כל פעם כשאני נכנסת לסופר פארם ומגיעה לשלב התשלום, אני מתעצבנת..."סליחה גברתי, יש לך לייף סטייל", כמובן שמדובר בכרטיס הפלסטיק הקטן שהם הנפיקו לחברות המועדון המכובדות...

כרטיס שלא באמת עמדתי על טיבו ומה הוא נותן לחברותיו, אני מניחה שצוברים נקודות וזכויות ומני ענינים השמורים לנשות הלייף סטייל..

 

ובכל זאת, אני מוצאת את עצמי מתקוממת כל פעם מחדש אודות שאלה קטנה ולכאורה לבלתי מזיקה מעין זו.. האם יש לך סגנון חיים גברתי..

 

ובכן, סגנון חיים, אני תוהה ביני לביני, האם יש לי סגנון חיים בכלל?? ואולי הזעם הקטן שמתעורר בי לנוכח השאלה הוא בעצם קנאה, ואם כן, במה אני מקנאה... בנשים עם הסגנון, בנשים עם החיים??

 

כשאני מנסה להגדיר לעצמי מהו סגנון חיים אני יותר ויותר מגלה שהוא בכלל לא ממש קשור לבזבוזים, להוצאות אסטרונומיות או למותגים, סגנון חיים איןן לו כל קשר עם יוקרה, עם ריח בושם מסוים, עם תיק מעור נדיר, או עגילי זהב נוצצים..

 

אני חושבת שסגנון חיים מתחיל ונגמר בשלווה, בתחושה פנימית טובה...

 

 

סגנון חיים מתחיל בשקט, בכוח, בבית חם שאוהב ומזין בחשק וסיבות לצאת ליום חדש ויותר מכך, לשוב אליו כשמתיישן היום ולרצות לשהות בו עם שאר דיירי הבית..

 

סגנון חיים מתחיל בבחירות הכי קטנות, שמתגלות כמשמעותיות ביותר בחיים..

 

סגנון חיים מתחיל בבעל או אישה שמתאימים לנו, שמסבים לנו שמחה ונחת... שממלאים את ימינו בחיוך ואהבה...

סגנון חיים הוא ספר ממש טוב שמלווה אותנו לאורך שבוע ומאפשר לנו לחמוק לכמה שעות הפוגה אמיתיות... 

סגנון חיים הוא לשכב מכורבל בטרינינג אהוב ולבהות בתוכנית הבל או סרט מצוין - העיקר שיעלה על שפתינו חיוך או דמעה בצידי העין..

 

נדמה לי יותר ויותר שאני בעלת סגנון חיים, למרות שאיני מצוידת בכרטיס פלסטיק כזה או אחר.. למרות שאני בוחרת ובוררת קניות בקפידה ולא, לא בהכרח במקום הפלצני, היקר והמהודר ביותר (למרות שגם כאלה, איני פוסלת על הסף..כי חווית קניה היא גם סגנון חיים...).

 

סגנון חיים הוא אסופת חוויות, סגנון חיים של זכרונות של רצונות ורגשות.

 

ניחנתי בסגנון חיים יוצא מן הכלל, אני מודה :)