אם פעם העם היה מאוחד, מרוגש ומלוכד סביב מלחמות ישראל והצדק הביטחוני של מעטים מול רבים; אם פעם היינו יושבים בכל יום חמישי מלוכדים סביב משחקי מכבי תל אביב וגאים להיות ישראל הקטנה שמנצחת ומנצחת ולוקחת את אליפות אירופה; אם פעם בשנה בערב שידור האירוויזיון הרחובות היו ריקים וזה היה הכי ישראלי לראות ביחד את האירוויזיון ולתת דוז פואה למדינות שאוהבות אותנו – הרי שהיום, להיות ישראלי זה להקים אוהל בשדרות רוטשילד או נורדאו, זה לצאת לרחובות להפגין ולדרוש צדק חברתי.

 

עוד ב-Onlife:

זוהי תקופה היסטורית. התחיל עידן חדש בישראל. מהפכה של ממש. כי כל ממשלה קיימת או אחרת, כל נבחרי הציבור, כל המנהיגים – לא יוכלו להתעלם מהמלחמה הזו – ויצטרכו לתכנן תכניות, להציב מטרות, לקבוע אסטרטגיות ולשנות סדרי עדיפויות בהתאם למלחמה שפרצה.

 

מלחמה על הבית, זה לא רק על הגבולות ועל הקיום שלנו כמדינה יהודית עצמאית. מלחמה על הבית, זה על הקוטג' עם הבית ועל קוטג' או דירת גן או סתם דירת 4 חדרים ממוצעת, זה מלחמה על מקרר עם אוכל, על הזכות לחינוך, על הזכות לטיפול רפואי, על הזכות להתקיים בכבוד ולמות בכבוד.

זו אומנם מלחמה לצדק חברתי, אבל אין פה אויבים. זו לא מלחמת אחים. זה אפילו לא מלחמה להפיכה פוליטית. זו מלחמה על סדרי עדיפויות, על חלוקה הוגנת של המשאבים החברתיים והכלכליים. זו העבודה של הממשלה שלנו. הממשלה גובה מיסים מהאזרחים ומספקת שירותים חברתיים וכלכליים.

 

עד עכשיו הממשלה עשתה בכספינו מה שרצתה, או מה שרצו הטייקונים והלוביסטים. עכשיו כל ישראל לוביסטים. אי אפשר שלא לשמוע את העם, אי אפשר לקבל החלטה שמנוגדת לאינטרסים הכלכליים של הרוב הלא שקט בארץ.

 

בואו נודה: לא נקבל את הכל 

שדרני טלוויזיה ופרשנים שואלים בשם ביבי: מה באמת יירצה את העם? מה יגרום להם להגיד תודה רבה, השגנו את מטרותינו ואנחנו חוזרים הביתה? ובכן, כלום. אין מצב שהעם יקבל, תוך זמן קצר, מענה לכל הדרישות הצודקות ויוכל לחזור הביתה כמנצח.

 

קודם כל, כי לרוב אין בית משלו לחזור אליו, והדרישה להוזלת מחירי הדיור לא יכולה לקרות בבת אחת ובמהירות. זהו תהליך ארוך, וטוב שכך – כי ראו מה קרה בארה"ב כשמחירי הדירות ירדו בבת אחת והבנקים פשטו את הרגל.

 

גם על שאר הדרישות להוזלת יוקר המחייה, שהן מוצדקות ונכונות – לא ניתן לענות במלואן, ובטח שלא באופן מיידי. צריך לתכנן תכניות, אסטרטגיות, להעביר חוקים, לקצץ בתקציבים במקום אחד כדי להעביר תקציבים למקום אחר. כדי להקל על מעמד הביניים, שזהו רוב העם, צריך להשיג מקורות מימון אחרים, ולהכביד את הנטל על שכבות עמידות יותר וחברות גדולות ומצליחות.

 

זה לא פשוט, וזה לא מהיר. אבל כדי שזה יקרה אי פעם, כדי שתהיה כאן מהפכה אמיתית, המלחמה הזו צריכה להמשיך ולהמשיך, שבועות, חודשים ואולי גם שנים. זה מעייף, זה כבר לא מרגש אחרי הפעם הראשונה – אבל זה אפקטיבי. הפעם הלוביסטים של העם הם בעלי הכוח.

