נשמע קליאשה,אז תקחו אוויר ונמשיך...
 
הילדות שלי זכורה רוויה בבעיות כלכליות,אז כן עד גיל 12 בערך גיל המצוות הורי עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה כדי שלנו הילדים לא יחסר חלילה כלום.
הם היו הורים למופת בכל הקשור לחומריות לפחות ע"פ זיכרוני כילדה,אך הם לא היו שם נפשית ממש,אני לא מאשימה אותם חלילה אלו החיים שגרמו להם להעדר שעות על גבי שעות מחיי וחיי אחיי.
מה שאני כן זוכרת שחיי השתנו כליל אחרי הבת מצווה שלי,אני לא יודעת אם אני יכולה להפנות אצבע מאשימה על אבא שלי שעשה מעשה אסור שגרם לו לאבד את הנכס החשוב בחיינו והוא קורת הגג שלנו או שפשוט לקבל את זה שאבא שלי כמו כל פולטיקאי כיום או אפילו סתם אדם מהשורה ניקלע למצב בו יכולה היה לעשות לו ולנו בעיקר את החיים קלים,רק שהוא לא ידע שיתפס והחיים במקום כמו שקיווה יהיו קלים הפכו לסיוט והזיה אחת גדולה מאותו רגע.
גרנו בעכו,בצפון ברחוב די מוכר,חטיבת גולני,שכונה מדהימה,את כל הילדות שלי העברתי שם כמעט בזמן שלא גרתי אצל בבה אמא של אמי,השכונה הייתה מורכבת מארבעה בלוקים כמו צורת -ח כזו במרכז היה דשא גדול שהשכן מקומה ראשונה בבלוק שלי יחיאל שמו היה כל שישי גזז את הדשא והשקה אותו,וזו הייתה תחושה שהנה אוטוטו אחרי שהוא עושה את זה נכנסת השבת,ואחרי הקידוש וארוחת השבת היינו יורדים למטה אני אחותי ואחי והיינו מתערבבים כל אחד עם חבריו לשכונה, או יושבים על החומה שהקיפה את המדשאה,או שיושבים על הספסל,וסתם מדברים על הדברים שילדים מדברים,תקופת התמימות שהכל היה נראה כל כך יפה ונקי.
 
יום אחד ממש לא הרבה אחרי החגיגה הגדולה הבת מצווה שלי שהורי חגגו באולם אליו הגיעו יותר ממאה חמישים אורחים,בעיקר משפחה,ואז זה היה דבר גדול לעשות אירוע כזה,וזו הייתה באמת הצלחה גדולה,עד היום שאני מסתכלת על הקלטת לא להאמין כמה אנשים נפטרו במהלך העשור שבא אחרי החגיגה הגדולה שלי,ההורים שלי כל כך היו מרוצים שעשו אותה בשל כך.
אותו יום שחור הגיע לא הרבה אחרי אותה חגיגה,דפקו בדלת ,אבא שלי זיכרונו לברכה ניגש לפתוח את הדלת בכניסה עמדו שני שוטרים ואיש נציג מבית משפט שלא יכולתי שלא לשמוע שאמר - "יש לכם עשרה ימים לפנות את הדירה לני שניקח אותה" ...
אבא שלי כמעט והתמוטט,ואמא שלי עמדה בלי שום הבעה בפניה אמרה בסדר לקחה את הדפים שהם הגישו וסגרה אחריהם את הדלת,לקחה את אבא שלי לסלון ואמרה לו -"מיכאל ספר לי מה קרה?אני רוצה לדעת הכל,אנחנו נסתדר אל תדאג רק תשמור על הלב שלך" אין את זה אני לא יכולה למחוק מזיכרוני לעולם!!!היא כל כך אהבה אותו בטוב וברע.
אבא שלי ישב וסיפר לה,ואני עמדתי והצצתי מהחריץ הקטן של דלת הסלון והקשבתי,הכל שמעתי וחיכתי לראות מתי היא תתפרץ או תכעס,והיא לא,פשוט לא כעסה,היא פשוט חיבקה אותו אחרי שסיפר את הכל ואמרה לו "כלום לא חשוב העיקר שאנחנו בריאים ואנחנו נמצא לאן ללכת,יש את אמא שלי שתקבל אותנו ואחרי זה נמצא דירה ונשכיר"
אבא שלי היה שבר כלי בחודשים אחרי,גם פוטר מעבודתו,אמא שלי עבדה עוד יותר קשה משעבדה לפני,הרגשתי איך אבא שלי אט אט שוקע לעולם שלו,הוא היה כל כך עצוב ויחד עם זאת מסורס כאחד בגלל המשכורת שאמא שלי הביאה בזמנו,הוא היה כל כך מבוייש.אמא שלי תמיד דאגה להגדיל אותו ויהי מה,אם זה בפניינו או בניהם.
השנים שבאו אחרי היו סיוט והזיה,היו רגעים לא פשוטים בבית של סבתא,הבגידה של אבא של שנים שנחשפה שם גם אך זה לפוסט אחר.
 אחרי תקופת שהות אצל סבתא עברנו לכרמיאל לאזור שנקרא דרומית,בנין השיש הוא המקום הראשון בו גרנו בכרמיאל,דירה בה העברתי סוג של תקופה קסומה.
שם הרגשתי שהתבגרתי טרם זמני והתחברתי לנשים מדהימות,ששתיהן איכשהו נשארו צרובות שנשמתי עד היום -ש. ו-ש. לא אחשוף את השמות כי שתיהן קוראות את הפייס שלי וסביר להניח שאולי גם את הבלוג.אחד הדברים שאני מצטערת עליו עד היום הוא הבגידה שלי באחת מהן שאני גאה בעצמי שלקחתי את עצמי בידיים ואפילו שעברו המון שנים מאז וכיום אני בוגרת חיפשתי אותה וביקשתי את המחילה ממנה.היא הייתה כל כך טובה אלי, כמו אחות גדולה,ואני כנערה בגיל הטיפשעשרה בלי הכוונה מהורי ואפילו מעבר לזה עם משקעי עבר של בגידה של אבא שלי פגעתי בה המקום הכי כואב,במקום שהיום שרעיה ואמא לילדים אני יכולה לראות כמה נורא מה שעשיתי.
 
