על אמהות, נשיות ואנושיות
נמאס לי. כן נמאס לי מהעובדה שאנשים בימינו מרשים לעצמם לפקפק ולזלזל במקומה של אם. אנשים תקשיבו, אמא היא האדם החשוב ביותר בחייכם, בלעדיה אף אחד מאיתנו לא היה בכלל וגם אם כן הוא לא היה הוא (או היא).
נכון יש גם אבא והמקום שלו הולך ומתרחב בחיינו אבל אמא זו אמא. כן היום עם השוויון והכל אני יודעת, אני מסתכנת בלהשמע פאתטית ופרמיטיבית, מה זה בכלל אמא זה קריירה עושים מזה כסף מתפרסמים, תפקיד כמו אמא יכול להביא לך תהילת עולם ????
לא מה פתאום לנהל חברת אופנה או טלוויזיה או השד יודע מה זה חשוב וכן לממש עצמי אבל לא בקטן כמו בלהיות אמא אלא בגדול כמו להיות נינט טייב (וסליחה לנינט אין לי שום כוונה לפגוע בה).
פשוט נמאס לי כבר מהעיסוק בנושא. בואו נסכים שכל אישה יכולה לבחור אם להיות אם או לא. ובואו נסכים שאין לי שום בעיה עם שום בחירה שמשהיא עושה, אבל ...להיות אמא זה לא ויתור, וזה לא ברירת מחדל וכדאי לאנשים -גברים ונשים כאחד, שמן הסתם עוד לא חוו הורות מהי- להפנים!!!!
כל הכעס הזה נמצא אצלי מאז ומעולם.
עוד שהייתי ילדה והבנתי שנהייתי אשה פוריה ביום שקיבלתי מחזור, הגישה המטופשת של החברה הקשתה עליי להרגיש שלמה יותר עם נשיותי ואנושיותי.
ברוך השם, כולם מבינים שאפשר היום גם להיות אמא וגם לפתח קריירה, לפחות כבר מותר לנו הנשים ללמוד ולצאת לשוק העבודה, ושמעו שמיים להצביע, ולהתלונן על אונס והטרדה מינית, גם אם לבשנו מיני.
כן עוד יש אפלייה וכן נשים מרויחות פחות באותם תפקידים ונמצאות ברכוז נמוך יותר בניהול של תחומים שאינם קשורים לחינוך, אופנה, יופי ועוד. אבל הבחירה היום יותר חופשית (לפחות ברוב החברות הנאורות). כל אלו לא קשורים למה שבאתי לומר, כי מה שבאתי לומר הוא שלהיות אמא זה לא ויתור, צאו מזה. אני מנסה להבהיר לאלו שעוד לא חוו זאת (כי אלה שכן כבר יודעות), כן צריך לעשות ויתורים כדי להיות אמא כמו בכל דבר, צריך לשים את עצמי במקום שני ולפעמים שלישי אבל ככה זה בכל מסלול שבחרנו לצעוד בו. כדי להשיג מטרות צריך לוותר על מטרות אחרות, זה החיים.
אבל החוויה של ההריון הלידה וגידול הילדים אינה ויתור על כלום היא רווח נדיר, מדהים, תובעני ולעיתים אף ממוטט, אך איזו מטרה שווה לא כזאת?
כמו שאני רואה את זה- להיות אמא (גם ללא הריון והלידה)זה חלק בלתי נפרד מלהיות אשה. אבל זו רק דעתי וזה רק אחרי שנהייתי אמא, היו ימים שחשבתי שללדת זה גועל נפש ולהניק זוועה... אבל אחרי שחוויתי את זה , זה מדהים! אל תוותרו על זה בנות, אך למען השם אם החלטתן לוותר ועשיתן את הבחירה אל תתמרמרו, לא על עצמכן ולא על נשים שבחרו אחרת. קבלו את הבחירות של האחרים...
ואל תתנו יד לחברה הגברית שבה אנו חיות. תפרגנווווו, למען השם (ואני לא דתיה), תפרגנוווו. אם אנו הנשים רק היינו מפרגנות יותר לעצמינו ולנשים אחרות, לגברים לא הייתה בריירה, אלא לכבד את הבחירות שלנו לכבד את האמהות שלהם ואח"כ גם את הרעיות שלהם והבנות שלהם ולבסוף כל בת המין הנקבי שתיקרה בדרכם. וכל זה למה? למה אני כותבת על זה? האמת זה ממש פאתטי.
הסיבה שגרמה לי לבסוף לצרוח... אבל אשתף אתכם בכל זאת:
אתמול בלילה אחרי העבודה המתנתי לתוכנית שאני נהנית לצפות בה ראיתי במקרה תוכנית ריאליטי.
האמת שאני ממש לא חובבת הזאנר, אבל מה לעשות אחרי יום ארוך של עבודה וילדים ישבתי בנחת (עד שהבן החולה שלי התעורר והחזיק אותי ואת בן זוגי היקר ערים), ובפרק הזה המחובר וחברה שלו השחקנית ניהלו שיחה שחוללה בי את כל הצרחה הזו.
משהו על כך ששניהם מאוכזבים מהתאטרון שהם עובדים בו בהתנדבות (לא ממש התעמקתי מצטערת) מה שתפס אותי זה העובדה שהבחורה הצעירה הכריזה שהיא רוצה להיות"אם ורעיה" כאילו זה הדבר הכי פשוט בעולם, הנימה שלה הייתה כאילו היא מרימה ידיים או משהו וזה מה שנשאר לה. הבחור כמובן הזדעק ואמר לה משהו כמו"משעמם" ו"זה בזבוז שכישרון אמנותי כמוך יהיה רק אמא ורעייה" וליבי נחמץ בקרבי. מוזר אבל המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש זה על האמא של הבחור שאולי יושבת מכווצת מבושה עכשיו מול הטלוויזיה.
כאב לי גם על הבחורה שלא מבינה את המורכבות האינסופית של שני התפקידים "הפשוטים לכאורה" שנשארו למסכנה. כאב לי גם על כל אלפי הנשים שמשתוקקות להיות אמהות ולא יכולות ונמצאות עכשיו בין זריקות, הזרעות, אחרי עוד הפלה טבעית או השד יודע מה. מהמקום של הכאב הזה אני צורחתתתת דייייייי, תתעשתו כבר תתעשתו כבר, לטובתכם ולטובתינו, תתעשתו....תנו לאימהות ולאימהות עצמן מקום של כבוד...
תודה שנתתם לי לצרוח, מעט הוקל לי, תודה





React to WordPress