המדריך למלחמה במפלצות

"תהיה עדין איתו", אמר לי איש יחסי הציבור לפני הפגישה עם איציק אורן. הבטחתי לגייס את כל טוב-הלב שלי. "מזה בדיוק אני חושש", השיב היחצ"ן.

אבל לא היה צורך באזהרה הזאת. אחרי שקראתי את ספרו של אורן, "בוער בעצמותיי", הגעתי לפגישה מוכן, מלא כבוד כלפי איש העסקים הבכיר שחשף את נשמתו בספר, שהביט אל כל המפלצות שלו, שלא עשה לעצמו הנחות. הבנתי שהספר שכתב הוא צוואתו הרוחנית, המורשת ? או המתנה ? שהוא רוצה להשאיר אחריו בעולם.

בספרו כותב אורן, 63, האיש שיזם והקים את רשת שילב, על ילדותו בבית עני ונעדר אהבה,  על חוסר יכולתו להרגיש בבגרותו, על המאבק שלו להצלחה ועל המחיר שגבה מילדיו,  על הדברת המפלצת הפנימית, על התקפי החרדה והטיפולים הפסיכולוגיים, וגם על הקרב של חייו ? ההתמודדות עם מחלת הפרקינסון.

כשהוא ישב מולי בבית הקפה שבו נפגשנו, לא מצאתי מולי בן אדם חולה. מצאתי מולי בן אדם מאיר, חולם, אופטימי, לא מובס, אדם עם ניצוץ בעיניים שהגיע לחיים מלאים ורוצה להנחיל את התורה הלאה, מתוך אקט של נתינה טהורה.

לפעמים רציתי לבכות

"בגיל 60, מצאתי את עצמי יושב בשמורת חוף השרון, אחרי סדרת מפגשים טיפוליים בחיק הטבע, חושף את הכאב והכעס הכלואים בתוכי.

"זה היה רגע של הארה. ברגע זה, שמתחולל פעם בחיים, הבנתי מה שלא הבנתי עד אז: מפלצת שהעכירה את חיי שכנה בתוכי כל השנים.

"בחוץ חגגתי הצלחות והישגים, הגשמתי שאיפות והתגברתי על מכשולים, אך בתוכי שרר מתח מעיק שכרסם בי בלי רחם. לפעמים רציתי לצעוק, לבכות. רציתי להשמיד את המפלצת, אך היא הייתה חזקה ממני. ככל שהצלחתי בחיי, גבר בי המתח והתעצם, והפיצול הקשה, הבלתי נסבל, עשה בי שמות.

"פתאום נפקחו עיניי להבין: המפלצת היא יציר מוחי, היא אני. היא הילד המבוזה והמושפל שהפנמתי ושימרתי בתוכי, ועל אף כל ההצלחות שחוויתי, לא נתתי לו ללכת.

"ההבנה החדשה היתה מטלטלת, כואבת, אך בה בעת משחררת. סוף סוף חיבקתי את המפלצת, ובעשותי כן, גיליתי את הילד המיוחד והמקסים שהייתי, והמקום שתפסה המפלצת בתוכי התמלא באהבה אל הילד ההוא, אל עצמי, אל העולם. סוף סוף הייתי חופשי.

"עכשיו אני יכול להביט בשנים שעברו במבט ישיר יותר. משהו השתחרר בי נקי ואמיתי. הגיע הזמן לבחון את מהומות הלב, את הלבטים, את הקשיים והמאבקים ולבדוק לאן הובילו אותי. אני עושה זאת למען עצמי, אך לא רק. אולי, בעקבות הקריאה, יזהו עוד אנשים את המפלצת שבקרבם וידבירו אותה, כמוני".

"המחלה מניעה אותי לעשות דברים שלא עשיתי מעולם". אורן בשיעור יוגה

במונולוג המרגש הזה נפתח הספר. אותי הוא כבש מייד. כן, גם אני חייתי זמן רב בהרגשה שיש בתוכי מפלצת איומה. לקח לי שנות דור להיות מסוגל להתבונן לה בעיניים. רק בשנים האחרונות למדתי להתיידד איתה. להבין שהיא פיקציה שאני יצרתי.

