המתמודדת

קיילה מרטל ? היפה והאמיצה (באנגלית זה נשמע טוב יותר)

 

בסוף השבוע תיערך בארצות הברית תחרות "מיס אמריקה", והמועמדת שזוכה, נכון לזמן כתיבת שורות אלה, למרב העניין והסקרנות התקשורתית היא קיילה מרטל ממדינת דלאוויר.

 

 מרטל, מיס דלאוויר לשנת 2010 בשבילכם, היא אישה יפה בת 22 שסובלת מאלופציה אראטה ? מחלה הגורמת לה לאבד את שיער ראשה. כן, היא מתמודדת בתחרות יופי יוקרתית והיא קירחת. בעולם שבו ליופי יש ערך רב והוא נקבע לפי סטנדרטים מחמירים, העלמה מרטל נחשבת לפורצת דרך במקרה הטוב ולחריגה (שלא לומר "פריק") במקרה הפחות טוב.

 

יש לשער כי ההתמודדות עם המחלה שתקפה אותה כבר כשהייתה בגיל 11 חישלה אותה, שכן מרטל מתראיינת בשמחה ואינה חוששת לחשוף פרטים על אופן התמודדותה עמה ועם ציבור לוטשי העיניים.

 

הנה כמה דברים שאמרה בשבוע האחרון בראיונות הרבים שהעניקה לכלי התקשורת:

"כשהייתי בת 13 כבר לא נשאר לי שיער. אמי הביאה לי פאה חומה נוראית. אני לא יודעת למה ? צבע השיער הטבעי שלי ושל כל בני המשפחה הוא בלונדיני. חבשתי אותה לבית הספר, אבל הסרתי אותה באמצע יום הלימודים, הכנסתי אותה לילקוט ומעולם לא חזרתי לחבוש אותה".

 

"כשאני ממלאת את תפקידי כמיס דלאוויר אני חובשת פאה 98 אחוז מהזמן. חשוב שאנשים יזהו אותי ולכן אני תמיד מופיעה באותה התסרוקת, כי אני לא רוצה שהעיסוק בי יהיה סביב שיערי, או היעדרו. אובדן שיער לרוב מקושר עם חולי, אבל יש מיליוני אנשים כמוני ? אני מתעמלת, אני בריאה, אני מקפידה על תזונה נכונה; בסך הכול הגוף שלי אלרגי לשיער שלי".

בשבוע הבא נדע אם היופי החיצוני והפנימי של קיילה מרטל הספיקו לה כדי לנצח בתחרות. בהצלחה!

 

 

 

פורצת הגבולות

ד"ר האווה עבדי ? התקווה של נשות סומליה

 

"הניו יורק טיימס", הביא לקוראיו בשבוע החולף של סיפורה של ד"ר האווה עבדי, רופאה סומלית שכנגד כל הסיכויים מצליחה להפעיל בית חולים עבור נשות סומליה וילדיהן.

 

לנו זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל יש מקומות בעולם שבהם רופאה שהיא אישה נחשבת לחריגה ומושכת אש ? ובמקרה של ד"ר עבדי לא מדובר שמטבע לשון בלבד... .

 

ד"ר עבדי אינה מייצגת את הרוב הדומם של נשות סומליה. היא משכילה, יש לה קשרים בשלטון ויכולת להפעיל בכספי תרומות בלבד בית חולים שקולט אליו נשים פליטות וילדים מזי רעב. לאחר שלמדה רפואה באוקראינה היא חזרה למולדתה והחלה לעבוד כרופאת נשים בקליניקה קטנה שבנתה לעצמה.

 

המצב הפוליטי- כלכלי בסומליה החמיר עם השנים והיא הפכה לגרסה האפריקאית של "ד"ר קווין, רופאה במערב" ? מרופאה מיילדת היא עברה לטפל בחולים במלריה ובמי שנפצעו בקרבות בין הכוחות השונים הנלחמים במדינה. איתה עובדות, בין השאר, שתי בנותיה, דקו ואמינה.

 

הקליניקה הקטנה שלה הפכה במרוצת השנים לבית חולים המפעיל תוכנית הזנה לתינוקות שנמצאים במצב של תת תזונה, עניין רגיש מאוד שמצריך את כל תשומת לבה, ושבשנה האחרונה עבר טלטלה עזה כשבמשך כמה ימים שמו כוחות מורדים מצור על בית החולים וגרמו בכך למותם של כמה עשרות פעוטות שתוכנית ההזנה שלהם הופסקה בחטף.

יש לקוות כי הסיקור בעיתון מערבי חשוב כמו "הניו יורק טיימס", יתרום לפועלה של ד"ר עבדי ויביא לה יותר מאשר כבוד והוקרה. במדינה שירדה מזמן מסדר היום העולמי כי יש צרות שמצטלמות טוב יותר מאנשים רעבים, סדר העדיפויות הוא ברור וחד.

 

 

 

השיאנית

ריהאנה ? חמש השנים הטובות

ברכות לריהאנה! אחת הזמרות האהובות בעולם כיום הוכרזה השבוע כשוברת שיא שאנחנו, המעריצים והמאזינים, לא ממש נתנו עליו את דעתנו: ריהאנה היא, שימו לב לזה, הזמרת-האישה הראשונה שכל הסינגלים שהוציאה חמש שנים ברציפות נכנסו למקום הראשון במצעד הבריטי!

איזה מזל שמישהו בחברת התקליטים טרח לעקוב אחרי הסטטיסטיקה.

