מי מאיתנו לא עסוק מדי יום בהתלבטויות ומחשבות אינסופיות על מה יהיה הלאה? אני באמת מסופק ממקום העבודה? עד כמה העבודה משתלטת לי על החיים?

אולי כדאי איזה פסק זמן קטן? ככה בשביל הנפש..

 

מדובר בשאלות שפוקדות את רב המוחות מדי יום וכמה פעמים ביום, בסופו של דבר אנחנו לא באמת שמים לב כמה העבודה משתלטת לנו על החיים הפרטיים,עד כמה אנחנו באמת מרוצים.. רובנו מניחים שכן ופשוט איך לומר?! זורמים. כן זו המילה. זורמים.

לפעמים דברים מקבלים פרספקטיבה אחרת בהתבוננות מהצד, כשזה לא נוגע לנו, לפעמים ככה אסימונים נופלים.

 

ההצגה רילוקיישן בהפקתן של קרן מור ויובל שרף אשר מוצגת בזאפה (כן,כן לראשונה עם הצגת תיאטרון) עונה על הרבה מהשאלות שהוזכרו קודם.

ההצגה עוסקת בקונפליקט שמלווה רבים מאיתנו- איזון בין החיים הפרטיים לקריירה, עד כמה אני מוכן להקריב את חיי הפרטיים לטובת קריירה משגשגת.

האם הצלחה היא בהכרח ויתור גמור על החיים הפרטיים?

 

יובל שרף,בהצגה "אמה" משחקת אשת מכירות מוצלחת שמרגע לרגע מתעמתת מול הבוסית שלה שמשחקת את התפקיד קרן מור ודרישותיה המוגזמות והחודרניות.

דרישות מוגזמות ולא לגיטימיות עד כדי אובדן שיקול דעת הגיוני. הכל מלווה כמובן בהומור שנון ואינטיליגנטי ששזור בטקסטים כי איך אפשר שלא ויחד עם זאת עם הבנה מאוד ברורה שצריך לדעת איפה הגבולות האדומים ומתי החיים הפרטיים שלי איבדו משמעות אל מול הקריירה המשגשגת והמעמד.

 

אז בצהרי שישי אחרי כל כך הרבה הארות תוך כדי צפייה בהצגה מצחיקה,מעניינת, חדשנית ולקראת שבוע חדש- אני אישית החלטתי לזכור קודם כל את עצמי. שעות עבודה מרובות לפעמים זה בסדר, שיחות טלפון בשעות לא שעות אחת לתקופה (ארוכה אם אפשר) זה גם מתקבל אבל הקווים מעתה יהיו מאוד ברורים ומוגדשים. אני חושבת שהנוסחה להצלחה או לפחות לתחושה הזו היא שילוב מאוזן מאוד בין חיים פרטיים עשירים ו- פ ר ט י י ם לבין קריירה מספקת. כמובן שזה לגמרי אינדיבידואלי אבל אם עדיין עוברות בראשכם השאלות הללו,אפילו אם לא לעיתים קרובות,אני יכולה להבטיח שאסימון אחד יפול לפחות.

 

 

לרכישת כרטיסים להצגה רילוקיישן