלי מדברות ביניהן.
ולא רק הרחובות השתנו אחרי כל הזמן הזה, אלא גם הבנות. פתאום הבנתי כמה שהן גדולות: לא רק שכבר לא צריך להעסיק אותן ולדאוג להן, אלא שהיוצרות התהפכו ממש: הן לקחו על עצמן את האחריות ותכננו את המסלול. רק הגעתי לשם, והן כבר מפעילות לי את מפת ניו-יורק ומושכות אותי – 'אמא בואי לפה, אמא בואי לפה' – שואלות אם אני בסדר ודואגות לי. דרך הטיול, פגשתי את הבנות שלי בגיל אחר ובזמן אחר. הכרתי מחדש את השגעונות ואת כוח הסבל שלהן; איפה הן התחזקו והתבגרו ואיפה נשארו אותן ילדות קטנות. מה שמעניין זה שבדינמיקה בין שלושתן שום-דבר לא השתנה: הבכורה היא עדיין הבוגרת והמכתיבה; והצעירה נשארה הקטנה שיודעת להילחם על מקומה כשצריך; דיברנו הרבה, השלמנו פערים, וכעסנו אם משהו לא מצא חן בעינינו; זה היהזמן זהב ממש.
עם כל ההנאה והעובדה שבעצם קיבלתי "שלוש בנות קצת חדשות" ההפקה של הטיול לא הייתה פשוטה: כולן עובדות, נשואות, והבכורה כבר אמא – מה-גם שמדובר בהשקעה כספית לא-קטנה. היה לי ברור שההוצאות הגדולות הן עליי, אז עשיתי את החשבון, חסכתי והשקעתי. יש בנות שלא מסוגלות להיות עם אמא שלהן יותר מכמה שעות, בטח לא שבוע, ובחיים לא היו נוסעות לטיול כזה. אבל אני מרגישה שהן הפרטנריות המושלמות שלי לטיול, והייתי חייבת לעצמי את החלום הזה. שאלתי את הבנות אם גם הן מרגישות ככה, והן הודו שהן צריכות את זה לא פחות ממני. וכשאמא משלמת על כל העסק – זה בכלל כיף-גדול, לא?
סהר אביב, אנליסטית בפסגות, בית השקעות:
היי לאה,
נשמע שמדובר בחוויה מדהימה שאולי יהיה קשה יותר לשחזר בעתיד. אמנם קפיצה לחו"ל נשמעת כמו משהו קטן שעושים מדי פעם, אבל ההוצאה הכלכלית שמלווה לזה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בניו יורק, היא בהחלט לא נמוכה. לכן, תכנון מוקדם יכול לעזור מאוד. חיסכון מראש באמצעות פוליסות חיסכון למשל, יכול לאפשר לך לצבור סכום כסף הן באמצעות הפקדה חודשית קבועה, ובנוסף, מידי פעם אם מגיע סכום כסף לא צפוי או שנשאר משהו מהתזרים החודשי תוכלי להפקיד בתוכנית ולהתקרב למימוש החלום. הכסף מושקע בשוק ההון ומנוהל על ידי מנהל השקעות. הכספים הצבורים זמינים לך ותוכלי למשוך אותם מתי שתבחרי, בלי שום הגבלה ובלי קנסות יציאה שאנחנו מכירות ממכשירי חיסכון אחרים. זה היתרון הגדול של פוליסות חיסכון, כך תהיי מוכנה לפעם הבאה שיזדמן לכן לנסוע בספונטניות לחו"ל - מי יודע מתי שוב את והבנות תהיו פנויות לנסיעה שכזאת?
**הביאה לפרסום: יעל לווינזון





React to WordPress