אחת מרשתות המזון החליטה לעשות מהלך לטובת ציבור ההורים ולייבא חיתולים חד פעמיים של האגיס, מתורכיה. תורכיה מסתבר , זולה יותר מישראל במחירי החיתולים ולכן יבוא משם יוזיל את המוצר בכ-25%.

 

בהאגיס מיהרו להסביר שלא מדובר באותם חומרים והחיתולים, שאולי נראים אותו הדבר, אינם כאלה, ובעצם עשויים מחומרים שונים. הציבור לעומת זאת, כל כך נלהב מהוזלת הקוטג' רץ לפתוח דף פייסבוק להוזלת חיתולים באשר הם.

 

יצרני מזון התינוקות גם הם על כוונת המהפכה. מסתבר שתמ"ל (תרכובת מזון תינוקות) היא מוצר יקר בארץ. יועצות הנקה שאני מכירה יטענו שגם ככה מדובר במוצר מיותר, אבל הורים שמעדיפים מסיבות שונות תמ"ל על האפשרות המאד זולה - הנקה, כבר בודקים את האפשרויות השונות למחאה וכמובן שבראשם עוד דף פייסבוק ופתקים למיניהם.

 

יש תחושה שכל המהלך הזה, של עצומות מתלהבות ודפי פייסבוק שנפתחים בכל שעה, קצת מפספס את המטרה. ילדים עולים כסף, את זה ידענו מזמן, אבל הכסף הגדול הוא ממש לא בחיתולים וגם לא בעוד גביע של מעדן ב 4.99 או בקופסת תמ"ל ודייסה.

 

 

לכל המוצרים האלו אגב, יש פתרונות זולים אבל דורשים תשומת לב מיוחדת,  ולכן הם לא פתרונות שהורים אוהבים. אפשר למהול חלב, אפשר להניק את התינוק, ניתן לגמול פעוטות מוקדם יותר מחיתולים. הידעתם שמאז שהגיעו החיתולים החד פעמיים לעולם, ויירשו את החיתולים הרב פעמיים, עלה גיל הגמילה בכמעט שנה בממוצע? האפשרויות האלה נוחות לנו, לחתל ולא לגמול, לתת בקבוק ולא להניק, ולכן אנחנו משלמים עליהם בכסף. נוחות עולה כסף ואת זה היצרנים יודעים.

 

גם לגבי מוצרי המזון הלא בסיסיים שלנו: חטיפים תעשייתיים, שניצל מוכן ועוד דברים טובים שקל לנו מאד לשלוף מהמקרר או המדף ולאכול. אני יודעת שעכשיו יקומו כל האמהות העובדות ויצעקו שזה לא קל יותר אלה הכרחי וכמובן שגבינה לבנה היא מוצר בסיס. ועדיין בעיני המאבק בכל אלה הוא שולי ולא נכון.

 

מתעסקים בזוטות

הכסף הגדול שאנחנו משקיעים בילדים שלנו הוא, כאמור לא בהוזלה של 20% או אפילו 40% של תמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות) וחיתולים ואפילו לא בהוזלה משמעותית של הקוטג' והמילקי. הכסף הגדול הוא בחינוך ובצהרונים, בקייטנות במחירים מופקעים בקיץ ובחוברות  לימוד שמשרד החינוך מחייב אותנו לקנות בכל שנה מחדש.

 

הכסף הגדול מתחיל בבחירת מטפלת או במשפחתונים, שלא מהווים הוצאה מוכרת בארץ לנשים. בחרת לעבוד ולא להישאר בבית? בחרת מראש להעביר חלק נכבד מהמשכורת לפתרונות יצירתיים ולרגשות אשם. ורגשות אשם עולים גם הם כסף, כסף של פיצוי הילדים בכל מיני שטויות שמוכרים תאגידי ענק כדי שנרגיש הורים טובים יותר ומשקיענים.

 

רוצים דוגמאות ספציפיות? בבקשה. חישבו שנייה על הגננת של הילד שלכם, גן פרטי עולה בממוצע 2,000 שקלים (וזה ממש בממוצע, בלי קשר למטפלת שאולי תחליטו להעסיק). לאחר  שנתיים של  גן פרטי כבר נפרדתם מ-48 אלף שקל לילד אחד. אז גם אם נחסוך 2,000 שקלים על כל מוצרי המזון והחיתולים בשנה נבזבז את הסכום על הקייטנה הפרטית בשבועיים של אוגוסט.

 

אתם רוצים מהפכה והקלה על התקציב למשפחות? תפסיקו לחשוב קוטג' ותתחילו לחשוב בגדול, על חקיקה שתאפשר הכרה בהוצאות הללו להורים עובדים, על מערכת תומכת ומספסדת של חינוך, גם לגיל הצעיר ועל חופשות לידה ממומנות, כמו בחלק ממדינות אירופה, המאפשרות לאמהות להמשיך לקבל דמי לידה תקופה ארוכה.

 

במדינות רבות הבינו שעידוד הנקה, לדוגמה, לא רק זול יותר להורים, אלה בחישוב כלכלי חוסך למדינה ימי אשפוז וכסף רב. כאן, בעודנו רצים אחרי הוזלת החיתולים והגבינה, קצת פספסנו את העיקר.

 

תגיות