מחאת האוהלים שלי
הגעתי למחאה לראשונה ביום השני לתחילתה, יום שישי 15/7/2011, בשעות אחרי הצהריים המוקדמות, עברתי בשד' רוטשילד והתמכרתי, שהיתי שם מדי יום עד ליום שלישי 27/7/2011 עת עברתי למאהל חדש השוכן בגינת לוינסקי.
ביום שבת 30/7/2011 לאחר שבועיים של פעילות אינטנסיבית במאבק, החלטתי לפרוש מפעילות זו ולהביע תמיכה מסוייגת.
2000 אישה ואיש אישרו השתתפותם במחאה נגד מחירי הדיור בלב תל אביב
בעמוד הפייסבוק אותו יצרה דפני ליף, עורכת וידאו בת 25.
ביום חמישי 14/7/2011 החלה מחאת האוהלים, ברחוב רוטשילד
סמוך לכיכר הבימה בתל אביב.
הגעתי למחאה לראשונה ביום השני לתחילתה, יום שישי 15/7/2011, בשעות אחרי הצהריים המוקדמות, עברתי בשד' רוטשילד והתמכרתי, שהיתי שם מדי יום עד ליום שלישי 27/7/2011 עת עברתי למאהל חדש השוכן בגינת לוינסקי.
ביום שבת 30/7/2011 לאחר שבועיים של פעילות אינטנסיבית במאבק, החלטתי לפרוש מפעילות זו ולהביע תמיכה מסוייגת.
כתושב תל אביב מזה כ 15 שנה, אני ער ליוקר המחיה ומחירי הדיור המאמירים שחקים
במדינת תל אביב ובמדינת ישראל בכללותה.
עיריית תל אביב יפו והעומד בראשה מר רון חולדאי, נושאים באחריות ליוקר הדיור בעיר העברית הראשונה ובכל אזור גוש דן, בעשור האחרון נוקטת העירייה במדיניות ברורה של בנייה של דירות יוקרה ודירות גדולות, תוך התעלמות מתושבי העיר הצעירים ומהשכבות המוחלשות.
אי בנייה של דירות קטנות ועממיות, אכלוס משרדים בתוך דירות מגורים, דירות ריקות בבעלות משקיעים זרים ומהגרי עבודה ופליטים אשר רוכזו בדרום העיר, אלו הסיבות העיקריות למחסור החריף בדירות ולעלייה החדה בשוק הנדל"ן
לכל אלו ניתן להוסיף את הכדאיות של ההשקעה בנדל"ן להשכרה כאפיק השקעה רווחי, סולידי ופטור ממס.
מר חולדאי אפשר את המחאה, תוך הפניית אצבע מאשימה לממשלת ישראל.
לשיטתו הממשלה היא האחראית הבלעדית לתחלואי הדיור בעיר, בכך שהיא לא יוזמת חקיקה המאפשרת דיור בר השגה, אינה מסייעת דיו לשכבות המוחלשות ועוד.
ניתן להגיד שהמחאה אשר החלה כמחאה תל אביבית התגלגלה במהירות רבה וככדור שלג הפכה למחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
אכן מצוקת הדיור היא רק סימפטום אחד בתחלואי החברה הישראלית.
החינוך, הרפואה, המזון, המיסוי הגבוה, הריכוזיות והעדר התחרות בתחומים רבים, הביאו אותנו לשפל ולפיצוץ.
זאב ז'בטינסקי מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם,פובליציסט ונואם מפורסם; ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה; מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"ל ונשיא הצה"ר; מגדולי ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה ומורם הרוחני של ראשי תנועת הליכוד פיתח משנה סדורה בתחום החברתי שהגדירה את המינימום ההכרחי שהמדינה היהודית צריכה להעניק לכל אחד ואחד מאזרחיה, שזכתה לכינוי חמשת המ"מים: מזון, מעון, מרפא, מלבוש ומורה.
דומה כי חמשת המ"מים הללו נשכחו והוזנחו .
בשלושים השנים האחרונות חלה התדרדרות תלולה בנושאים החברתים, הממשלות עסקו בעיקר בנושאים בטחוניים ומדיניים, בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה עמדו נושאים אלו להכרעה.
