היום (15 ביולי 2011) מנסה נחמיה שטרסלר במאמר מקומם ב"הארץ" לחנך אותנו הנשים לקחת על  עצמנו חובות ולא רק זכויות. שטרסלר עושה שימוש בשפה פופוליסטית שידועה בתכניה כל פעם שמיעוט פוליטי, כלכלי, מגדרי, אתני- תובע את זכויותיו.

 

וכך הוא כותב: " נכון שאיציק, חוטובלי וגלאון מדברות בהזדמנויות שונות על חשיבות השוויון בין נשים לגברים, אך הן מתכוונות לשוויון בזכויות בלבד. לא בחובות. מבחינתן, שהנשים יפרשו בגיל 62 והגברים ימשיכו לעבוד עוד חמש שנים כדי לממן את הפנסיה שלהן. כל זה מקומם עוד יותר לנוכח העובדה שנשים חיות ארבע שנים יותר מגברים, ולכן הן צריכות בעצם לפרוש בגיל מבוגר יותר מגברים. "

שטסלר, זה הזמן להבהיר לך ולשר האוצר בו אתה תומך, שאנו הנשים לא מבקשות טובה, לא מבקשות נדבה, לא מבקשות ממך ומשכמותך דבר. אנו תובעות מהממשלה ומגבירי שוק התעסוקה תיקון אפליה עמוקה ושיטתית בשוק התעסוקה, אנו דורשות שלא תדונו אותנו -  אתה ושאר ושועי הון ושלטון - לרעב ועוני גם לעת זקנה.

 

כי כל עוד 70 אחוז מציבור העוני בישראל מורכב מנשים, כל עוד ישנם פערי שכר שיטתיים בין גברים לבין נשים, כל עוד אנו מוסללות למקצועות נמוכי שכר- "נשיים", כל עוד אנו נתבעות לעבודה כפולה ומכופלת - במרחב הציבורי וגם בבית עם עומס תפקידים ללא תגמול של הכרה או כספי, כל עוד אנו מפוטרות כאשר איננו עומדות בדרישות של מראה צעיר בתרבות שמקדשת נעורים נצחיים מנשים, כל עוד מרבית הנשים בגילאי הביניים ומעלה מועסקות במקצועות שירותים שוחקים-נמוכי שכר-וקשים, כל עוד נשים מבוגרות מצויות כל העת בסכנת פיטורים בשל אפליה גילאית, כל עוד מרבית נפח האבטלה מורכב מנשים-  אל תדבר אתנו במונחים של חובות, כי אנו עוד רחוקות אלפי מילין משוויון זכויות.

 

 ובמקום לדבר אתנו לכאורה בשם ערכים של שוויון כאשר ישנה תהום של אפליה כלפי נשים בשוק העבודה, אנא זכור מר שטרסלר כי האוצר וביטוח לאומי מנמקים את המלצתם להעלות את גיל הפרישה לא חלילה בטיעונים ערכיים כאלה או אחרים, אלא בחיסכון של מיליארדים למדינה.

אז אל תתבלבלו, שטרסלר וחבריך מהביטוח הלאומי ומהאוצר - לא אתה או אתם המדינה. המדינה היא הציבור המרכיב אותה, ורוב הציבור מורכב מנשים ומכאלה שנאבקים בתוך הישרדות כלכלית יומיומית.

 

אז במקום לשבת אל מקלדת ולכתוב מלים מזיקות ושוביניסטיות נגד נשים, אנא צא מהקונכייה השבעה ולמד דבר או שניים על אפליה בשוק התעסוקה. אולי תרצה לבקר במפעלי יזע, אולי תרצה להביט נכוחה בנשות המכירה העומדות שעות על רגליהן ללא מנוחה, אולי תביט בקופאית כאשר אתה קונה מצרכים יקרים לשבת, אולי תיזכר במצבן התעסוקתי של נשים ערביות, מזרחיות, דוברות רוסית, ועוד נשים שטובעות בקרקעית הבוץ של שוק העבודה.

 

אולי במקום למהר להיצמד אל נערי ושר האוצר, צא החוצה מביתך הממוזג, ומהתרבות שתבנתה אותך לחשוב באופן צר מתוך פריבילגיה של מגדר ומעמד, ותתחיל לפגוש נשים אמיתיות, את אלה שמרכיבות את רוב הציבור במדינה, ובדרך כדאי שגם תעיין בניירות העמדה של ארגוני נשים וארגוני זכויות אדם שיסבירו היטב מדוע יהא זה אסון להעלות לנשים את גיל הפרישה.

 

אין זה מקרה כי במאבק הענק נגד העלאת גיל הפרישה חברו יחד ארגוני נשים וצדק חברתי כמו נעמ"ת, ויצו, מרכז אדווה, מרכז מהות, איתך מעכי, הפורום לקידום כוח עבודה רב גילאי, שדולת הנשים, יחד עם שתיל והאגודה לזכויות האזרח, וכל אלה שילבו ידיים עם מרבית חברי/ות הכנסת- כי למעט אתה ושר האוצר, כולן וכולם כבר מבינים, שלהעלות את גיל הפרישה מרצון לנשים, הוא גזרה של עוני ורעב בשוק תעסוקה ניאו ליברלי שמדבר בשפה של רווחים, שממילא מועברים רק לשכמותך, וודאי לא לנו- לרוב ציבור הנשים.

 

דורית אברמוביץ' היא מנהלת קמפיין נגד העלאת גיל הפרישה לנשים

חתמו על העצומה נגד העלאת גיל הפנסיה לנשים

תגיות