ההצגה פאפעג'ינה בתיאטרון יפו- לכו לראות
צהרים ברוכים לכולנו,
שעות בין הערביים הגעתי עם חברה טובה לראות הצגה בתיאטרון יפו. מודה- זו לי הפעם הראשונה בתיאטרון מקסים , מרגש ומיוחד זה. ראשית המיקום שלו ביפו העתיקה על כל מבניה ,הקרבה לים ,הריח הריח המדהים של הים, מסעדות הדגים וכל זאת עוד לפני שנכנסים לתיאטרון המדהים. כבר התמלאתי ערגה כיסופים וגעגועים למשהו של פעם, לתמימות. נכון היו גם צדדים פחות טובים ויפים. אך טבעי לנו שניזכר בגעגועים.
מיד כשנכנסו התמלאתי הרגשה טובה, נשים - נשים מכל הגוונים של החברה, דתיות,צעירות, מבוגרות חילוניות, ערביות, יהודיות, ובכלל ישראל בטוב טעמיה. היו גם כאלה שהגיעו בקבוצות- אני מניחה שהן מורות שחוגגות את החופש ובכלל לחגוג יום הולדת וכל מה שיש לחגוג, גם את הרגע. המקום מדהים.
רפטואר ההצגות נפלא ומגוון. משהו מחוספס ואותנטי עוטף את הכל ואני ממליצה בחום.
חנה וזאנה גרינולד שכתבה וביימה את ההצגה ואף משתתפת לאורך כל ההצגה בתפקיד ימימה כמבוגרת שצופה אל ימימה הצעירה- הילדה - אישה - בצק לא מוכן. חנה משחקת ומקריאה את כל הסיפור מנקודת המבט של ימימה הילדה בת ה- 11 הצעירה התמימה "השלומזל" שכל הזמן נופלת ונחבטת, דחויה על ידי חברותיה לכיתה - הנחשבות למלכות... מהוריה לא תבוא לה הישועה, עצוב. אמא אוהבת אותה בדרכה ולפעמים צועקת .
ימימה אוהבת שקוראים לה ימימה בשמה ולא פעפעג'ינה עם כל המשמעות של שם זה. היא לא אוהבת שיעורי התעמלות עם מכנס הגומי הלוחץ ולא נוח, לא מרגישה טוב עם "רגליה השמנות" .לא טוב לה עם עצמה. היא מגלה הרבה דברים כמו אלימות מצד הסביבה, אהבות אסורות. תשוקה אפלולית שממלאת אותה והיא אכן מיטיבה לתאר את תחושותיה.
והקשר שלה עם אבא שתמיד או בעבודה או חוזר מאוחר והולך לישון- אסור להפריע לו, צריך להיות בשקט ורק פעמיים בשעה היא ואבא נוסעים באוטובוס מיפו לרמת גן לקנות לימימה את הנעליים האורטופדיות המיוחדות שלה מעור קשה עם מדרסי פלסטיק. נעליים מגושמות המסמלות בעיני ימימה את כל מה שהיא מרגישה כלפי עצמה ובתוכה. היא רואה את כל מבחר הנעליים ,הסנדלים היפיפיות , נעלי הבד והסירה והיא לא יכולה להגיע לזה אף פעם, זה מעבר למה שהיא ,משהו שהיא לא תהיה לעולם. היא תמיד "דפוקה" עם הנעליים המכוערות וכך זה מהלך עליה. הכלימה, השונות וחוסר הביטחון.
סתיו ואביב קבוע הם נוסעים לקנות את הנעליים ובדרך לא מדברים מילה. אבא ממש עומד או יושב קרוב לנהג על מנת חס וחלילה לא לפספס את החדשות והיא לבדה עומדת תופסת בקושי במשהו ונאחזת. מדכא משהו.
ההצגה קשה ולא פשוטה ויחד עם זאת מעוררת המון געגועים, שירים מפעם - סוף שנות ה-70, סרט ערבי שישבנו כולנו לראות ביחד- כל עם ישראל, שכנות ושכנים מפעם, הקהילתיות והחיבור השורשי על כל הטוב והרע. כי אחד בעצם ידע על על השני ונכנסו ממש לנשמה ולעצמות - איך שנאמר...