מדיניות השוק החופשי וההפרטה נעשו בצורה מרושלת אשר במקום ליצור תחרות יצרו ריכוזיות אשר גרמה להעדר תחרות.
מדי יום הגעתי למאהל המחאה בשעות הבוקר, לאחר ששהיתי במאהל עד שעות הלילה המאוחרות.
שוחחתי ובעיקר הקשבתי לאנשים רבים: צעירים, מבוגרים, דתיים, חילוניים, להט"בים, חד הוריות, יזמים, בעלי ממון, בעלי דירות, מחוסרי דיור, אנשי אקדמיה ועוד.
חוויתי תהליך מדהים של למידה בנושאים מגוונים: כלכלה, חוק, חקיקה, רווחה ועוד
ליבי התמלא שמחה והתרגשות מההדברות בין השונים, מהעשייה, מהתרומה ומהתנדבות, ישראל היפה !
בשבוע השני של מחאת האוהלים משהו השתנה בהרמוניה ובצלילים
וככל שחלף הזמן שמעתי צלילים שהיו לי לפחות נעימים ובהמשך אף צרמו לי מאוד.
למחאה הצטרפו תנועות וגופים שונים, מפלגות, שברי מפלגות, עמותות ותנועות שהשתמשו בגל המחאה לקדם נושאים שונים.
הגיעו סקרנים רבים, אמנים ויוצרים שנתנו תחושה של פסטיבל בומבמלה.
המחאה למען צדק חברתי היא בעלת קונצנוס רחב ביותר וחוצה גבולות, אם כי יכולים להיות חילוקי דעות בדרכים ובשיטות לעשייה של צדק זה.
אך גלי השנאה וקריאות הגנאי כנגד ראש הממשלה, הזכירו לי את התקופה שקדמה לרצח רבין ז"ל.
במדינת ישראל נערכות בחירות לכנסת ולראשות הממשלה, הבחירות הן חשאיות ויחסיות וכל אזרח רשאי לממש אז זכותו ולבחור בנציגיו לכנסת ולראשות הממשלה.
שיטת הבחירות הנוכחית בה מורכבת הכנסת ממפלגות סקטריואליות, יוצרת מצב קשה בו נאלצות הממשלות השונות להכנע לדרישות שונות.
וועדי העובדים הגדולים, התעשיינים, החקלאים, הדתיים, המתיישבים, הסוחרים וגופים אחרים, מפעילים לחצים על הממשלות המכהנות באמצעות המפלגות השונות ולוביסטים שונים, אשר מרוקנים את הקופה הציבורית ולעיתים מקפחים אוכלוסיות שונות.
השיטה הזו איננה שיטה חדשה, אבל ללא ספק שהיא השתכללה עם השנים ולצערנו הגענו היום לשפת התהום, מחאת האוהלים גרמה להתפוצצות של סיר לחץ חברתי.
כעת יש לפעול לרפורמות משמעותית בכל תחומי החיים, יש לזכור כי הנושאים הם מורכבים מאוד ועל כן יש לעשות את הרפורמות בצורה חכמה ולעיתים הדרגתית שכן לצעדים מסוימים עלולים להיות השלכות כלכליות ואחרות על ציבורים מסוימים ועל כלכלת ישראל.
על אזרחי ישראל לדרוש ולא להרפות מהממשלה עד ליישום מלא של החלטות בנושאים הרלוונטים.
המאבק הוא לשינוי השיטה בישראל בכללותה והפיכתה של ישראל למדינת רווחה וצדק חברתי.
אני מאחל לממשלה ולעומד בראשה שישכילו לעשות את הרפורמות והשינויים הנדרשים לטובת אזרחי ישראל.
ההצלחה או הכשלון ימדדו בתוצאות בלבד .
וכל אחת ואחד מאיתנו יהיה זכאי ולדעתי אף חייב , להביע עמדתו בקלפי.
עם כל הקושי בדבר עלינו לחפש את המאחד ביננו !
הקשיים עליהם נשען המאבק משותפים לכולנו !
בהצלחה לכולנו !
בעמוד הפייסבוק אותו יצרה דפני ליף, עורכת וידאו בת 25.