 

ואם אתם מושכים בכתפיכם וחושבים שזה עניין של מה בכך, הסכיתו לזאת: האמן הסוליסט האחרון שהצליח להכניס את כל סינגליו למקום הראשון בבריטניה חמש שנים ברציפות היה... אלביס פרסלי. כלומר, ממש מזמן.

 

ריהאנה, או כפי שנהגה המחנכת שלה להקריא מדי בוקר ביומן הכיתה ? רובין ריהאנה פנטי, היא רק בת 22 ונדמה שנמצאת בתודעתנו קרוב לעשור או ככה. למעשה, היא פה מ-2005, משחררת להיטים ומחליפה תסרוקות בקצב מסחרר וכובשת עוד ועוד במות ולבבות.

 

הסינגל האחרון שלה שהביא לה את האליפות הוא "What's my name?" ואתם מוזמנים ליהנות מהקליפ העירוני שלו:

 

 

 

 

 

המושתקת

עו"ד נסרין סוטודה ? הדיכוי של נשות איראן

 

כדי שלא יעלה על דעתנו שמשהו בכל זאת השתנה, הגיע לחדשות השבוע סיפורה העגום של עורכת הדין ופעילת זכויות האדם האיראנית נסרין סוטודה, שנשפטה השבוע ל-11 שנות מאסר.

 

על מה ולמה? בחודש ספטמבר האחרון נעצרה סוטודה באשמת פעילותה כנגד המשטר, הפצת תעמולה נגדו, חברות במרכז להגנה על זכויות האזרח שבראשו עומדת שירין עבאדי, זוכת פרס נובל לשלום ב-2003 (שגם היא אישה איראנית משכילה שהמשטר מתנכל לה באופן תדיר), ומסירת מידע לתקשורת הזרה על לקוחותיה שנכלאו לאחר המהומות באיראן ב-2009.

 

שום דבר שבמדינה "נורמלית" היה גורר אחריו עונש מאסר כה כבד (תוסיפו לזה גם איסור לעסוק במקצועה במשך 20 שנה וכן איסור יציאה מהמדינה למשך אותו פרק זמן ארוך). אבל מה זה "נורמלי", אה?

 

עורכי דינה של סוטודה ובני משפחתה לא ציפו שהיא תקבל עונש כה כבד, וכרגע הם נעים בין ייאוש לבין שביב של תקווה שייתנו להם לערער על גזר הדין. מאחר שסוטודה היא דמות מוכרת ומקושרת בקרב פעילי זכויות האדם באיראן ובעולם, סיפורה יצא את גבולות מדינתה והגיע אל כלי התקשורת הגדולים בעולם. במקרה הזה לא בטוח שהד תקשורתי יסייע לה, כי הממשל האיראני עשוי לעשות בו שימוש למען תראינה ותיראינה...

 

 

 

 

הישראלית

ענבל פרלמוטר ? "אם זה נגמר זה חבל"

 

הרבה אנשים שומעים מוזיקה ברקע הרגעים המכוננים בחיים שלהם, וכשהם חוזרים אל אותם רגעים בנקודות זמן אחרות ? המוזיקה שם.

 

לא הרבה אנשים יודעים לזהות רגע מכונן בעת התרחשותו. כשאתה ילד, קל לך יותר לשים את האצבע ולהגיד "וואו, כזה עוד לא היה לי!".

 

 כשהייתי ילדה צפיתי ערב אחד בטלוויזיה בבית הורי עם בני משפחתי. הימים היו עדיין ימי שלטונו של הערוץ הראשון וראינו מה שנתנו לראות. באותו ערב זה היה איזה מופע לחופי הכנרת. שירים ישראליים ישנים ואהובים בביצועים ישנים ואהובים.

 

ואז עלתה לשיר בחורה (!) עם גיטרה (!) וקול שבחיים לא שמעתי כמוהו ושאז לא ידעתי לתת בו סימנים (סקסי בטירוף!) ושיער שחור ארוך שעף לפנים (!) ועוד בחורה על הבס ועוד בחורה על התופים. הן שרו את "קסם על ים כנרת", שעד אותו ערב הכרתי מתשדיר השירות שעודד הרתחת מי שתייה ומאותו ערב נתפס אצלי כאחד משירי האהבה החושניים ביותר שנכתבו בעברית.

 

ככל שבני הדור הבוגר בבית עיוו את פניהם מול המסך, כך אני נמשכתי אליו וידעתי ש(א) ככה אני רוצה להיות! ו(ב) אני חייבת לשמוע עוד דברים של הבחורה הממגנטת הזו.

 

הבחורה הממגנטת הזו, שמהר מאוד למדתי שהיא ענבל פרלמוטר, סולנית להקת המכשפות, הייתה אמורה לחגוג השבוע את יום הולדתה ה-40. לציון התאריך יוצא אוסף הסקיצות האחרונות שלה במהדורה חדשה.

 

מאז המפגש הראשון שלנו משני עבריו של המסך חזרנו ונפגשנו באמצעות שיריה, ובעצם מעולם לא נפרדנו. והעניין הוא שאני כמעט ולא שומעת אותה מתוך נוסטלגיה, הרלוונטיות שלה מדהימה בכל האזנה.

 

"אם זה נגמר זה חבל", הוא שיר אהבה גדול ומחבק, מהסוג שהייתי רוצה לכתוב יום אחד לכל החברים שלי ושענבל הספיקה לשיר לחברים שלה:

 

תגיות