יש ילדים שלא רוצים להתחפש בפורים. כל השנה הם דווקא כן נהנים מתחפושות, הם אפילו כבר בחרו לעצמם את התחפושת שעליה חלמו וכשהגיע היום הגדול – פאף! הפנטזיה נגוזה והילד נכנס לשביתה. קודם כל - הירגעו. זה בסדר. זה נורמלי. יכולות להיות לכך מספר סיבות, הקשורות לגיל ולשלב בו הם נמצאים:

 

פעוטות סביב גיל שנתיים, עסוקים בקדחתנות בנושא הזהות שלהם. תחפושות מאיימות באופן ישיר על הזהות ויוצרות בלבול. זאטוטים בני שלוש-ארבע שנים, מנסים לצלוח תקופה של חרדות ופחדים. תחפושות עלולות להיות משונות ומפחידות מאוד ולהציף חרדות אצל ילדים מסוימים. ילדים גדולים יותר, נלחצים לעתים מהתחרותיות הסמויה שיש בפורים, ונמנעים ממנה מלכתחילה. יש ילדים בישנים קצת, שנבוכים מהסיטואציה, קשה להם לשנות את זהותם וקשה להם לראות את חבריהם ואפילו את המבוגרים שסביבם, משנים את זהותם. בגילאים הבוגרים יותר, אי התחפשות יכול להצביע על קושי חברתי (ואולי יש לראות בכך נורה אדומה ששווה בדיקה), וגם עשוי להיות חלק מהמרד הכללי ומהרצון ללכת נגד הזרם.

 

אז מה עושים? שולחים את התחפושת ארוזה יחד אתם, כדי שתהיה זמינה אם הילד ישנה את דעתו. לא צריך לשאול אותו כל דקה אם הוא רוצה להתחפש, אם הוא שינה את דעתו ואם הכול בסדר. תנו להם להיות מי שהם וסמכו עליהם שהם מסוגלים לעמוד מאחורי הבחירה שלהם.

 

 

כשהילדה לא מוכנה להיפרד מהתחפושת שלה

ומה אם קורה הפוך? הילדה "נדבקת" לתחפושת שלה ולא מוכנה להיפרד ממנה אפילו לשנייה, כולל בזמני אכילה ושינה. וזה נמשך ונמשך, יום ויומיים, שבוע, שבועיים ואף יותר?

 

יתכן והתחפושת עונה לה על צורך כלשהו, עמוק וחמקמק. אולי הזהות החדשה שלה מאפשרת לה להעז לעשות דברים שלפני כן לא העזה. יכול להיות שזאת הדרך בשבילה להתמודד עם קושי מסוים, חברתי או אחר. כל אפשרות כזו היא לגיטימית. רצוי מאוד לאפשר לילדים ש"נדבקים" לתחפושת מסוימת, למצות את החוויה. אם אתם מתרשמים שהאובססיה הזו אינה תקופתית, או שהיא חורגת מאוד מהדפוסים הרגילים של ילדכם,  כדאי  לבדוק את העניין ולטפל בהתאם, באותו אופן שבו הייתם מתייחסים לכל התנהגות חריגה אחרת.

 

ואז, הוא ביקש להתחפש דווקא לזה

ישנם ילדים המבקשים להתחפש לדברים שנחשבים משונים קצת או חריגים. יש מי שרוצה להתחפש לדמויות מכוערות או מפחידות מאוד, ויש כאלה הבוחרים להתחפש לאלמנטים מופשטים לגמרי ואין סיכוי שמישהו יבין מה התחפושת (סיפור אמיתי: אני מכירה ילד שרצה להתחפש לכוח הכבידה). כאשר ילדה מתעקשת להתחפש למלך, קאובוי, באטמן או כבאי, לרוב התגובה תהיה הרמת גבה, אבל מקבלים בחיוך את ההעדפה הלא קונבנציונלית שלה. אנחנו מפרשים את זה כתעוזה, כנון-קונפורמיזם מבורך.

 

מדוע כשהילד בן הארבע או חמש או יותר, חולם להיות נסיכה, פיה, או סתם "דורה", למה אז אנחנו נחרדים? הטיפ שלי: תנו לילדים להתחפש למה שהם רוצים. פורים זה חג הפנטזיות, החג בו הכול אפשרי. כמה טוב שהוא מאפשר להיות ליום אחד "לא אני", אלא כל דבר אחר שחפצים בו. ככל שאתם, ההורים, תהיו יותר פתוחים לשוני (כל שוני, אגב, ולא רק בפורים), כך יגדל הסיכוי שגם הילדים שלכם יאמצו גישה דומה. מבחינתכם, זה מובן מאליו שבפורים אפשר להתחפש לכל דבר - שדרו זאת לילד שלכם.

 

 

הימנעו משיחות הכנה ומאזהרות מפני תגובות מעליבות. שיחה שכזו זורעת ספקות בלבו של המתחפש ומחלישה אותו. חזקו אותו והראו לו שאתם אתו, שאתם סומכים על בחירת התחפושת שלו. שהיא לגיטימית, מעניינת, מלאת קסם וכיפית. דווקא בפורים יש לו את האופציה לבחור משהו שונה מאוד ממה שהוא ביומיום.

 

נכון, יש סיכוי גדול שתתקבלנה תגובות פוגעניות. זו המציאות. יש סביבם ילדים שמתקשים לקבל דברים חריגים, המקבלים בבית חינוך קונפורמי מאוד ואפילו חשוך. קיימת שיפוטיות בחוץ וסביר להניח שהילד שלכם יפגוש בה. אם הוא יקבל מכם מסר חזק של לגיטימיות לגבי הבחירה שלו, יהיה לו קל יותר להתמודד עם אותן הערות והוא יוכל להן.

 

עוד מילה על תחפושות

לתחפושות יש נטייה להיות חמות מדי, מסורבלות, עשויות מבדים סינתטיים ומעקצצים. בעיקר עם תינוקות וילדים צעירים שעוד לא מסוגלים לבטא עצמם טוב מספיק, הקפידו על נוחות, גם אם זה בא על חשבון האסתטיקה של התחפושת. במשך שלושה ימים אמורים הילדים להיות לבושים באותה חליפה, רצוי שיהיה להם נוח ונעים. חג פורים הוא עוד הזדמנות לצבירת חוויות משמחות וכיפיות, עוד הזדמנות לחגוג את החיים. בואו לחג עם קלילות ומשחקיות, הילדים שלכם יחושו בזה ויעריכו את זה.