"אהבה מכוערת" – ספרו של קולין הובר
צהרים טובים.
סיימתי עוד ספר והוא היה טוב.
טוב זו מילה לא מדוייקת. לפעמים היה לי קצת קשה להמשיך ולקרוא אותו.
הוא קופץ מההווה, לעבר, מדמותו של מיילס, לדמותה של טייט ואז רייצ'ל וחוזר חלילה כשהכל משולב בתיאורים נועזים עד כדי תיאור וירידה לפרטים הכי קטנים - אבל למרבה הפלא יש בזה עדינות ורוך וכן הייתי מסוגלת להמשיך. כי לפעמים כשיש ספר שהתיאורים המיניים בו בוטים אני סוגרת את הספר , עוצרת ומפסיקה לקרוא בו. לא כך הוא הדבר כאן!
זה מין סיפור בהמשכים ועם המון רגש ותשוקה כשמיילס מנסה להדחיק את האהבה שמתפצרת וגועה בו. מנסה איכשהו להתכחש לעובדות, לא להשאב שוב לתוך מערבולת האהבה בגלל מה שחווה 6 שנים לפני עם רייצ'ל, אבל מיילס הוא בחור רגיש ורגשני בשונה מהרבה בחורים והוא נשבר והולך לשמוע מרייצ'ל איך עשתה זאת, איך הצליחה לאהוב מישהו אחר - לאחר הסיפור הכה כאוב ומרגש של שניהם בצעירותם ובנקודה זו הוא משתחרר מאהבתו הישנה ומסוגל שוב לאהוב עד הסוף ולא לעצור את עצמו.
הסיפור הוא לא רגיל וכך גם הספר ואיך שהוא מובא אלינו הקוראות/ים. זה לא ספר שיגרתי ובמלוא מובן המילה- הוא מיוחד מאוד ואותו לא הייתי מצליחה לסיים בכמה שעות. דרושים לו כמה ימים, הקדשת זמן מלאה כזו וריכוז.
כשהאהבה בין מיילס וטייט מתפרצת משני צידי המתרס ,חוצה גבולות ומשתלהבת הבור השחור נעלם מתפוגג- היסורים שמיילס יסר את עצמו מבלי שליטה- "אהבה מכוערת" כמו שחש לגבי כל רגשות האהבה שכן געו בו על אף הכל. הכל נפסק, השחור נהפך לורוד, לאופטימי והכל "שב על מקומו בשלום"
הסיום לדעתי קצת יותר מדי מתקתק וקיטצ'י וקיים רק באגדות, אז יש חברות ביניהם ואהבה ורגשות ותשוקה עזה, אבל כל כך מהר לגור ביחד ולהציע נישואים. לדעתי הסופר קצת "מיהר" מדי. סך הכל הזוג ממש צעיר. אבל ניתן להבין את היחשותו של מיילס והרצון שלו לבנות זוגיות ומשפחה ול"הרוויח" את הזמן שפוספס וכבר לא ניתן להשיבו.
הכל קורה כל כך מהר בסופו של הספר ויש כבר תינוקת אפילו- שמה סם.
אבל איכשהו הספר נותן תקוה, נוטע אופטימיות יתרה והציטוט בסוף אומר הכל- "אני מרכין מבט אל השלמות הזאת שיצרנו, ואז זה מכה בי. זה שווה הכול. הרגעים היפים האלה הם שמפצים על האהבה המכוערת".
תודה על ההזדמנות לקרוא!





React to WordPress