התקופה הזו הבתולית בכרמיאל לא הייתה פשוטה עבורי כבת טיפשעשרה מחדש להכיר חברים,וזה לא ילדות קטנות זה מורכב יותר,מצאתי את עצמי מתחברת לשכנה מהקומה הראשונה שהייתי גם בייבי סיטר לבניה והתחברתי גם לשכנה שגרה באותה שכונה בבית פרטי שגם היא אשת איש הייתה ובעלת משפחה.אז כן היו לי במקביל שתי חברות טובות אפילו שלושה אך לאותן נשים הרגשתי מחוברת יותר,דמיינו לכם הייתי בת חמש עשרה בערך והן היו בשנות השלושים לחייהם בערך.והן פתחו בפני באהבה ענקית את דלתן.
הייתי לפעמים יוצאת איתן לדיינר שזה היה מקום בילוי למבוגרים אך אני נראייתי תמיד יותר מבוגרת ומפותחת לגילי לא רק פנימית הרגשתי כך,באותם ערבים ששרו שירים ישראלים כל כך נהנתי.
ולא יודעת איך ולא יודעת למה התאהבתי בבעל של אחת מהן,ידעתי שזה אסור,ידעתי שזה יפגע בי בה במשפחה שלה,ובכל זאת הרשתי לעצמי .הקטע הוא שאני לא יכולה גם לשפוט אותו או אפילו את הורי שבהמשך במיוחד אמא שלי שידעה לא עזרו לי להבין שמה שאני עושה הוא אסור בתכלית האיסור,למנוע ממני בכוח את המעשה.הכל היה כאילו שזה בסדר.הוא שיתף פעולה ואמא שלי לא אמרה אף פעם משהו נגד המעשים שלי למרות שהייתי נערה מורדת היא יכלה לרסן אותי אם רצתה.
לשמחתי המפגשים שלי איתו היו לא הרבה ,אך עדין הם צרובים בזיכרוני,אותם טיולים עם הכלב שלו חץ לאמפיטאתרון שאז היה בבתוליו ,היינו מגיעים לשם הוא היה משחרר את הכלב והיינו יושבים על הדשא מתנשקים ומתמזמזים,יאמר לזכותו שהוא ידע שאני בתולה ולא ניסה לעשות מעבר,אך הוא גם ידע שגם את הדברים הלכאורה קטנים שעשינו גרמו לי להרגיש יותר ויותר נשאבת לתוך ההתאהבות נעורים הזו שלי בו והוא לא עצר את זה.עד שיום אחד אני זוכרת שהרגשתי רע עם עצמי ואמרתי לו שדי אני רוצה יותר ואיתו זה לא יקרה לעולם,מה גם שמקביל הרגשתי שהבגידה שלי ב-ש. פשוט התחילה לחנוק אותי והמצפון עבר המון יסורים,היא כל כך אהבה אותי,אך הייתי נערה ולא ידעתי מה לעשות,אז פוצצתי את זה בדרך הכי מכוערת,פשוט כתבתי לה מכתב בה סיפרתי על הכל מבלי להתחשב בריגשותיה.כיום אם אני מסתכלת על זה בדיעבד ידעתי שזה יפוצץ וירחיק אותי ממנו כנראה ועשיתי את זה במודעות מלאה כך,רק מה שלא חשבתי אז והרגשתי שלקחתי את זה על מצפוני כל השנים זה הפגיעה בה,היא שהכניסה אותי לביתה,אהבה אותי,חיבקה אותי,קיבלה אותי על מי שאני,בה בגדתי.
לפני שנה בערך כתבתי לה מסר אישי אני רוצה לשתף אתכם בו -
 