ביום חמישי 14/7/2011 החלה מחאת האוהלים, ברחוב רוטשילד
סמוך לכיכר הבימה בתל אביב.
הגעתי למחאה לראשונה ביום השני לתחילתה, יום שישי 15/7/2011, בשעות אחרי הצהריים המוקדמות, עברתי בשד' רוטשילד והתמכרתי, שהיתי שם מדי יום עד ליום שלישי 27/7/2011 עת עברתי למאהל חדש השוכן בגינת לוינסקי.
ביום שבת 30/7/2011 לאחר שבועיים של פעילות אינטנסיבית במאבק, החלטתי לפרוש מפעילות זו ולהביע תמיכה מסוייגת.
כתושב תל אביב מזה כ 15 שנה, אני ער ליוקר המחיה ומחירי הדיור המאמירים שחקים
במדינת תל אביב ובמדינת ישראל בכללותה.
עיריית תל אביב יפו והעומד בראשה מר רון חולדאי, נושאים באחריות ליוקר הדיור בעיר העברית הראשונה ובכל אזור גוש דן, בעשור האחרון נוקטת העירייה במדיניות ברורה של בנייה של דירות יוקרה ודירות גדולות, תוך התעלמות מתושבי העיר הצעירים ומהשכבות המוחלשות.
אי בנייה של דירות קטנות ועממיות, אכלוס משרדים בתוך דירות מגורים, דירות ריקות בבעלות משקיעים זרים ומהגרי עבודה ופליטים אשר רוכזו בדרום העיר, אלו הסיבות העיקריות למחסור החריף בדירות ולעלייה החדה בשוק הנדל"ן
לכל אלו ניתן להוסיף את הכדאיות של ההשקעה בנדל"ן להשכרה כאפיק השקעה רווחי, סולידי ופטור ממס.
מר חולדאי אפשר את המחאה, תוך הפניית אצבע מאשימה לממשלת ישראל.
לשיטתו הממשלה היא האחראית הבלעדית לתחלואי הדיור בעיר, בכך שהיא לא מאפשרת בחוק דיור בר השגה, אינה מסייעת דיו לשכבות המוחלשות ועוד.
ניתן להגיד שהמחאה אשר החלה כמחאה תל אביבית התגלגלה במהירות רבה וככדור שלג הפכה למחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
אכן מצוקת הדיור היא רק סימפטום אחד בתחלואי החברה הישראלית.
החינוך, הרפואה, המזון, המיסוי הגבוה, הריכוזיות והעדר התחרות בתחומים רבים, הביאו אותנו לשפל ולפיצוץ.
זאב ז'בטינסקי מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם,פובליציסט ונואם מפורסם; ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה; מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"לונשיא הצה"ר; מגדולי ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה ומורם הרוחני של ראשי תנועת הליכוד פיתח משנה סדורה בתחום החברתי שהגדירה את המינימום ההכרחי שהמדינה היהודית צריכה להעניק לכל אחד ואחד מאזרחיה, שזכתה לכינוי חמשת המ"מים: מזון, מעון, מרפא, מלבוש ומורה.
בשלושים השנים האחרונות חלה התדרדרות תלולה בנושאים החברתים, הממשלות עסקו בעיקר בנושאים בטחוניים ומדיניים, בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה עמדו נושאים אלו להכרעה.
מדיניות השוק החופשי וההפרטה נעשו בצורה מרושלת אשר במקום ליצור תחרות יצרו ריכוזיות אשר גרמה להעדר תחרות.
מדי יום הגעתי למאהל המחאה בשעות הבוקר, לאחר ששהיתי במאהל עד שעות הלילה המאוחרות.
שוחחתי ובעיקר הקשבתי לאנשים רבים: צעירים, מבוגרים, דתיים, חילוניים, להט"בים, חד הוריות, יזמים, בעלי ממון, בעלי דירות, מחוסרי דיור, אנשי אקדמיה ועוד.
ליבי התמלא שמחה והתרגשות מההדברות בין השונים, מהעשייה, מהתרומה ומהתנדבות, ישראל היפה !
בשבוע השני של מחאת האוהלים משהו השתנה בהרמוניה ובצלילים
וככל שחלף הזמן שמעתי צלילים שהיו לי לפחות נעימים ובהמשך אף צרמו לי מאוד.
