קמפינג, פציעות, שאר ירקות ומשחת פלא אחת
אני מתנהלת על פי הג'וקים.
כן, בכל פעם ג'וק אחר בראש!
הפעם הג'וק היה טיול קמפינג נוסף.
בטבע הזה, שלנו, העירוניים קוסם לנו כל כך, השקט, הציפורים, הפרפרים, פרחים שאין בשום אופן בעיר. וגם העבודה שכרוכה בזה, באופן מפתיע תמיד גורמת לי להרגיש את התחושה הזו של "בניתי בשתי ידיים", או "יצרתי יש מאין". להקים אוהל, ליצור ארוחות נפלאות מכמה שטויות שזרקתי לתיק. הילדים שמבינים פתאום שאפשר ליהנות בלי טלוויזיה, מחשב או גן שעשועים מפונפן...
אז.. וואטס אפ לכל החבר'ה, ולבעל, מדליקה את הילדים, מתחילה רשימה, קניות, בודקת מצב מזרנים, אוהל, מצב הגז בגזיה שנגמר מהקמפינג האחרון אחרי שכולם ליקקו אצבעות מהשקשוקה שלי (שזה ג'וק שאף פעם לא עובר לי – בישול)...
יוצאים לדרך, והנסיעה תמיד מרגישה לי נסיעה של חופש, של מרחבים, (בעיקר אם זה לצפון הרחוק).
הנסיעה לקמפינג מהנה עבורי יותר מאשר נסיעה לאילת, למלון מיליון כוכבים, עם דלפק קבלה מפואר וערימת סלטים בבוקר, ופשטידה מאותם סלטים בערב.
מהנה יותר מהמחשבה על הפעלת צוות הבידור בבריכה ומהפרס על האמא שעושה "אגדו דו דו" הכי מהר בבריכה.
אז היום, אחרי כמה וכמה טיולים שנכנסו לארסנל אני כבר יודעת. יש דברים שלא שוכחים! יותר נכון.. יש דברים שאמהות לא שוכחות.
איך אנחנו קוראים לזה – רשימת "הכינותי מראש".
הדברים האלה שכולם צריכים תמיד ולי יהיה בשלוף.
אני תמיד חושבת על הכל, מדמיינת כל סיטואציה שעשויה לקרות ודואגת לפתרון יעיל למצב שאם וכאשר תתרחש.
במקרה הזה,קמפינג,לינה בשטח,צריך להיערך לתיק עזרה ראשונה שתכולתו לא תבייש אף חובש. הילדים חשופים להרבה יותר מכשולים שיכולים לגרום לשריטה,נפילה,שפשוף קל או עקיצות.
המענה שלי במקרים כאלו ותמיד יהיה לי בתיק עזרה ראשונה שלי זה פלסטרים,תחבושות, וכמובן בפנטן פלוס.
המשחה שבאופן פלאי יוצרת שכבה שקופה דקיקה שמפרידה את הפצע מהאוויר ,מפסיקה את תלונות ה"שורף לי" ומקצרת את משך החלמת הפצע כמעט בחצי. וגם את זה,למדתי רק מנסיון.
הגענו.
פרסנו אוהלים, מזרנים, גזיות ושאר ירקות.
הגיעו כל החבר'ה שרואים להם בעיניים את השאלה- "למה לא מלון בחוף הצפוני של אילת? למה?"
הילדים גילו שוב את הטבע וגם את הכלבים והחתולים של המקום שמסתובבים ומשחקים יחד כאילו הם בעצמם בחופשה הזו והם תכף נכנסים יחד לנוח באוהל.נוכחות הבריכה שהייתה במקום שימחה את הילדים וכמובן שגם אותנו ההורים, כי הזמן טס כשנהנים.
הגיע הערב. מה אוכלים לארוחת ערב בקמפינג בדרך כלל? על האש.
מנגל – מוזיקה – אוכל – צחוק והמון נחת.
נחת כזו שגורמת לך לשכוח את העיר, לא מאפשרת לחשוב על העבודה, הר הכביסה שמחכה על הספה בסלון, ועל הר הכביסה שיצטרף אליו אחרי הטיול...
כמובן שכמו שצפיתי נרשמו להן כמה פציעות קלות כי איך אפשר שלא?! אז ילד אחד נפל ושפשף את הברך, ילדה אחרת נעקצה מיתושה צמאה ועוד אחד שקיבל שריטה קלה מחתולה פחדנית.
הייתי רגועה וידעתי איך להתמודד עם כל מקרה,מריחה קלה של בפנטן פלוס והאיזור נרגע. במרבית מהמקרים גם נעלם כלא היה כבר למחרת בבוקר. תיק העזרה ראשונה שלי אף פעם לא מאכזב ותמיד נמצא בו כל מה שצריך על כל צרה שלא תבוא.
כמובן שכבר יש תאריך ולוקיישן לקמפינג הבא ואני לא יכולה לחכות.





React to WordPress