****************************
ש. יקרה.
 
בטח תתפלאי לקבל את המסר הזה ממני, את בטח מזהה מי זו.
עברו כל כך הרבה שנים, כיום אני בת שלושים ושמונה וחצי, אמא לארבעה ילדים, גרה בהונגריה כבר חמש וחצי שנים, ירדתי מהארץ.
אמא שלי נפטרה לפני שש שנים וקצת לבטח שמעת על זה <מסרטן הוא הכריע אותה בסוף אחרי שנים של מלחמה בו> ואבא שלי שנתיים וחצי אחריה מדום לב, מסתבר שהם לא יכלו לחיות האחד בלי השני, לפחות הוא. יש לי שלוש בנות - ליאל 15 וחצי, מיקי <מיכאל השם אבא שלי> שיחגוג ממש בשבת הזו בר מצווה אנו נרגשים לקראת זה, קורל בת 11, ותינוקת בשם לירון בת שנה וחודש שהגיעה לחיינו בהפתעה לא מתוכננת והביאה הרבה אור לבית, הזקונים שלנו 
אני נשואה 12 שנים ואלו נישואים שניים שלי, התגרשתי מהבעל הראשון שממנו נולדו לי ליאל ומיכאל, בעלי השני אימץ את שני ילדי הם אוהבים אותו כאילו והיו שלו, הוא גם בעצם זה שגידל אותם, ליאל הייתה בת שנתיים וקצת שהכרתי אותו ומיקי בן תשעה חודשים אבא הביולוגי לא בתמונה כל השנים הללו.
 
 
כל כך הרבה זמן עבר ולא יודעת למה מרגישה שחייבת לך ולי את זה, אני אבין אם תחליטי לא לאשר חברות איתי או לענות לי על המסר, אך הייתי חייבת לכתוב לך את זה - במיוחד כיום כאשה ולא בת טיפש עשרה טיפשה.
את היית עבורי דמות ומודל כנערה, ואני הייתי כל מה שאני לא מאחלת לשום אמא לחוות, והיום כאמא לנערה בגיל פחות או יותר שאני ואת הכרנו כל כך יודעת כמה מה שקרה ועשיתי היה רע, רע מאוד.
מה שיותר עצוב לי שהיו לי הורים <שינוחו על משכבם בשלום ובכל זאת מודעת היום כאישה וכאמא כמה לא נכון זה היה מבחינתם לתת לי כזה חופש>שלא שלטו עלי ולא כיוונו אותי נכון, ולכן עשיתי המון שטויות.
כאמא לבנותי אדאג שהן לעולם לא יחזרו על דברים שעשיתי, ולא כי זה רק אסור, אלה כי אני חברה ואמא ומכוונת אותם ללכת הכי נכון שאפשר.
 
מגיעה לך סליחה ענקית ממני, ושוב אני יודעת שעברו המון שנים.
הייתי נערה טיפשה, אני מקווה שבלבך יש את המקום לסלוח לי.
 
מתגעגעת כמה מוזר לכתוב את זה, אך כמו שכתבתי היית סוג של מודל בשבילי ולא יודעת איך יכולתי לעשות זאת כנערה.
סליחה.
 
ריקי.
אשמח לחדש קשר מאוד.אפילו לארח אם תגיעי לביקור בהונגריה :)
 
***********************
 
ושלחתי לה והתפללתי שתמצא מקום בליבה לסלוח לי,והפלא ופלא היא סלחה,לא רק שסלחה אפילו חיבקה אותי אחרי בכל מיני סטטוסים דואבים שלי.
מה שמלמד על אנושיות מה היא,ולא סתם היא הייתה בעיניי כדמות ראויה למודל.
 
שנתיים וחצי גרנו שם בדרומית ההורים שלי עדין ניתקלו בהרבה בעיות כלכליות,ונאלצנו שוב לעזוב והפעם לפנימיה,למגורי סגל,במקום שאמא שלי התקבלה לעבודה כאם בית,להגיד שזו הייתה תקופה קסומה לא יכולה כי גרנו שם בדירה כל כך קטנה וצפופה,מה שכן תמיד במשפחה שלי גם שהיו זמנים שלהורים שלי לא היה כסף לקנות אוכל,והיו המון זמנים כאלו ,תמיד אמא שלי שהייתה עמוד התווך החזק והמיוחד במשפחתנו מצאה את הדרך לתת בנו את התחושה שכסף זה לא הכל,וגם אם נאכל לחם מרגרינה ומלח מעל זו לא בושה,כל עוד אנחנו יחד בריאים ואוהבים ושומרים האחד על השני אפשר לעבור את הכל ולנצח את הכל.היא הייתה מדהימה,אמא שלי זיכרונה לברכה,כל כך הרבה למדתי ממנה על החיים.
תגיות