מכר תקליטים מדלת לדלת

סיפור חייו של איציק אורן הוא סיפורו של אדם שהתחיל מאפס, כשכל הנתונים הצביעו כנגדו. לכאורה, הוא היה מועמד ודאי לחוסר הצלחה. הוא עבד בחלוקת עיתונים, היה נהג מונית, מכר תקליטים ללימוד אנגלית מדלת לדלת. במקום להשתמש בנתוני הפתיחה הגרועים כאליבי לכישלון, כמו שרבים מאיתנו היו עושים, הוא השתמש בהם כדלק להצלחה.

אורן הוא בנה של משפחת עולים מעיראק, אחד שלא גמר תיכון, שלא עשה בגרות, שאבא שלו מעולם לא אמר לו מילה טובה. למרות זאת, הצליח להפוך לאחד מבכירי המשק, כשייסד את רשת שילב.

בזכות החזון שלו, הוא יצר מהפכה, ששיפרה את חייהם של מאות אלפי הורים. כשהוקמה הרשת, איש לא האמין שתצליח. אף אחד לא נהג אז לקנות מוצרים לתינוק לפני הלידה. אנשים חששו מעין-הרע. היום, אין אישה בהריון שלא עושה הזמנת לידה.

כשאתה קורא את סיפורו, אתה מבין, שאם הוא היה יכול, גם אתה יכול. כל אחד יכול. זהו ספר מעצים, שמעודד אותך לצמוח. לא לוותר על עצמך. לא לוותר לעצמך. לא להתמקד בקשיים. להתמקד בחלום. הסיפור נוגע בך כי אתה אומר לעצמך: גם אני כזה.

אנשים פרטיים שקראו את הספר כתבו לאורן שהוא שינה את חייהם, שהם לא יכלו להפסיק לקרוא, שהם בכו, שהם קוראים בו מדי יום. אורן שמע את זה ונפעם. כמו שהספר מעצים את הקוראים, כך הנתינה מעצימה את הכותב.

קשה לי ללכת, אז אני רוקד

לפני כעשר שנים חלה בפרקינסון. רק לאחרונה החל לקחת תרופות, לאחר שכבר הגיע למצב שבו היה לו קשה ללכת ולתפקד. כשהוא יושב מולי בבית הקפה הוא מספר, "בשעה הזאת ביום יש לי חצי שעה של רעד, ואחרי חצי שעה זה חולף".

הוא, שכל חייו ברח מתקשורת, החליט לחשוף הכל אודות המחלה הנוראה, ממנה סובלים 20 אלף איש בישראל. "אני נושא את המחלה הזו בתוכי. מקווה להמשיך להעניק משהו לעולם. חשוב לי שאנשים יידעו איך לחיות עם פרקינסון, לא איך למות עם פרקינסון".

מה לימדה אותך המחלה?

"כשאתה שומע לראשונה שיש לך פרקינסון, אתה  יודע שבעוד עשר שנים לא תוכל ללכת. זה מחזיר אותך לפרופורציות בהרבה תחומים. יש כאלה שכאשר הם מגלים שהם חולים מפסיקים לחיות, מתפטרים מהעבודה ומסיימים את חייהם. אני בצד השני, הקיצוני, לי זה נתן הרבה דרייב לחיות את החיים חזק יותר. בחרתי להתמודד.

"המחלה מניעה אותי לעשות דברים שלא עשיתי מעולם, כמו יוגה וריקוד. קשה לי ללכת, אז אני רוקד. בשעת הריקוד, משהו בפרקינסון נעלם. זה כמו מגמגם שיודע לשיר - זה בא ממקום אחר במוח.

"יש לי מחלה, אך אינני חולה. המחלה נותנת לי מתנות. האהבה שלי ושל אשתי שושי (שושי הקימה איתו את שילב, והיום היא יו"ר חברת צעצועי ההתפתחות הבינלאומית "טייני-לאב" ? א.ל.) קיבלה רובד נוסף. זה אושר גדול".

כתבת שאתה עצמך גרמת למחלה להתפרץ בתוכך.

