פורים: קרן מור ואלן דג'נרס עושות את השבוע

הישראלית

קרן מור ? פני מלאך, פה מלוכלך

יש משהו מתעתע בחזות של קרן מור. פגישתנו הראשונה, אם זיכרוני אינו מטעני, הייתה ב"אבא גנוב 1". השיער הבלונדיני, העיניים הכחולות ועור החרסינה שידרו אז קור וריחוק שתאמו את דמות האם הנוטשת שגילמה בסרט.

חלפו כמה שנים והיא הפציעה על המסך הקטן בתור החמישית הנשית ב"החמישייה הקאמרית", והפעם עמדה חזותה המלאכית בניגוד כמעט לטקסטים ולדמויות שהיא הציגה. אני התאהבתי. ניסיתי לחקות אותה ("אני שיננית", צהלתי אל כל מי שנקרה בדרכי, "עוד באירופה הוא היה חרא של בן אדם"), עמדתי שעות מול הפוסטר של הסרט "כלבים לא נובחים בירוק" שבו כיכבה והתקנאתי בזה שהיא מסוגלת ללבוש לבן ולצאת מזה בכבוד, חלמתי שגם לי יכתבו טקסטים חדים, מצחיקים ובלתי נשכחים.

קרן מור רלוונטית תמיד לחיים שלי. כמה רלוונטית? באוניברסיטה צפינו במערכונים בהשתתפותה ב"קצרים", כדי להמחיש נקודות שעלו בשיעורים. אחת ההופעות הבלתי נשכחות שלה הייתה במערכון "בואו בנים" של החמישייה.

ההקראה המוטעמת שלה את הטקסט נכנסה לי עמוק לוורידים. כמה עמוק? בצבא ביקשה ממני אחת הפקידות הפלוגתיות לעזור לה לכתוב טקסט קטן לחיילי הפלוגה שסיימו מסלול והתפזרו לדרכם. למזלי, היא לא הכירה את המערכון. כתבתי לה משהו בדיוק באותו המשקל. אם מישהו מהחבר'ה של אוגוסט 98' בגדוד צפע תהה לעצמו פעם מאיפה השיר הקטן שקיבל מוכר לו ? הנה המקור:

החוצפנית

שרה סילברמן ? ג'ואיש פרינסס שאוהבת להתגסס

יש נשים מצחיקות שמבדרות וזוכות לאהבת הקהל. יש נשים מצחיקות שמתמחות בסאטירה נשכנית. שרה סילברמן אוהבת לדבר גסויות ואז לעשות פרצוף מתוק של מישהי שאי אפשר לכעוס עליה. אני מתה על ההומור שלה. אפשר לצחוק, אפשר להתעצבן, אפשר להיגעל ? הכל מוגש לנו בתוספת קוקיות ומבטא שנע בין ג'אפ (ג'ואיש אמריקן פרינסס) לינטל.

לשרה סילברמן יש מנעד רחב של נושאים שבהם היא מדברת גסויות. זה מתחיל בחיים הפרטיים, בירידות על המשפחה ועל החבר, ממשיך בהתייחסויות לעניינים אקטואליים (היא תמיכה העלתה לרשת סרטון תמיכה קורע בברק אובמה בזמן המרוץ לנשיאות, ומנגד הייתה בין היחידים שהעזו לרדת על פריס הילטון כשזו נכנסה לכלא ולא השתתפה בקרנבל המתחנף שניסה להשכיח את העובדה שמדובר בעבריינית), ופשוט לא נגמר. אין קבוצה באוכלוסייה שלא חטפה כאפה מהלשון המשתלחת שלה.

יש לה סדרת טלוויזיה ותפקידי אורח קבועים בתכניות הבידור המובילות בארצות הברית, ובכל זאת בארץ "מגלים אותה" לציבור אחת לכמה חודשים. כנראה היו רוצים לאהוב יותר את היהודייה הכי מצחיקה כרגע ביבשת, רק שהיא פשוט לא מפסיקה לצחוק על יהודים, יהדות ורופאים. הסרטון הזה הוא אחד האהובים עלי בכל הזמנים.

מלחמת דתות בעטיפה של ממתק באדיבות שרה סילברמן:

היחידה

מרגרט צ'ו ? כמה קומיקאיות אסייתיות אתם מכירים?

כמה שחקנים אסייאתיים אתם מכירים? ואני לא מתכוונת לברוס לי וממשיכי דרכו. וכמה שחקניות אסיאתיות? אפילו פחות, נכון? החברים המזרח הרחוק לא ממש הצליחו לפלס את דרכם ללב התעשייה, והם תמיד מוצבים בתפקידי משנה של גנגסטרים מחד וחנונים מאידך.

במציאות הזו מרגרט צ'ו נחשבת ליוצאת דופן, יחידה מסוגה. ולא רק משום שהיא ממוצא קוריאני. אבל זה בהחלט עוזר לה להמם את הקהל שנתקל בה בפעם הראשונה. תשכחו מסטריאוטיפ האישה האסייאתית הכנועה והנחבאת אל הכלים שמדברת בקול שקט.

