נולדתי בסוף שנות השבעים,
שנות השמונים היו מצע של שורשים,
גדלתי בשנות התשעים או לפחות ניסיתי,
הדרכים להגיע לסיפוק היו כזרועות תמנון משומנות,
שלא פעם חרקו את ליבי ,

כמו דגיגה בתוך אקוואריום ששוחרה לאוקינוס השקט,
מצאתי עצמי נלחמת ממתינה לזרם מים שאוכל לשלוט בו,
בגיל 16 חתמתי את שמי אחרת כשעזבתי את הדת עליה חונכתי,
לא אהבתי את התפקיד של חיי ,על התסריט היה להשתנות,

גיל 17 התאהבתי נואשות כמעט עד כלות,
העולם לא חדל וגם אני לא כשהיא תמה ,
האהבה,
אהבה,
עוד אחד מהדברים שלא ניתן בהם לשלוט.
הרגשתי הכי בוגרת בעולם בגיל 21 כשטסתי עד אליו
מוכנה לרוקנרול ,
בגיל 26 נולדה האחת,
באמצע 28 השניה ,
בגיל 29 כשהוא עזב את ליבי ואחר כך את הבית,

"הכתובה" היתה עוד נייר רעוע ,

התברר לכולם שלא באמת היינו מאושרים,
מאותה הנקודה כולם כבר לא היו חלק מהמשוואה,
עוד אחד מהדברים שלא ניתן בהם לשלוט,
בגיל 30 נשבעתי לעצמי שתמיד אהיה מאושרת
מעצם היותי.
התשובות אינן בחיקי החלומות כן,
עדיין מרגישה מוכנה מתמיד לרוקנרול,
תמיד יהיה זרם מים שלא אוכל לשלוט בו,
חבריי ילדות שנישאו וחלקם שנשארו לבד,
כבר לא יהיו חלק מחיי,

כשמלאו לי 33 כבר לא ילדה התעוררתי בבוקר תמים אחד
לא מרוצה מדבר בחיי,
החלטתי למכור הכל חוצ מאת נשמתי,
לפני כמה חודשים הבטתי במראה וראיתי אותך
מביט אלי מחייך,
מודיע לי בעינייך שאתה מגיע.
אתה יודע מה..האמנתי לך,

נולדתי בסוף שנות השבעים לתוך המצאות הדור לתוך תגליות המאה
לתוך מהפכות תקופה ,

שנות השמונים היו מצע רך לגאות,
של שנות התשעים,
מדונה בחדרי מדרגות,
דיסקוטקים חשוכים,
חצרות שוממות מלאות בילדות
המגלות נשיות,
אין עתיד רק חלומות עטופים בצלילים
שאהבתי,
עוד אחד מהדברים שלא ניתן בהם לשלוט,
ואהבתי אותך וחדלתי,
ואין בי שריד ממך,
ואין בי געגועים לכלום ממך,
כשאני מביטה במראה אני רואה את הסיפור שלי
מביט,
מגלה לי נסתרות,
עלי,
מכין אותי שוב לרוקנרול .
והפרפרים שמזמן לא גאו בי,
גואים.

תגיות