למחאה הצטרפו תנועות וגופים שונים, מפלגות, שברי מפלגות, עמותות ותנועות שהשתמשו בגל המחאה לקדם נושאים שונים.
הגיעו סקרנים רבים, אמנים ויוצרים שנתנו תחושה של פסטיבל בומבלה
מחאה צודקת לצדק חברתי היא בעלת קונצנוס רחב ביותר וחוצה גבולות, אם כי יכולים להיות חילוקי דעות בדרכים ובשיטות לעשייה של צדק זה.
אך גלי השנאה וקריאות הגנאי כנגד ראש הממשלה, הזכירו לי את התקופה שקדמה לרצח רבין ז"ל.
במדינת ישראל נערכות בחירות לכנסת ולראשות הממשלה, הבחירות הן חשאיות ויחסיות וכל אזרח רשאי לממש אז זכותו ולבחור בנציגיו לכנסת ולראשות הממשלה.
שיטת הבחירות הנוכחית בה מורכבת הכנסת ממפלגות סקטריואליות, יוצרת מצב קשה בו נאלצות הממשלות השונות להכנע לדרישות שונות.
וועדי העובדים הגדולים, התעשיינים, החקלאים, הדתיים, המתיישבים, הסוחרים וגופים אחרים, מפעילים לחצים על הממשלות המכהנות באמצעות המפלגות השונות ולוביסטים שונים, אשר מרוקנים את הקופה הציבורית ולעיתים מקפחים אוכלוסיות שונות.
השיטה הזו איננה שיטה חדשה, אבל ללא ספק שהיא השתכללה עם השנים ולצערנו הגענו היום לשפת התהום, מחאת האוהלים גרמה להתפוצצות של סיר לחץ חברתי.
כעת יש לפעול לרפורמות משמעותית בכל תחומי החיים, יש לזכור כי הנושאים הם מורכבים מאוד ועל כן יש לעשות את הרפורמות בצורה חכמה ולעיתים הדרגתית שכן לצעדים מסוימים עלולים להיות השלכות כלכליות ואחרות על ציבורים מסוימים ועל כלכלת ישראל.
על אזרחי ישראל לדרוש ולא להרפות מהממשלה עד ליישום מלא של החלטות בנושאים הרלוונטים.
אני מאחל לממשלה ולעומד בראשה שישכילו לעשות את הרפורמות והשינויים הנדרשים לטובת אזרחי ישראל.
ההצלחה או הכשלון ימדדו בקלפי .
עם כל הקושי בדבר עלינו לחפש את המאחד ביננו !
הקשיים עליהם נשען המאבק משותפים לכולנו !
בהצלחה לכולנו !
ביום חמישי 14/7/2011 החלה מחאת האוהלים, ברחוב רוטשילד
סמוך לכיכר הבימה בתל אביב.
הגעתי למחאה לראשונה ביום השני לתחילתה, יום שישי 15/7/2011, בשעות אחרי הצהריים המוקדמות, עברתי בשד' רוטשילד והתמכרתי, שהיתי שם מדי יום עד ליום שלישי 27/7/2011 עת עברתי למאהל חדש השוכן בגינת לוינסקי.
ביום שבת 30/7/2011 לאחר שבועיים של פעילות אינטנסיבית במאבק, החלטתי לפרוש מפעילות זו ולהביע תמיכה מסוייגת.
כתושב תל אביב מזה כ 15 שנה, אני ער ליוקר המחיה ומחירי הדיור המאמירים שחקים
במדינת תל אביב ובמדינת ישראל בכללותה.
עיריית תל אביב יפו והעומד בראשה מר רון חולדאי, נושאים באחריות ליוקר הדיור בעיר העברית הראשונה ובכל אזור גוש דן, בעשור האחרון נוקטת העירייה במדיניות ברורה של בנייה של דירות יוקרה ודירות גדולות, תוך התעלמות מתושבי העיר הצעירים ומהשכבות המוחלשות.
