העם דורש צדק חברתי אבל הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים פשוט מבקשים ליישם את זכויותיהם בחוק ולאפשר לילדים להגיע למסגרות חינוכיות כמו כל ילד אחר במדינה. נשnע פשוט אבל כשהילד שלך זקוק להסעה מיוחדת או למסגרת שונה שלא תמיד קרובה למקום המגורים, מתחילות הבעיות.

 

עוד בonlife:

 

שנת הלימודים תשע"ב עומדת בפתח. גם בשנה זו, כמידי שנה, אנו צפויים לראות מאבק של הורים לילדים הנמצאים בחינוך המיוחד בנוגע למימון הסעותיהם מהמועדוניות הטיפוליות, בהן הם שוהים, לאחר שעות הלימודים. כמו בכל שנה, ימצאו עצמם אותם הורים, מחזרים על פתחיהם של הרשויות המקומיות השונות, בתקווה לקבל סיוע במימונן, שכן מדובר בעלויות גבוהות.

 

החינוך המיוחד מתייחס לילדים הסובלים מלקויי ראייה, הפרעות קשב וריכוז, ליקויי למידה, ליקויי שמיעה, לקויות מורכבות יותר כגון אוטיזם, פיגור ו-C.P.

על פי חוזר מנכ"ל, משרד החינוך משתתף בהוצאות הסעות של תלמידים אלו הנמצאים בין הגילאים 3-21 לבתי ספר רשמיים, "לבתי ספר שאינם רשמיים" ולגני ילדים. הזכאות להסעה נקבעת על פי החלטות של ועדת השמה וועדת שיבוץ. הבעיה מתחילה כאשר מדובר על מועדוניות או בשמם המוכר צהרונים לחינוך המיוחד. החוק לא מחייב את משרד החינוך להשתתף בהוצאות הסעה למועדוניות או לצהרונים, לאחר שעות הלימודים או מהארכת מסגרת הלימודים שלהם.

 

כיוון שישנו חוק להסעות התלמידים למסגרות החינוך, ניראה כי ההורים יכולים להיות רגועים. תלמיד שנמצא זכאי על פי הועדה תמומן עבורו הסעתו למשרד החינוכי בו לומד. אך מה לגבי ילדים שממשיכים את פעילותם לאחר יום הלמודים הפורמאלי, במועדונית?

 

כמו בכל מערכת חינוך, גם בחינוך המיוחד הוקמו מועדוניות המספקות מענה טיפולי וממשיכות את הפעילות לאחר יום הלימודים המסתיים ב-14:30. המטרה  היא לענות על שני צרכים מרכזיים: הצורך הראשון הינו בהמשך עבודה טיפולית מעמיקה, לה זקוקים חלק גדול מהילדים, על ידי צוות מקצועי ומסור הפועל בדרך כלל כמסגרת המשך של יום הלימודים. הצורך השני, מספק להורים העובדים במשרה מלאה, להחזיק במשרתם ובנוסף מקל עליהם, בהתמודדות עם המורכבות שבטיפול בילד הסובל ממגבלה פיזית ושכלית כלשהי.

 

חשוב להבהיר ולחדד כי הטיפול בילד פגוע, הינו טיפול ממושך, קשה הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. חלוקה באחריות השונה בטיפול, עשויות להקל באופן משמעותי על המשפחה המצומצמת, ההורים והאחים והן על המשפחה המורחבת.

מבדיקה של חלוקת הנטל בין הגופים הציבוריים השונים הנוגעים בדבר עולה כי משרד החינוך מצידו, כאמור אחראי למימון ההסעות ליום הלימודים הארוך, משרד הרווחה מממן את המכסה של הסידור במועדונית עצמה, אך סוגיית ההיסעים של המועדוניות, אינה מעוגנת בחוק ואינה באחריות של אף גורם מוסמך, לפיכך הסוגיה הנ"ל נופלת לפתחן של הרשויות המקומיות, אשר מחליטות, כל אחת על פי אמות מידתה, האם לממן את ההוצאות הנ"ל או לאו.

