גרושים והקשיים של ילדים בעקבות גירושים, הם נושא מדובר. פניות רבות לטיפול ולאנשי מקצוע סביב הנושא מתמקדות בהתמודדות של זוגות ומשפחות עם הגרושים.


הרושם שנוצר מכלי התקשורת הוא שישנה עלייה דרסטית באחוז המתגרשים לעומת הנישאים או במילים אחרות ישנם יותר ילדים אשר צריכים להתמודד עם התפרקות התא המשפחתי. אם אכן הדבר נכון האם ניתן לייחס את העלייה של מספר מקרי הגירושין לכך שהזוגיות והמשפחתיות נתפסת כמנוגדת לאושר האישי שלנו?


דבר אחד בטוח מדברים על גירושין הרבה יותר אך אם נבחן את המדדים נגלה שהמדדים לא נותנים תמונה ברורה של המצב. אחוז הגירושין הינו היחס בין מספר המתגרשים למתחתנים באותה שנה, זאת ללא התייחסות לזמן בו הם התחתנו. כמו כן ישנן משפחות רבות, החיות בזוגיות ללא נישואין מדווחים ולכן בהן הפרידות אינן מדווחות.


במקביל, ישנה תחושה שיש הרבה יותר זוגות שמתגרשים על אף שהנתונים הסטטיסטים עומדים בישראל על כ 25 אחוז. המודעות לכך שאנשים מתגרשים יותר אפשר שפועלת כנבואה שמגשימה את עצמה, יותר אנשים שלא מרוצים במערכות היחסים שלהם מחליטים להתגרש כי הדבר הפך להיות כל כך מקובל.


החלטה על גירושין לא מתרחשת בדרך כלל ביום אחד. זהו תהליך אשר מתפתח כאשר ישנו חוסר נחת מתמשך של אחד או שני הצדדים בתוך המערכת- קונפליקטים בנקודות משבר, יחסים מחוץ למסגרת הנישואין הינם סמנים אשר מראים על תהליך מתמשך של פרידה שהחל עוד שבני הזוג היו יחד.


החלטה על פרידה אינה בהכרח משותפת וברוב המקרים ישנו בן זוג אחד אשר מושך יותר לפרידה ולפירוק מערכת היחסים. הסיבות העיקריות לגירושין הינן  אובדן של אהבה ותשוקה, חוסר עניין ושחיקה, שעמום מהזוגיות, כעס וקונפליקטים מתמשכיםחוסר הרמוניה, בעיות כלכליות, חוסר הסכמה סביב גידול הילדים, בעיות וחוסר התאמה מיני, אלימותמילולית ופיסית.


על פי רוב (אך לא בכל המקרים), ההחלטה והביצוע מלווים בויכוחים וריבים אשר ילדים עדים להם ומרגישים חסרי אונים מולם. ברקע ולעיתים במרכז, ישנה תרבות המקדשת את ההדוניזם והמיצוי הפרטי שבא לידי ביטוי במושג עלום הנקרא אושר. כך מוצאים את עצמם רבים, בתוך תהליכים אישיים אשר מעצימים בהם את הצורך להיות מאושר וממקדים את חוסר האושר בזוגיות ומכאן הדרך לפרידה קצרה ולמימוש עצמי. לעיתים קרובות מוצאים עצמם בני הזוג בזוגיות חדשה ודי דומה לקודמת.


מחקרים מראים שהאושר האישי הינו מימד הנתפס כמהותי לנו ורבים לא מוכנים לוותר עליו למרות שלא יודעים ממש להגדירו. השאלה העולה כאן האם אושר הוא מימד קבוע אשר הזוגיות צריכה לייצר טוצו? או האן הזוגיות הינו מימד התפתחותי שלנו והוא משתנה ודינמי ולא תמיד מכיל בתוכו אושר.


למטפלים משפחתיים וזוגיים ברורה  האפשרות שהקשיים הזוגיים אשר זוגות חווים הינם חלק מתוך מכלול של קשר ומעגלי חיים משפחתיים. ההסתבכות והניתוק בקשר נוצרת כאשר בני הזוג לא מתקשרים ומעבירים אחד לשני את התחושות והקושי אותו הם חווים כאש הוא צץ.


דוגמא טובה, שחוזרת על עצמה הינה שינוי הקשר הזוגי עם הגעתו של ילד ראשון. לעיתים קרובות האם מתרכזת בתינוק והאב מרגיש בודד יותר ונטוש. אבות רבים מדווחים על חוויה של בדידות וריחוק על אף השמחה בכניסה להורות והגדלת המשפחה. האב מבלה שעות רבות בעבודה, מאחר שחש שכאשר הוא מגיע הביתה הוא לא מוצא בת זוג אשר תהיה קשובה ומכוונת אליו. לתמהיל הזה אפשר להוסיף עייפות רבה ומתח. המצב שנוצר שבני הזוג אינם מתקשרים את הקושי ואת התחושות ותחושת הנתק הולכת וגוברת.


תיאום הציפיות לשלב הזוגי של הזוג ההורי הצעיר היה מבהיר כי קשר זוגי כמו שהיה לפני הגעת הילד הראשון אינו יכלו להתקיים והזוג יכול עדיין למצוא דרכים רבות לשמר על הזוגיות שלו בהתאם ?כאשר התקשורת הזוגית מובילה לכך. האם כאן אנו מוותרים על האושר או ומייצרים מימד חדש ואחר של אושר בתוך זוגיות משתנה והאם אושר הוא מימד שאינו ברור וקיים לנו והקישור לזוגיות עשוי להיות לא חד משמעי לבניית האושר.


 


לאתר של נעם ישראלי

תגיות