אורי דסאו, שאצר ב-2014 את תערוכתו של גרשוני בברלין, כותב על האופן שבו הציור שלו ניתן להגדרה במונחים של פרפורמנס, וכיצד ציור זה הוא גם מדיום של שפה, זיכרון, היסטוריה ואיקונוגרפיה