 

אותן משפחות של ילדי החינוך המיוחד" נופלות בין הכיסאות", בבואן לממש את זכאותן לאחר שעות הלמודים או במילים אחרות הן לא יכולות להשתמש במועדוניות או צהרונים כמו כל הורה אחר.

 

נציין כי עלות ההסעות למסגרות הנ"ל, אשר פעמים רבות ,בעיקר בפריפריה נמצאות מחוץ ליישוב, הינה גבוהה בשל סוגי הרכב הנדרש לאביזרים כגון- מעלון- לעלות ילדים שאינם ניידים ובחובה לליווי מבוגר נוסף, חוץ מהנהג. מדובר לעיתים בעלות של מאות שקלים להסעה בודדת.

 

משרד חינוך מצא עד היום פתרון חלקי להסעה מהמועדונית אחרי הצהריים, בתנאי שמדובר במספר ילדים המתחנכים באותה מסגרת ושהשתלבו ביום הלימודים הארוך. במקרה הנ"ל במקום להחזירם כמתבקש בחוזר מנכ"ל, עם סיום יום הלימודים הפורמאלי, הוא דואג להחזירם עם סיום הפעילות היומית במועדונית.

 

אמנם משרד הרווחה, מודע לבעיה ומנסה לעשות מהלך לשינוי המצב הקיים, אולם בשלב זה עדיין לא מסתפק שינוי חוקתי כלשהו ולמעשה כאמור, כיום לקיחת האחריות נופלת על מצפונן של הרשויות המקומיות.

הסיפור הבא ימחיש את הנושא:

ר, תושבת אחד היישובים בשפלה, אם לשני ילדים הסובלים מתסמונת נדירה ומתחנכים במסגרות החינוך המיוחד, קבלה בתחילת השנה הודעה, כי לא אושר לה מימון להסעת ילדיה מהמועדוניות הטיפוליות בהן שוהים, לאחר סיום יום הלימודים הפורמאלי. היא מספרת "כל חיי השתנו עם לידת ילדי. לצערי בעלי ואני מתמודדים עם קשיים רבים בהשגת פרנסה, אך אם לא די בכך, אנו מגדלים שני ילדים הסובלים מתסמונת נדירה וקשה, הלומדים בחינוך המיוחד, אולם הרשות המקומית מסרבת לממן את הסעותיהם למועדונית בה הם מבלים עם סיום הלימודים ועד שעות אחרי הצהריים. מצב זה, מקשה עלינו לקיים צורת חיים הולמת.

 

לאחר מסכת בקשות אישרה הרשות את המימון להסעותיהם של שני האחים, אך לצעירנו לא כל ההורים הזקוקים להסעה עבור ילדם מסוגלים לעבור את תהליך התחינה כלפי הרשות. משפחות חלשות יותר, לעיתים מרימות ידיים ומשאירות את ילדם בבית, לאחר שעות הלימודים. זאת למרות שזקוקים נואשות לשרות המועדוניות.

 

כעובדת סוציאלית, העובדת גם עם מסגרות החינוך המיוחד חשוב לי להתריע- יש כאן לקונה באופן שהמדינה מתייחסת למשפחות שהרבה פעמים כנגד כל הסיכויים בחרו לגדל את ילדם בסביבתו הטבעית ולא במסגרת חוץ ביתית.

 

אנו כחברה חייבים להמשיך ולתמוך בילדים אלו ומשפחותיהם, בין היתר באמצעות מדיניות המאפשרת להם לשלב את ילדיהם במסגרות חינוכיות המותאמות לצרכיהם והמאפשרות להורים להמשיך לעבוד ולהתפרנס.

 

אני תובעת בשם משפחות אלה להעלות בדחיפות על סדר היום הציבורי, את הסוגיה הנ"ל, על מנת ובהקדם, ללא דיחוי ימצא פתרון הולם, המעוגן בחוק, באופן שלא יאפשר למשפחות אלה וילדיהן לא לממש את זכויותיהן לצדק במדינת רווחה, השמה לנגד עיניה את טובת תושביה, בכל אשר הם.

תגיות