דר' ניצה ירום, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, כותבת על גברים ועל נשים ועל מה שבינהם (או לפחות עליהם כסובייקטים)

 

מה קרה לסובייקט הגברי בעין הנשית?

 
אני רגישה מאד לסטריאוטיפים מיגדריים: 'הגברים הם כאלה' ו'הנשים הן כאלו'. הבחנתי שמושג 'הגבר' הפך להיות סטריאוטיפ פסיאודו-פמיניסטי שבאמצעותו נשים, המנסות לכאורה לחזק את עצמן, עושות זאת, כמעט בלי שים לב, על ידי הקטנת בן זוגן.

אמירות כמו 'מה גבר מבין', 'גבר חולה הוא כמו ילד' ועוד הפכו אותי כמעט למגנה על הגברים. ההקטנה הזו מעוררת בי אי נחת משום שכיום הגבר המבשל, הקונה, הנושא את תינוקו על חזהו ? נפוץ בכל בית. אז למה לא לתת קרדיט? או לחלופין, למה שאישה תבטל את ערכה ותרומתה שלה מול בן זוגה?

במציאות השליטה באחר המשמעותי (קרי, בבן זוג) נתפסת כדרך בטוחה ל'תקתק' את היומיום ולחוש בעלי ערך. אבל זוגיות ובכלל יחסים המושתתים על שליטה (כפי שהפילוסוף הגל הראה והפסיכואנליטיקאית *ג'סיקה בנג'מין שיכללה) הופכים את האדון לעבד של עבדו ? השולט אינו יכול להתקיים ללא מושא שליטתו.

 

להמשך קריאה: מה קרה לסובייקט הגברי בעין הנשית?

 

 

-----------------

* "כבלי האהבה" ומעבר להם ? על מישנתה של ג'סיקה בנג'מין, דר' ניצה ירום