הגרעינים שפיצחנו עם סרט הערבי. כולם היו מרותקים. הכל מעורר געגוע לטוב של פעם.
וברקע כל ההכנות לשבת. אמא של ימימה מכינה את כל התבשילים והסלטים לשבת והכל מתרחש וקורה בזמן אמת על שולחן עם סירים וכיריים וקרש לחתוך וסכינים והיא עובדת במרץ והאולם מתמלא בריחות ובכיסופים.
אמה של ימימה עורגת לאהבה ולתשוקה וכשבולבול השכן שמוכר את הגרעינים מגיע ונוגע בה בידיה כשהיא מבשלת, ושר איתה בערבית שיר מלא אהבה ותשוקה. היא בוכה, היא אוהבת, היא נוגעת וחושקת. עצוב לראות זאת. למעשה במשך כל ההצגה לא רואים ממש אהבה בין הדמויות במשפחה. לא קיימת.
אבל אכזבה ותשוקה לאסור, ערגה לאהבה אחרת ישנה כן יש בשפע...
בסיומה של ההצגה שנמשכת שעה ולא יותר וכך זה נפלא במינון מדוייק ממש - כל האוכל שבושל והוכן מוגש בתקרובת לצופות ולצופים והכל נראה ומריח נפלא והאוכל טעים מאוד עם טעם של שבת ממש.
6 שנים שההצגה רצה ואני ממליצה לכו לראות אותה זה ממש חובה ויש הרבה הצגות אחרות בלוח המתוכננות. קחו חברה ,אחות, בן זוג ולכו להתענג לשעה קלה. זה לא קל אבל זה טוב ,מקצועי ונהדר. אתן תודו לי.
השחקניות והשחקן כולן משחקות לעילא ועילא וכל דמות מהווה עולם בפני עצמה. אני מצדיעה וקדה לתודה בפני חנה שהיתה מדהימה וכך גם ימימה והאמא וכולן. נהדרות .מדהים!!
עשו לעצמכן טובה והגיעו מוקדם יותר, טיילו ביפו ליד הים , תריחו, תהנו, תראו את הנוף ,את השקיעה, המבנים .תחושו דרך הרגליים והנשמה.
השם שלי הוא ימימה ,כשקוראים לי ימימה אני עונה. מאחורי הגב אני שומעת אותם אומרים שאני פאפעג'ינה .זה הכינוי שלי שם החיבה השנוא עלי שמזכיר לי כל מה שאני לא. כשאמא אומרת פאפעג'ינה אני יודעת שהיא מתכוונת שמהילדה הזאת לא יצא כלום..."
יפו ,סוף שנות השבעים .ימימה ,ילדה בת אחת עשרה , לומדת את העולם שבחוץ .
היא רואה תמונות של אהבה, תשוקה ואלימות. כמו לב של אבטיח, כמו בור של ביוב פתוח.
התמונות נחשפות בפניה ומאלצות אותה לבחור בין הבאבא סאלי לבן גוריון, בין ישראליות לערביות, ובין מציאות לדמיון .
על הבמה מבעבעים זיכרונות ריחות וטעמים ומפתים את המספרת של היום לפגוש בימימה של אז.
מאת ובבימוי: חנה ואזנה גרינולד
דרמטורגיה:דפנה קרון בשיתוף עם אירית רצ'בסקי
עיצוב במה ותלבושות: דניאלה מור
מוסיקאי: אייל וייס
מעצב סאונד: יונתן שחר
עוזרת במאי ומפיקה :יערה קיפניס
שחקנים: תימור כהן, לימור זמיר, חנה ואזנה גרינוולד, רמי קאשי,
ענת לוי/עדן אוליאל/פולי סלונים, שמוליק מטלון, אוולין קצ'ולין
תיאטרון יפו
מפרץ שלמה 10 יפו
טלפון להזמנות : 03-5185563
משך ההצגה: כשעה
קישור לאתר בו תוכלנה להזמין כרטיסים:
http://www.arab-hebrew-theatre.org.il/
https://www.instagram.com/p/BHfbJI0BmDQ/?taken-by=yafit2233
https://www.instagram.com/p/BHfaGJUBxwJ/?taken-by=yafit2233
https://www.instagram.com/p/BHfg6QsBv-q/?taken-by=yafit2233





React to WordPress