השפה התנועתית ב"רומיאו ויוליה" נהדרת והרקדים מקרינים כנות, אבל ללא הכותרת והמוזיקה המוכרת של פרוקופייב לא בטוח שהיה ניתן לחבר את מה שעלה על הבמה לסיפור ולמסר שלו