האם עשיתם כל מה שאתם יכולים כדי להימנע מהגירושין האלה?

כל זוג עובר עליות ומורדות במהלך החיים. כשחושבים על גירושין אנחנו מדמיינים צעקות, מריבות, מתחים ויחסים לא טובים אבל במציאות של ימינו אלו לא בהכרח הסיבות לגירושין ונשאלת השאלה מתי "היד קלה על ההדק", מתי מוצו האפשרויות והאלטרנטיבה היא גירושין. אין תשובה אחת נכונה. הגירושין הם אירוע לא מתוכנן במעגל החיים, ללא לוח זמנים קבוע מראש והם מביאים לידי ביטוי רגשות שונים וסותרים, התנגשות של רצונות, תחושות של בלבול ואובדן והתמודדות עם לחצים.

יש זוגות שההחלטה להתגרש מתקבלת אצלם לאחר שנים רבות של תסכול, ניכור, עימותים, ותקשורת דלה ויש זוגות שהיחסים ביניהם טובים אך התחושה היא תחושה של ריקנות, שהאהבה נגמרה או רצון של אחד מבני הזוג להגשים את עצמו, להמשיך הלאה. גם כך וגם כך מוסכם שתהליך הגירושין הוא תהליך כואב ומעורר לחצים רבים. זהו אחד מאירועי החיים הקשים ביותר, שתחילתו בשלב מוקדם, שלב של ויתור על החלום של נישואין ומסגרת משפחתית מאושרת והמשכו בעימותים ובמתחים. בכל מקרה, הגירושין מאופיינים ברצון של צד אחד לפחות לסיים את מערכת היחסים מתוך סיבות שונות: מערכת יחסים לקויה, התרחקות, רצון לשפר את איכות החיים ולהתחיל חיים חדשים, רומן מחוץ לנישואין וכו'. הגירושין מאידך יכולים להיתפס גם כהזדמנות לשינוי וצמיחה ממסגרת משפחתית רווית מתח ותסכול למסגרות חדשות אופטימיות ומסתגלות יותר.

בקליניקה לטיפול זוגי משפחתי ופרטני במכון אדלר אנחנו פוגשים בני זוג שמגיעים ביחד או בנפרד בשלב ההתלבטות ומדברים על סדרי העדיפויות שהשתנו למשל, אישה שהייתה עקרת בית כל השנים וגידלה את הילדים רוצה לצאת ללמוד ולהתפתח אבל לא מקבלת תמיכה מבעלה ומתלבטת האם להתגרש כדי להגשים את עצמה. אנחנו פוגשים נשים שיצאו לעולם העבודה, בנו קריירה שמשפיעה על תפקודן ותפקידיהן, על התפיסה העצמית ועל היכולת להתפרנס. העצמאות הכלכלית של חלק מהנשים מאפשרת להן לפחד פחות משבירת התא המשפחתי והן מגיעות לטיפול עם מחשבות על גירושין היות והן לא מוכנות להשלים יותר עם ההתנהלות של בן הזוג שמפריעה להן.

בני זוג מגלים אחרי מספר שנות נישואין שהדברים שהיו בתחילת הקשר כבר לא מתאימים להם היום, בן או בת הזוג כבר לא עונים על הציפיות אחד של השני, כבר לא מעניינים כמו שעניינו בעבר, מה שיש כבר לא מספיק בשלב זה. בן הזוג צריך לשאול את עצמו האם רוצה לטפח את מה שיש? או לפרק את הקשר בגלל מה שחסר היום ? האם בן הזוג מסוגל לתת את מה שחסר לי היום? כשאחד מבני הזוג חי בתחושה של חסר, זה מעורר כעסים ועשוי להתפוצץ. שיתוף של בן הזוג ברגשות האמיתיים לעיתים עם עזרה מקצועית יכול לתת סיכוי למציאת פתרון הולם.

אין תשובה אחת נכונה מתי ניתן להתגבר על הקשיים ומתי לא, כל זוג בונה את מערכת היחסים שמתאימה לו ובהתאם מתקבלות גם ההחלטות.

ביחסים זוגיים שבהם יש אלימות פיזית או נפשית והצד הפוגע אינו מוכן לקחת אחריות ולטפל בעצמו אין ספק שמדובר במערכת יחסים לא בריאה עם סבל מיותר שצריך להפסיקה.

שלב ההתלבטות לפני הגירושין הוא תקופה שמאופיינת ברמת לחץ גבוהה, בלבול, אכזבה, אמביוולנטיות ובמקרים רבים מריבות או אדישות. זהו שלב קשה במיוחד לצד הנעזב וקשה מאד גם לצד שיוזם את הגירושין ומתמודד עם רגשות אשמה והתלבטויות לאורך זמן, מה נכון האם לפרק ולהתגרש או להישאר?

קיים פער גדול בין הצד שרוצה להתגרש ויש לו תחושה של שליטה על חייו לבין הצד הנעזב שקיבל מכה קשה לתחושת הערך העצמי והשייכות. אני ממליצה לכל בן הזוג המעוניין להתגרש לשתף את בן/בת זוגו במחשבות שיש לו על הפרידה, בהיסוסים, בהתלבטויות, בקשיים מול בן הזוג ולתת לצד השני את ההזדמנות לנסות לתקן ולשמור על הזוגיות לצד פנייה לטיפול זוגי.

בעיקר במקרים בהם יש ילדים אני מציעה לכל אחד מבני הזוג לשאול את עצמו האם בעוד עשר שנים יוכל לעמוד לפני ילדיו ולומר עשיתי כל מה שביכולתי לעשות לפני שהחלטנו להתגרש.