 

להתמקד בשני נושאים חשובים: 

אז על מה בכל זאת להתמקד במאבק הצודק הזה? מה יגרום לנו להסתכל בעוד כמה שנים לאחור ולומר, וואלה, עשינו זאת, יש הבדל, גם אם לא יתקיימו כל הדרישות כולן? מניסיוני עם משפחות שלא מצליחות לגמור את החודש, יש שני נושאים קריטיים, מגה נושאים, שאם נשיג בהם שינוי רציני, יוקר המחייה ירד באופן משמעותי ורמת החיים של המשפחות הממוצעות תשתפר:

 

1.      מגורים – כ 30% מההכנסות המשפחה, ולעיתים אף יותר, מופניות למימון מגורים – משכנתא או שכ"ד. למי שהכנסתם ממוצעת, זה לא משאיר הרבה לשאר ההוצאות כמו גן ילדים, חשבונות, מזון וביגוד. והתסכול רב יותר כשמשלמים שכ"ד, ולא משכנתא, כי אין למשפחה את ההון הראשוני הדרוש לקניית דירה.

 

כלומר, אם בעוד כמה שנים, תהיה אפשרות לשכ"ד נמוך יותר ו/או להחזר משכנתא נמוך יותר וכמובן אפשרות לקחת משכנתא גם למי שלא צבר הון רב (או הורים עשירים), נוכל להסתכל בסיפוק אחורה ולומר: המאבק הצליח. ניצחנו!

 

2.      חינוך – התקופה הכי קשה במחזור הכלכלי של המשפחה היא שכשהילדים בגיל 0-3. לא רק בגלל שלא ישנים בלילה כי התינוק מתעורר, אלא בגלל הנטל הכלכלי המשמעותי של המטפלת או הגנים הפרטיים. גן פרטי עולה בסביבות 2,500 שקל לחודש. מי שמשלם משכנתא של 2,500-4,000 שקל, וגם יש לו ילד בגיל בגן – לא מצליח לגמור את החודש. שלא לדבר על מי שיש במקביל שני ילדים בגיל גן.

 

 בגיל בית ספר יש הקלה על התקציב המשפחתי, אבל זה הזמן לחסוך ללימודים באוניברסיטה, כי איך סטודנט יכול לשלם כאלה סכומים, אפילו אם הוא גר אצל ההורים.  בגלל הצבא מתחילים ללמוד מאוחר, ולכן מקימים משפחה תוך כדי לימודים, כי תואר ראשון כבר לא מספיק ותואר שני עולה לא פחות, ואפילו קורסים מקצועיים והשלמות ומבחנים עולים הון. 

 

אז אם בעוד כמה שנים, חוק חינוך חובה חינם יהיה מגיל אפס ועד תואר שני ושלישי; אם ההקלה על תקציב המשפחה ויוקר המחייה תהיה כל כך משמעותית, שנוכל לקנות קוטג', חיתולים ועוף לשבת – בלי לספור את האגורות מאחורי הנקודה; אם בעוד כמה שנים יהיה חינוך חינם מגיל 0 - נדע שניצחנו במלחמה.

כמובן שיש עוד נושאים רבים שמעיקים על תקציב המשפחה ודרוש בהם שיפור: השכר הנשחק בסקטורים רבים, עלויות הרפואה הגבוהות בכלל ורפואת השיניים בפרט, העושק של העצמאים הקטנים בלי זכויות בסיסיות, קצבאות ביטוח לאומי המגוחכות שמציבות את עניי עירנו מתחת לקו העוני, נטל המיסים והעלויות של מוצרי חשמל, רכבים ואפילו סיגריות.

 

הרשימה עוד ארוכה. אבל אני מציעה לא לתת לממשלה להשתיק את הפיות הרעבים שמוחים במחאה הכלכלית, בהוזלת מחיר הקוטג' או החיתולים. בל נשתוק ונפסיק לצאת לרחובות עד שננצח בשתי המלחמות הגדולות והמשמעותיות ביותר לישראל: המלחמה על מחירי הדיור והמלחמה על החינוך של ילדינו. בהצלחה לכולנו.

 

הכותבת היא יועצת לכלכלת משפחה, בעלת תואר ראשון בכלכלה ושני במנהל עסקים

משפחה בפלוס. http://www.dorit4family.com

תגיות