כשהייתי בת טיפש-עשרה, הייתי מגיעה הביתה מבית הספר, והדבר הראשון שעשיתי היה להרים טלפון לחברתי הטובה, ממנה נפרדתי לפני כ-20 דקות, ולנהל איתה שיחה מלב אל לב במשך שעה או שעתיים (או עד שאחת האמהות שלנו הייתה צועקת שמספיק עם זה, וטלפון עולה כסף, וכסף, כידוע, לא צומח על העצים...).

אז בני נוער רוצים לשוחח זה עם זה ולחלוק חוויות, דעות ורגשות. זה לא חדש.

מה שהולך ומתחדש כל הזמן זו הטכנולוגיה, שמאפשרת לנהל את השיחות הללו בדרכים מגוונות ומרגשות יותר. בעוד אני נאלצתי בנעורי, בנקודת זמן נתונה, לחלוק את הגיגי עם חברה אחת בלבד, ביתי בת העשרה יכולה באמצעות הפייסבוק לשתף את כל חבריה ברגשותיה ומחשבותיה,. והשיתופיות הזו היא שהופכת את הפייסבוק למקום המועדף ביותר על בני הנוער בשעות הפנאי.

אבל פייסבוק הוא לא רק לנוער. גם אנחנו ההורים צריכים להיות שם, ואפילו (כן, כן) יכולים ליהנות מכך.

אז קודם כל ? למה "צריכים"? אנחנו חייבים להיות שם כי הילדים שלנו שם.

ואם הילדים שלנו מסתובבים על בסיס יומיומי בסביבה לא מוכרת, בלי מבוגר אחראי בשטח, אנחנו חייבים להיות עם אצבע על הדופק. לדעת איך נכנסים. מדי פעם להכניס את הראש בדלת ולוודא שהכל בסדר. זו חובתנו כהורים.

כי בפייסבוק, כמו בכל מקום אחר בו נמצאים ילדים, יכולים לקרות גם דברים לא נעימים. לא תמיד הילדים שלנו חולקים איתנו כל מה שעובר עליהם.

אם חברה קנאית מתחילה להפיץ שמועות זדוניות על הבת שלך ? כדאי שתדעי מזה ותהיי שם להציע לה תמיכה. אם מישהו פרץ לחשבון של הבן שלך וכתב בשמו הודעות בשפה בוטה ? אתה רוצה לדעת מזה, ולהציע לילד דרכי התמודדות. תמיד לימדנו את הילדים שלא מדברים עם אנשים זרים? ובכן, זה עדיין בתוקף. אנשים זרים הם בגדר חשודים. אפשר לפטפט איתם אבל בשום פנים ואופן לא למסור שום פרט אישי ולא לקבוע איתם פגישות מחוץ למחשב.

אז אם אין לכם עדיין חשבון בפייסבוק, קחו לכם כמה דקות של איכות עם הילדים, ובקשו דווקא מהם הדרכה ? כיצד נרשמים, ואיך מבצעים שם את הפעולות הבסיסיות. רוב הילדים יופתעו, ואף ישמחו לשתף פעולה.

יחד עם זאת אם אחת סיפרה לי על ויכוח מר עם בנה, שכלל אינו רוצה אותה בפייסבוק (היא בכל זאת נרשמה), וטען כנגדה שהיא פוגעת בפרטיות שלו.

ובכן, הפייסבוק הוא זירה ציבורית. מעצם ההגדרה שלו זו רשת שיתופית, בה כולם יכולים לראות כל מה שנכתב על ה"קיר". הילדים שלנו יודעים שכל מה שקורה שם חשוף לכל העולם. מתפקידנו לוודא שלא נהיה האחרונים לדעת...

אבל להיכנס פעמיים ? שלוש בשבוע לפייסבוק זה לא רק כדי לדעת מה קורה עם הילדים. זה מאפשר לנו לגוון את דרכי התקשורת איתם, ואולי לתת להם הרגשה שאנחנו נגישים עבורם הרבה יותר ממה שהם נוטים לחשוב.

אצלנו בבית למשל, במקום להשאיר לילדים פתקים ("מיכל חיפשה אותך") אני משאירה להם הודעות בפייסבוק שלהם. לנעמי, חברתי הטובה, הייתה הפתעה נעימה כאשר בנה, המשרת במוצב נידח בצפון, החל לצ'וטט איתה באיזה ערב, כאשר שיחת טלפון רגילה לא הייתה אפשרית.

חברה אחרת שלי שולחת לכל ילדיה "שיר לשבת" שהיא בוחרת במיוחד עבורם עם הקדשה מאמא.

כן, הפייסבוק הוא מקום כיפי, שמאפשר לנו נגישות לילדים שלנו, ומעורבות גדולה יותר בחייהם. עשו לעצמכם טובה, ואל תישארו בחוץ.