אי בנייה של דירות קטנות ועממיות, אכלוס משרדים בתוך דירות מגורים, דירות ריקות בבעלות משקיעים זרים ומהגרי עבודה ופליטים אשר רוכזו בדרום העיר, אלו הסיבות העיקריות למחסור החריף בדירות ולעלייה החדה בשוק הנדל"ן
לכל אלו ניתן להוסיף את הכדאיות של ההשקעה בנדל"ן להשכרה כאפיק השקעה רווחי, סולידי ופטור ממס.
מר חולדאי אפשר את המחאה, תוך הפניית אצבע מאשימה לממשלת ישראל.
לשיטתו הממשלה היא האחראית הבלעדית לתחלואי הדיור בעיר, בכך שהיא לא מאפשרת בחוק דיור בר השגה, אינה מסייעת דיו לשכבות המוחלשות ועוד.
ניתן להגיד שהמחאה אשר החלה כמחאה תל אביבית התגלגלה במהירות רבה וככדור שלג הפכה למחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
אכן מצוקת הדיור היא רק סימפטום אחד בתחלואי החברה הישראלית.
החינוך, הרפואה, המזון, המיסוי הגבוה, הריכוזיות והעדר התחרות בתחומים רבים, הביאו אותנו לשפל ולפיצוץ.
זאב ז'בטינסקי מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם,פובליציסט ונואם מפורסם; ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה; מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"לונשיא הצה"ר; מגדולי ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה ומורם הרוחני של ראשי תנועת הליכוד פיתח משנה סדורה בתחום החברתי שהגדירה את המינימום ההכרחי שהמדינה היהודית צריכה להעניק לכל אחד ואחד מאזרחיה, שזכתה לכינוי חמשת המ"מים: מזון, מעון, מרפא, מלבוש ומורה.
בשלושים השנים האחרונות חלה התדרדרות תלולה בנושאים החברתים, הממשלות עסקו בעיקר בנושאים בטחוניים ומדיניים, בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה עמדו נושאים אלו להכרעה.
מדיניות השוק החופשי וההפרטה נעשו בצורה מרושלת אשר במקום ליצור תחרות יצרו ריכוזיות אשר גרמה להעדר תחרות.
מדי יום הגעתי למאהל המחאה בשעות הבוקר, לאחר ששהיתי במאהל עד שעות הלילה המאוחרות.
שוחחתי ובעיקר הקשבתי לאנשים רבים: צעירים, מבוגרים, דתיים, חילוניים, להט"בים, חד הוריות, יזמים, בעלי ממון, בעלי דירות, מחוסרי דיור, אנשי אקדמיה ועוד.
ליבי התמלא שמחה והתרגשות מההדברות בין השונים, מהעשייה, מהתרומה ומהתנדבות, ישראל היפה !
בשבוע השני של מחאת האוהלים משהו השתנה בהרמוניה ובצלילים
וככל שחלף הזמן שמעתי צלילים שהיו לי לפחות נעימים ובהמשך אף צרמו לי מאוד.
למחאה הצטרפו תנועות וגופים שונים, מפלגות, שברי מפלגות, עמותות ותנועות שהשתמשו בגל המחאה לקדם נושאים שונים.
הגיעו סקרנים רבים, אמנים ויוצרים שנתנו תחושה של פסטיבל בומבלה
מחאה צודקת לצדק חברתי היא בעלת קונצנוס רחב ביותר וחוצה גבולות, אם כי יכולים להיות חילוקי דעות בדרכים ובשיטות לעשייה של צדק זה.
אך גלי השנאה וקריאות הגנאי כנגד ראש הממשלה, הזכירו לי את התקופה שקדמה לרצח רבין ז"ל.
במדינת ישראל נערכות בחירות לכנסת ולראשות הממשלה, הבחירות הן חשאיות ויחסיות וכל אזרח רשאי לממש אז זכותו ולבחור בנציגיו לכנסת ולראשות הממשלה.
שיטת הבחירות הנוכחית בה מורכבת הכנסת ממפלגות סקטריואליות, יוצרת מצב קשה בו נאלצות הממשלות השונות להכנע לדרישות שונות.
וועדי העובדים הגדולים, התעשיינים, החקלאים, הדתיים, המתיישבים, הסוחרים וגופים אחרים, מפעילים לחצים על הממשלות המכהנות באמצעות המפלגות השונות ולוביסטים שונים, אשר מרוקנים את הקופה הציבורית ולעיתים מקפחים אוכלוסיות שונות.
