אני ילידת הארץ, הוריי ורוב משפחתי נולדו כאן. 


כילדים גדלנו על מורשת וחינוך של ערכים , כבוד האדם, לדבר בנימוס ולהתנהג בצורה מכובדת.


 


במציאות יומנו אני מרגישה לפעמים כ "עוף מוזר" כאשר אני נתקלת בתופעות של רמיסת כבוד האדם, ניבול הפה, וולגריות וקולניות , המלוות בקללות, גסות רוח וחוצפה .


 


לעיתים אני נוכחת איך איש זקן עולה בקושי לאוטובוס ואף אחד לא עוזר לו או מפנה לו מקום לשבת,


אישה שאינה דוברת עברית שצוחקים ממנה כשהיא מחפשת רחוב ומפנים אותה למקום הפוך,


נהגי אוטובוסים שאינם עוצרים במעבר חצייה


ונהגי מוניות שגם לא מאותתים או נותנים זכות קדימה להולכי רגל ,


ילדים (ומבוגרים) שקונים חטיף או גלידה ומשליכים את העטיפה לרצפה, אף שפח האשפה קרוב


והכי מעצבן: שנכנסים לחנות או מגיעים לקופה והמוכר פונה אליך ב "כן ?? " כאילו שאתה חבר שלו.


 


איפה המילים הפשוטות, העבריות, התקניות והמתבקשות :  "תודה"   "בבקשה"  "שלום" או


"בוקר טוב" ???    היכן הכבוד למילה שמכבדת את הלקוח ומזמינה אותו לחזור ?? 


נדמה שהיום יש סגנון אחר והשפה המדוברת הקלוקלת היא הקוד להיות "קול" בעיני אחרים.


 


אני לא "מאמי" של אף אחד, אז אל תפנו אלי בסגנון הזה,


אני לא מלווה סיגריות בשביל "לכבד את החבר'ה",


אני לא חברה של המוכר שמרשה לעצמו לפנות אלי ב "כן" ומדבר בפלפון במקום להתפנות ולשרת אותי,


אני לא מטומטמת כדי שיגידו לי "את לא מבינה" כשאני מתעקשת שיש טעות או שלא קיבלתי את השירות הראוי,


אני לא אדחף בתור של הסופר כדי לא להיות "פראיירית"...


 


אני כן מצפה לדרך ארץ,


למילה טובה,


לכיבוד האחר והשונה


ובמיוחד מצפה לתודה כשאני קונה משהו ומשלמת עליו.


 


כי מגיע לי ,


וראוי לכולנו


להיות טובים יותר, אדיבים יותר, סבלניים יותר ומנומסים יותר.


וזה ממש לא קשה.


מילה טובה של אדם לחברו,


בוקר טוב לשכן,


עזרה לזולת


ושמירה על כבוד האדם


אינם עולים כסף


אבל שווים זהב.


 


 


 


נעה ווסקו   26/4/2011