שישי בבוקר, כוס קפה
שישי בצהריים, התעוררתי בדיוק לפני שעה. זה הזמן לרדת לבית קפה השכונתי להזמין הפוך חלש בלי סוכר עם חלב דל שומן, לצד מאפה שקדים נימוח (אבל העיקר שיהיה חלב דל שומן!). לקרוא עיתון, ליהנות מהשמש הנעימה ולהסתכל על המתרחש סביבי.
איזה כיף! זה היה אחד מהבילויים שלי בימי שישי כשגרתי בתל אביב, ולא היו לי יותר מידי מחויבויות לחיים. היום זה קצת שונה, במיוחד כשיש ילדים ובמיוחד כשגרים בפרברים.
ימי שישי הפכו ברובם לימים לחוצים, יש להספיק הרבה, לבלות עם הילדה (שזה הכי כיף!), לערוך קניות לשבת, שחלילה לא יחסר משהו. מדי פעם אנחנו דווקא מנצלים את יום שישי בבוקר לרביצה בבית קפה, אבל משום מה זה לא אותו דבר.
כבר אין את אותה תחושה שהזמן עצר מלכת... שאפשר לשבת בבית הקפה 3 שעות ושום דבר לא יקרה, עכשיו התחושות אחרות.
לא רק שהזמן לא עוצר מלכת, הוא גם רץ ואי אפשר להשיג אותו. הכל עובר כל כך מהר, עד שמגיעים למצב של נירוונה וגלגלי המוח מתחילים להאט, מישהו חייב לאמר "יאללה היום עוד מעט נגמר, צריך להספיק מלא דברים".
אני עדיין מנסה להבין למה זה שונה, האם זה הגיל? האם אלו המחוייבויות? הילדים? ואולי בגלל שזה לא קורה בתל אביב? אולי.
ואולי הכל בראש? נכון שקצת התבגרנו והתברגנו. יש ילדים, יש סידורים, אבל אני חושבת שמדי פעם זו חובה לנשמה, לקחת פסק זמן מהמרוץ המטורף של החיים ולפנק את עצמנו.
לא חייבים ספא או טיפולי פינוק... אפשר לקחת ספר טוב, ללכת לבית קפה שכונתי קטן עם אופי, להזמין את הקפה האהוב עלינו, מלווה במשהו מתוק ומשמין לצדו, ולנוח! לתת לראש לנוח, ליהנות ממזג האוויר הנפלא שיש לנו בארץ ולקחת נשימה עמוקה.
מומלץ לפחות פעם בחודש למשך כל החיים, מבטיחה לכם זה מתכון לחיים שפויים.
ליחצו על הלינק- לקבלת ארוחת בוקר זוגית מפנקת





React to WordPress