השיטה הזו איננה שיטה חדשה, אבל ללא ספק שהיא השתכללה עם השנים ולצערנו הגענו היום לשפת התהום, מחאת האוהלים גרמה להתפוצצות של סיר לחץ חברתי.
כעת יש לפעול לרפורמות משמעותית בכל תחומי החיים, יש לזכור כי הנושאים הם מורכבים מאוד ועל כן יש לעשות את הרפורמות בצורה חכמה ולעיתים הדרגתית שכן לצעדים מסוימים עלולים להיות השלכות כלכליות ואחרות על ציבורים מסוימים ועל כלכלת ישראל.
על אזרחי ישראל לדרוש ולא להרפות מהממשלה עד ליישום מלא של החלטות בנושאים הרלוונטים.
אני מאחל לממשלה ולעומד בראשה שישכילו לעשות את הרפורמות והשינויים הנדרשים לטובת אזרחי ישראל.
ההצלחה או הכשלון ימדדו בקלפי .
עם כל הקושי בדבר עלינו לחפש את המאחד ביננו !
הקשיים עליהם נשען המאבק משותפים לכולנו !
בהצלחה לכולנו !
2000 איש אישרו השתתפותם במחאה נגד מחירי הדיור בלב תל אביב
בעמוד הפייסבוק אותו יצרה דפני ליף, עורכת וידאו בת 25.
ביום חמישי 14/7/2011 החלה מחאת האוהלים, ברחוב רוטשילד
סמוך לכיכר הבימה בתל אביב.
הגעתי למחאה לראשונה ביום השני לתחילתה, יום שישי 15/7/2011, בשעות אחרי הצהריים המוקדמות, עברתי בשד' רוטשילד והתמכרתי, שהיתי שם מדי יום עד ליום שלישי 27/7/2011 עת עברתי למאהל חדש השוכן בגינת לוינסקי.
ביום שבת 30/7/2011 לאחר שבועיים של פעילות אינטנסיבית במאבק, החלטתי לפרוש מפעילות זו ולהביע תמיכה מסוייגת.
כתושב תל אביב מזה כ 15 שנה, אני ער ליוקר המחיה ומחירי הדיור המאמירים שחקים
במדינת תל אביב ובמדינת ישראל בכללותה.
עיריית תל אביב יפו והעומד בראשה מר רון חולדאי, נושאים באחריות ליוקר הדיור בעיר העברית הראשונה ובכל אזור גוש דן, בעשור האחרון נוקטת העירייה במדיניות ברורה של בנייה של דירות יוקרה ודירות גדולות, תוך התעלמות מתושבי העיר הצעירים ומהשכבות המוחלשות.
אי בנייה של דירות קטנות ועממיות, אכלוס משרדים בתוך דירות מגורים, דירות ריקות בבעלות משקיעים זרים ומהגרי עבודה ופליטים אשר רוכזו בדרום העיר, אלו הסיבות העיקריות למחסור החריף בדירות ולעלייה החדה בשוק הנדל"ן
לכל אלו ניתן להוסיף את הכדאיות של ההשקעה בנדל"ן להשכרה כאפיק השקעה רווחי, סולידי ופטור ממס.
מר חולדאי אפשר את המחאה, תוך הפניית אצבע מאשימה לממשלת ישראל.
לשיטתו הממשלה היא האחראית הבלעדית לתחלואי הדיור בעיר, בכך שהיא לא מאפשרת בחוק דיור בר השגה, אינה מסייעת דיו לשכבות המוחלשות ועוד.
ניתן להגיד שהמחאה אשר החלה כמחאה תל אביבית התגלגלה במהירות רבה וככדור שלג הפכה למחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
אכן מצוקת הדיור היא רק סימפטום אחד בתחלואי החברה הישראלית.
החינוך, הרפואה, המזון, המיסוי הגבוה, הריכוזיות והעדר התחרות בתחומים רבים, הביאו אותנו לשפל ולפיצוץ.