"המחלה היא תוצאה של המפלצות והמתחים שחייתי באופן לא מודע. זה משהו בתוכי שמונע ממני להירגע ומזמן לי שוב ושוב מלחמות הישרדות. אולי עמוק בתוכי אני מאמין שמגיע לי לנוח. אחרי הכל, במלחמות הישרדות אני מצטיין, התמודדות עם אתגרים אני מכיר מילדות.

"המשהו שלא מניח לי ליהנות סתם, לנוח סתם ולחיות סתם, הוא אלוהים. אולי הוא מגייס אותי למאבק אוניברסאלי כדי לעזור לא רק לעצמי אלא גם לאחרים. זה נשמע מגלומני. מבחינתי זו המציאות".

פרקינסון נחשבת חשוכת מרפא, אך אורן מאמין בכל לבו שתוך מספר שנים תימצא לה תרופה. בינתיים הוא הבטיח לעצמו לא להיכנע למחלה, לחיות חיים מלאים וטובים.

איציק אורן ואשתו שושי, יו"ר חברת הצעצועים "טייני-לאב" 

לא רוצה שיזכרו אותי

רק תוך כדי כתיבת הספר, הגיע למסקנה, שכסף והצלחה חומרית אינם המטרה, הם רק האמצעי. "מפעל החיים האמיתי זה המשפחה והילדים, ולא העסק. בגיל 50 הישגתי כל מה שרציתי, ואז שאלתי את עצמי מה בא אחרי ההצלחה. התשובה היא: החיים המלאים. ופירוש הדבר, נתינה".

הוא יזם תוכנית חינוכית בת 14 מפגשים בשיתוף עיריית הרצליה המיועדת לילדים בני  12 ממשפחות מצוקה. "אני מדבר איתם בגובה העיניים, באופטימיות, בעידוד. הנה תראו אותי, למרות ההתחלה האומללה שלי, למרות שאיש לא האמין שייצא ממני משהו, אני היום איש עסקים מצליח, ואם אני יכולתי להצליח, גם אתם יכולים. הנתינה הזאת ממלאת אותי, מעצימה אותי כפי שהיא מעצימה את השומעים".

מבחינתו של אורן, אין מתכון אחד להצלחה. "אי אפשר ללמד הצלחה, זה לא מין נוסחה שאם תמלא אותה התוצאה מובטחת מראש. התוצאה תלויה באישיות שלך ובשאלה איזה סיכונים אתה מוכן לקח. בספר סיפרתי על הדרך שלי. אני באמת מאמין שהגשמה עצמית יותר חשובה מהעסק. מפעל החיים שלי הוא הילדים שלי. העסק הוא אמצעי. אנשים מתבלבלים".

אמרת שהעסק, שילב, הוא הילד הרביעי שלך.

"לפני שנה חשבנו למכור את העסק. בינתיים ויתרנו על המכירה, התרופות עוזרות לי, ואנחנו ממשיכים לנהל כי כיף לנו לגדל את התינוק הזה ונעשה את זה כל עוד אנחנו יכולים. כל עוד אני יכול להיות פה אני אהיה. קשה לי להיפרד ממנו, ובינתיים זה לא קרה. אך זה יקרה".

מה פירוש שמו של הספר, "בוער בעצמותיי"?

"כשמשהו בוער בעצמותיך, אתה לא שואל שאלות, אתה הולך עם זה".

הוא שואף  למכור 100 אלף עותקים מספרו, כדי שכל אחד מהקוראים יעביר את הבשורה לעשרה איש נוספים. לשם כך אף הוקם דף מיוחד בפייסבוק.

מה יקרה אם מיליון איש יקראו את הספר?

"זה ישפר להם את איכות החיים".

איך היית רוצה שיזכרו אותך?

"אני לא רוצה שיזכרו אותי. זה לא חשוב. חשוב שאנשים יעשירו את החיים שלהם. אנשים נאבקים בכל מקום להסיר מכשולים מדרכם. האש הבוערת בעצמותיהם מעניקה להם תעצומות כוח. אני רוצה לזרוע זרעים של הצלחה".