את האישה הרגועה ביותר בעולם פגשתי לפני כמה שנים, במהלך טיול עם חברה בטוסקנה. היינו שלוש: חברתי, אני ופיאט פונטו שכורה בצבע תכלת, והסתובבנו לנו בין גבעות מושלגות - זה היה שיא החורף וקור אימים - ובין כפרים קטנים שענני עשן אפורים עלו מארובות האבן של בתיהם.

 

בכפר קטן כזה, שתהרגו אותי, אבל אני לא זוכרת את שמו (חוץ מהעובדה שהיה מלא ב-צ' ו-ק' והתגלגל יופי על הלשון...), עצרנו בצהריים כדי להשקיט את הבטן המקרקרת עם איזו פסטה שמנמנה ומשביעה. הכפר היה די שומם, אחרי הכל, ביום כזה אף אחד לא מתנדב לצאת החוצה ללא סיבה, ואנחנו יצאנו מהאוטו והתחלנו לחפש מסעדונת, טרטוריה, פיצריה, מה שיבוא קודם.

 

מתוך ELLE DECOR

 

מחפשות, מחפשות, מחפשות ופתאום מצאנו את עצמנו מול סדנת אריגה, ומבעד לחלון ראינו אישה זקנה יושבת על ספסל עץ מול נול אריגה ואורגת.

 

הקור והסקרנות זרזו אותנו פנימה, ואחרי כמה מלמולי נימוסין באיטלקית קלוקלת ותנועות ידיים התיישבנו לצפות בעבודת האריגה. אין מה לומר, מדובר במלאכה איטית מאין כמוה, שדורשת סבלנות אין קץ וממש לא מיועדת למי שקוצים תקועים בישבנו. עד כמה שהצלחנו להבין, ולפי השמיכות, השטיחים והצעיפים שהיו תלויים על קירות הסדנא, הדודה האיטלקייה הזו למדה את מלאכת האריגה מאמה, שלמדה אותה מסבתה, והיא יושבת מול הנול מדי יום, בשלוות אין קץ, ואורגת במיומנות רבה מכותנה, מפשתן ומצמר בדים נפלאים שאותם היא מוכרת (במחירים גבוהים למדי) לעוברי אורח ותיירים (בקיץ האיזור די הומה).

 

נול אריגה ידני

 

היינו יושבות לידה שעות על גבי שעות, מוקסמות מהטכניקה ומהמסירות ומהמיומנות הבוטחת, רק שקרקורי הבטן הכריעו אותנו, נפרדנו לשלום, והלכנו לאכול.

 

נזכרתי ביום הקסום הזה השבוע, שעה שעלעלתי בגיליון פברואר של ווג שנפל לידי (סתם. לא נפל, אני מנויה). למרות שאנחנו בעיצומו של החורף, כלומר, לא אנחנו, אלא אירופה וארצות הברית, הפרסומות וכתבות האופנה מדברות כולן על קיץ. והנה - הקיץ הזה, אליבא דווג, יהיה קלוע וארוג לפרצוף.

 

hatattack כובע קש

 

פרואנזה שולר

 

 

תיקי יד עם חזית ארוגה של לואי ויטון, תיקים קלועים באדום-שחור קונטרסטיים מהממים של פראדה, סנדלי פלטפורמה ונעלי בלרינה מעור קלוע (גם העקב!) גם הם של פראדה, רצועות עור קלועות כחבל בתיקים של מייקל קורס, כובעי קש קלוע רחבי תיתורת בוורוד, שחור ובורדו בקמפיין הקיץ של מארק ג'ייקובס, סטילטו בורוד פוקסיה בטקסטורת אריגה של אלוף הסנדלים מאנולו בלניק, עליוניות-רשת של פרואנזה שולר והרשימה עוד ארוכה.

 

 

קליעה ואריגה, שתיהן טכניקות טקסטיליות המתבססות, בגדול, על מבנה שתי וערב,  מתקשרות תמיד עם עבודת יד וחומרים טבעיים. כמובן שהיום, עם התפתחות הטכנולוגיה, יש מכונות שיודעות לייצר בדיוק מופלא בדים, משטחים ורהיטים שלמים ארוגים או קלועים, אבל לקסם של עבודת היד, לטביעת היד של האומן, כנראה שאין תחליף תעשייתי.

 

 

אם תעיפו מבט סביבכם כשאתם בבית, אני די בטוחה שתגלו לפחות פריט אחד ארוג או קלוע, ואם לא, זה הזמן להכניס אחד כזה הביתה.

 

החומרים מגוונים: ריפוד בד עבה לספה, שטיח כותנה, רטאן לכורסאות בגינה, פוליאסטר לפלייסמנטים, פשתן לוילונות ועוד ועוד.

 

design sponge

 

 

מיכלים מאריזות של חטיפים

 

 

design sponge

 

 

יש אפילו טפטים ארוגים (כן,טפטים!) בצפיפות מאד גבוהה שמקנים מראה מאד מעניין ולא שגרתי לקירות הבית, וזה עוד בלי להזכיר את קישוטי המקרמה משולבי החרוזים הזכורים לטוב-או שלא-משנות השבעים, שהיו תלויים לראווה כמעט בכל בית בארץ ולפעמים אפילו אחזו עציץ!!

תגיות