זאב ז'בטינסקי מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם,פובליציסט ונואם מפורסם; ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה; מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"לונשיא הצה"ר; מגדולי ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה ומורם הרוחני של ראשי תנועת הליכוד פיתח משנה סדורה בתחום החברתי שהגדירה את המינימום ההכרחי שהמדינה היהודית צריכה להעניק לכל אחד ואחד מאזרחיה, שזכתה לכינוי חמשת המ"מים: מזון, מעון, מרפא, מלבוש ומורה.
בשלושים השנים האחרונות חלה התדרדרות תלולה בנושאים החברתים, הממשלות עסקו בעיקר בנושאים בטחוניים ומדיניים, בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה עמדו נושאים אלו להכרעה.
מדיניות השוק החופשי וההפרטה נעשו בצורה מרושלת אשר במקום ליצור תחרות יצרו ריכוזיות אשר גרמה להעדר תחרות.
מדי יום הגעתי למאהל המחאה בשעות הבוקר, לאחר ששהיתי במאהל עד שעות הלילה המאוחרות.
שוחחתי ובעיקר הקשבתי לאנשים רבים: צעירים, מבוגרים, דתיים, חילוניים, להט"בים, חד הוריות, יזמים, בעלי ממון, בעלי דירות, מחוסרי דיור, אנשי אקדמיה ועוד.
ליבי התמלא שמחה והתרגשות מההדברות בין השונים, מהעשייה, מהתרומה ומהתנדבות, ישראל היפה !
בשבוע השני של מחאת האוהלים משהו השתנה בהרמוניה ובצלילים
וככל שחלף הזמן שמעתי צלילים שהיו לי לפחות נעימים ובהמשך אף צרמו לי מאוד.
למחאה הצטרפו תנועות וגופים שונים, מפלגות, שברי מפלגות, עמותות ותנועות שהשתמשו בגל המחאה לקדם נושאים שונים.
הגיעו סקרנים רבים, אמנים ויוצרים שנתנו תחושה של פסטיבל בומבלה
מחאה צודקת לצדק חברתי היא בעלת קונצנוס רחב ביותר וחוצה גבולות, אם כי יכולים להיות חילוקי דעות בדרכים ובשיטות לעשייה של צדק זה.
אך גלי השנאה וקריאות הגנאי כנגד ראש הממשלה, הזכירו לי את התקופה שקדמה לרצח רבין ז"ל.
במדינת ישראל נערכות בחירות לכנסת ולראשות הממשלה, הבחירות הן חשאיות ויחסיות וכל אזרח רשאי לממש אז זכותו ולבחור בנציגיו לכנסת ולראשות הממשלה.
שיטת הבחירות הנוכחית בה מורכבת הכנסת ממפלגות סקטריואליות, יוצרת מצב קשה בו נאלצות הממשלות השונות להכנע לדרישות שונות.
וועדי העובדים הגדולים, התעשיינים, החקלאים, הדתיים, המתיישבים, הסוחרים וגופים אחרים, מפעילים לחצים על הממשלות המכהנות באמצעות המפלגות השונות ולוביסטים שונים, אשר מרוקנים את הקופה הציבורית ולעיתים מקפחים אוכלוסיות שונות.
השיטה הזו איננה שיטה חדשה, אבל ללא ספק שהיא השתכללה עם השנים ולצערנו הגענו היום לשפת התהום, מחאת האוהלים גרמה להתפוצצות של סיר לחץ חברתי.
כעת יש לפעול לרפורמות משמעותית בכל תחומי החיים, יש לזכור כי הנושאים הם מורכבים מאוד ועל כן יש לעשות את הרפורמות בצורה חכמה ולעיתים הדרגתית שכן לצעדים מסוימים עלולים להיות השלכות כלכליות ואחרות על ציבורים מסוימים ועל כלכלת ישראל.
על אזרחי ישראל לדרוש ולא להרפות מהממשלה עד ליישום מלא של החלטות בנושאים הרלוונטים.
אני מאחל לממשלה ולעומד בראשה שישכילו לעשות את הרפורמות והשינויים הנדרשים לטובת אזרחי ישראל.
ההצלחה או הכשלון ימדדו בקלפי .
עם כל הקושי בדבר עלינו לחפש את המאחד ביננו !
הקשיים עליהם נשען המאבק משותפים לכולנו !
בהצלחה לכולנו !
React to WordPress