מרגרט צ'ו מדברת בקול רם, שרה בקול רם, צוחקת, צועקת. אי אפשר להתעלם ממנה. בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, היא לא מתעסקת רק בבדיחות עדתיות. מופעי הסטנד-אפ שלה רצופים נושאים כמו מחזור חודשי, הפרעות אכילה, הקהילה הגאה לגוני גווניה (היא יקירת הגייז והטרנסג'נדרס), פוליטיקה וכל מה שמצחיק וכואב.

כן, גם כאב יש בסיפור הזה. ליצנים, הרי, הם ביסודם אנשים עצובים. קורות החיים של מרגרט צ'ו רצופים משברים ונפילות, ומלמדים שלא קל להיות אישה מצחיקה, ועל כמה אישה מצחיקה שאין עוד מסוגה בתחומה. לקח זמן עד שהאנשים המושכים בחוטי תעשיית הבידור הבינו שהם לא יכולים לכופף את צ'ו לפי הכללים הנוקשים שלהם. וברגע שזה קרה ? ההצלחה הגיעה.

למי שלא מכיר, הנה מרגרט צ'ו בקליפ עליז על הבחור שהעז (להיפרד ממנה):

האימפריה

אלן דג'נרס ? כולם אוהבים את אלן

האם מישהו מעז להעלות על דעתו שאישיות טלוויזיונית שמדברת בגלוי על כך שהיא לסבית תתבקש להצניע את העובדה הזו, לשחק את המשחק ולהעמיד פנים שהיא סטרייטית?

מישהו זוכר שאלן דג'נרס, אחת הנשים האהובות והמשפיעות בטלוויזיה האמריקאית, הייתה עד לפני כמה שנים הכבשה השחורה של התעשייה? אלן עשתה היסטוריה, וגם מי שלא מתחבר להומור שלה או לכישורי הריקוד שלה (ועל כך בהמשך) יודע את זה.

אחרי הסדרה הקומית שנשאה את שמה, הפרויקט הגדול הבא שעליו היא חתומה הוא תכנית האירוח שלה. וכמו שלכל תכנית אירוח יש את השטיק שלה, אצל אלן זה הריקוד ? כל אורח שנכנס לאולפן התכנית עושה זאת בצעדי ריקוד. אף אחד לא מתחמק. לא צריך קואורדינציה מושלמת, מספיק להיכנס בחיוך, לנפנף קצת בידיים ולהצטרף לאלן, שהיא כנראה רקדנית מפוספסת כי היא פשוט לא מסוגלת לחכות לאורחים שלה בישיבה שלווה.

רשימת האורחים בתוכנית מעידה על הפופולריות המטורפת שלה. אני מקווה שהמפיקים שביקשו מאלן בזמנו לא להציג בסדרה הקומית שלה את אישיותה האמיתית אוכלים עכשיו את הכובע.

ורק כדי שתבינו שאצל אלן כ-ו-ל-ם רוקדים, קבלו את הגברת הראשונה מישל אובמה דופקת כניסה לאולפן:

החזירה

מיס פיגי ? למי קראתם חזירה?

מי שמכיר אותי יודע שיש לי עניין עם "החבובות". כל עניין בחיי זוכה לאנלוגיה מתוך התכנית המיתולוגית ("החבובות", "זהו זה", "החמישייה הקאמרית" ? אלה התשובות לכל שאלה ששאלתי מעודי).

לחבר, האפלטוני יש לציין, הראשון שלי קראתי בחיבה "קרמיט". הוא לא נשאר חייב וכינה אותי "פיגי". זה היה בכיתה ב'. לפני כמה שנים נפגשנו, אנשים בוגרים שעשו דבר או שניים בחייהם, ומיד שבתי ונתכניתי "פיגי" וזה היה הדבר הטבעי בעולם.

אני מתה על מיס פיגי. היא יפה, היא מוכשרת, היא לא מפחדת להגיד מה היא רוצה (את קרמיט. ועוד כמה) ועושה הכול כדי להשיג את מה שהיא רוצה. והיא בעיקר מצחיקה. כמה דמויות נשיות ? ופיגי היא יותר אישה מהרבה נשים אנושיות ? שמככבות בתכניות לילדים וקורעות מצחוק אתם מכירים? ולא מדובר פה בצחוק שמתחנף לקהל או בבובת יד מתיילדת. מיס פיגי היא קומיקאית אמיתית שעובדת לפי טיימינג מדויק וגונבת את ההצגה.

הסרטון המצורף מוצלח בעיניי במיוחד, בין השאר משום שלרגע אפשר ממש לשכוח שמדובר בבובה ולא באישה אמיתית. לצד פיגי מופיע אחד הגברים הנחשקים שדרכו על הכדור, רודולף נורייב, והאינטראקציה בין השניים לא הייתה מביישת דואט שלו עם פרימה בלרינה מהשורה הראשונה: