תעצמו עיניים ותדמיינו - גן הפקאן, בפתיחה קבבוני טלה בטחינה, קופסה גדולה לצ'קים וחתן וכלה שבטוחים שהם בערב חד פעמי ונדיר. מצחיק. מי שלא עבד בקייטרינג מימי חייו לא יבין זאת. עכשיו תפקחו את העיניים ותגלו שפנטזתם את חלומם הרטוב של רוב האוכלוסייה הבגירה בגילאי 25- 40.

 

כולם רוצים להתחתן, להקים משפחה, להצליח. להצלחה פנים רבות, אבל אין ספק שבישראל 2011 חתונה היא סמן חיובי ביותר לבן אדם שהולך בתלם. קחו אותי למשל - אני גרה בתל אביב, רווקה בת 29. כן, זה אומר שבמרחק פיהוק וחצי גם עליי יהיה אפשר לעשות סרט. אז שנייה לפני שאתם אורזים את הרחמים והאמפתיה, ושולחים לי בדואר רשום, אנח מקווה שראיתם את סרטה של נועה מימן "הסטטוס- רווק/ה". ולו רק בגלל אדם אחד - אדם הורוביץ. הסרט עסק בתופעה שבמדינת תל אביב הופכת לנפוצה יותר ויותר- רווקים, מבוגרים שלא מצליחים להתחתן. אז מה אם הם בזוגיות, הם לא התחתנו, מה שהופך אותם, בעיני החברה ובעיני עצמם, כנראה, לכישלון.

 

 

הורביץ בסצינה מהסרט (צילום: יח"צ)

 

 

 

גב קר לבולבולון

 

בסרט שלוש דמויות מרכזיות - סער שיינפין, האיש והבולבולון, משוטט ברחבי תל אביב, ומעביר את זמנו מזיון לזיון בהרהורים על משפחה וארבעה ילדים. המשפחה הפולנית לוחצת, השעון הביולוגי מתקתק, העיר מפנה לו גב קר והוא בעיקר עסוק בלמחזר בנות. כשאין בנות יש חברים. גרושים.

 

לקראת סוף הסרט אחרי שלל מירמורים ועיני האש פאפי, המתחננות למגע של אשה אמיתית, נגלה שבעצם יש לו אהבה, מעיין, הידועה בציבור הרחב כבולבולון. כינורות. קאט. האיש ניצל. עבורו עוד יש תקווה. ואני חשבתי שבולבולון זה כל כך תכנית ריאליטי קיץ 2009.

 

 

מרגשת, נוגעת, לא מחדשת

 

הגרסא המיוסרת והנשית של סער היא אירנה שולמן. שחקנית, פעלולנית, ורומנטיקנית חסרת תקנה. גם היא מצפה לאהבה שתגיח ממש מעבר לפינה, תנגר לה את פינוקיו ילד העץ, וביחד יוכלו כולם לנסוע לחו"ל ולעבוד בהפקות טלוויזיה. וזה לא שאירנה לא מרגשת. היא נוגעת ואמיתית ולוחצת על כל הכפתורים, אבל היא לא מחדשת כלום. היא רוצה אהבה. כמו כולנו. ומשפחה. כמו רובנו. וראינו את זה בהמון מקומות אחרים.

 

הדמות השלישית והמעניינת באמת הוא אדם הורוביץ. איש חיי לילה, מוזיקאי, בעל פאב, המבוגר מבין כל הדמויות וכנראה גם המפוכח ביותר. הוא העביר את רוב חייו הבוגרים במעבר בין זוגיות לרווקות, לזוגיות, לרווקות וחוזר חלילה. הוא כן, הוא אמיתי, והוא מסתכל לחיים בלבן של העין. אז הוא יישאר לבד, מה אכפת לו, וגם לחשש הפולני הכבד המקנן בכולנו כי אם לא נתחתן לא יהיה לנו עם מי להזדקן, יש לו תשובה "בסוף, אני אהיה בין זקנים, אני אשב על ספסל, עם חברים שלי, שהתגרשו בינתיים".

 

או במילים אחרות "אדם הורוביץ לא חברה, כי אדם הורוביץ לא משחקת". והוא באמת לא משחק, הוא פשוט חי. כמו שהוא רוצה ולא כמו שמכתיבים לו. אני באופן אישי אוהבת אנשים שאומרים את האמת גם אם היא קשה. והאמת שזה קשה.

 

 

אדם הורוביץ לא מפחד

 

זה לא פשוט היום לקום ולומר - אני לא רוצה להתחתן כי אני לא מאמין בזה, כי זה מוסד מיותר וארכאי, וכהוכחה לכך המציאו את הגירושין. כי היום זהו עידן הגירושין וכל דיכפין ייתי ויגרוש. כולם מתגרשים היום. בעיקר בגלל שכולם מתחתנים היום. כי הם רוצים ילדים. כאלו שילדים אי אפשר לעשות בלי להתחתן. אבל מה לעשות זו הנורמה וכדי להיות מחוץ לנורמה צריך להיות או אמיצים או טיפשים. אדם הורוביץ שייך לאמיצים.

 

הוא לא נכנע וממשיך לאחוז בשלו. גם כשחברו הטוב, אורי הוכמן, נשוי טרי, מנסה לשדל אותו לראות את הצדדים היפים והטובים בנישואים (בעיקר זה שאדם יפסיק להתקשר אליו, כנראה) אדם לא נשבר. טוב לו לבד. הוא לא מפחד. הוא גם יודע שתבוא אחת. ואז אחרי תקופה גם תבוא אחרת. כי אהבה זה דבר זמני והוא מוכן לשלם את המחיר החברתי ולא ליפול בפח הנישואין. האמירות שלו כל כך אמיתיות, מדויקות ונטולות כל פחד שאני ממש מקווה בשבילו ובשבילנו שיבוא היום והוא ימצא עצמו בפלטפורמה נאותה יותר ליכולותיו.

 

הזוגיות ארוכת השנים מתה ולמעשה, איתה, מת גם הקונספט הכל כך מחייב של החתונה ונדמה כי הדמויות בסרטה של נועה מימן לא הפנימו את זה עדיין. מימן הלכה לתור אחר תופעת שוליים שהולכת ומתרחבת בתל אביב, ומצאה את האתונות. אני הייתי מצפה שהדמויות יהיו קצת שונות ויחשבו מחוץ לקופסא. אבל בסרט אין חדש וגם אין חדש תחת השמש. בסך הכל האמירה היא אותה אמירה- לבד זה קקה, חתונה זה טוב. וצפויה הפתעה בסוף (זהירות ספוילר) - גם אנשים באזור גיל ה40 רוצים להתחתן. מזל שהמציאו את אדם הורוביץ'.

 

"הסטטוס: רווק/ה", שודר בערוץ 10, חמישי 13.1, 22:05

תגיות