בשבוע שעבר אמר אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, כי הוא מסרב להכיר במושג "חד-הוריות" כאשר לא מדובר בהורים שהתאלמנו. להבנתו, במקרה של גירושין יש לילדים שני הורים ומכאן שהאמהות הגרושות המפגינות במאהל במודיעין, שעמן נפגש, אינן חד-הוריות.

 

עוד ב-Onlife:

 

ההתבטאות שלו עולה בקנה אחד עם ההתעלמות מההיבטים המגדריים של המאבק החברתי וממסע ההסתה נגד אמהות גרושות המתנהל על-ידי אבות גרושים וחברי כנסת המבקשים לכלוא נשים בנישואין אומללים.

ברוב המשפחות - האמא היא המטפל העיקרי

המושג "אמא חד-הורית" מבטא עובדה פשוטה וידועה לכל -  ברוב המשפחות בישראל, של הורים גרושים ושל הורים נשואים, האמא היא ההורה המטפל העיקרי. במקרה של גירושין, זה שיש לילדים אבא חי וקיים לא אומר שיש להם אבא פעיל, שלוקח אחריות טיפולית וכלכלית על ילדיו. למעלה מ-90% מהילדים למשפחות גרושות חיים ביחד עם האם, והיא זו שמעניקה להם את הטיפול היומיומי.

 

פעמים רבות האב לא מגיע לפגוש את הילדים אפילו במועדים שנקבעו בהסדרי הראייה, בגלל אילוצי שוק העבודה, מרחק גיאוגרפי מהילדים, או עדיפות למשפחה החדשה שהקים. גם בעול הכלכלי הכרוך בגידול הילדים לא כל האבות נושאים. בשנת 2010, נאלצו 20,000 אמהות לפנות לביטוח הלאומי מכיוון שהאב לא קיים פסק דין שחייב אותו לשלם מזונות עבור ילדיו.

 

הביטוח הלאומי שילם באותה שנה 446 מיליון שקלים, במקום גברים שלא תמכו כלכלית בילדיהם. החוב למדינה של סרבני המזונות עומד כיום על 4.1 מיליארד ? (!). גם במקרים שבהם האב משלם את מזונות הילדים שנקבעו, הסכום לא תמיד מספיק לצורכי הילדים.

האם יש פתרון לחלוקת הנטל הלא צודקת?

ומה קורה אחרי גיל 21 כשחובת המזונות פוסקת? הרי רוב הילדים עוד לא הגיעו לעצמאות כלכלית, ואם האב אינו תומך בהם, והוא אינו חייב לעשות זאת מבחינה משפטית, נשארת רק האם כמשענת כלכלית.

 

לא פלא שכ-37% מהמשפחות החד-הוריות חיות בעוני, למרות ששיעור האמהות החד-הוריות המועסקות בשוק העבודה גבוה משיעור האמהות הנשואות העובדות בשכר.

 

גם אני לא מאושרת מהמושג "אמא חד-הורית" – כי הוא לא רק משקף מצב קיים, אלא גם נותן לו לגיטימציה. הוא מסמן את תפקיד האם כתפקיד טוטלי ומחייב, ואת האבהות כאופציה שאין חובה לממש.

 

נשים וגברים צריכים לשאוף למציאות חברתית שבה אבות לוקחים חלק פעיל ויומיומי בחיי ילדיהם. גברים לא צריכים להתעורר ולדרוש משמורת משותפת רק במקרים של גירושין, אלא להוכיח לאורך כל חיי הילדים שהם הורים מעורבים, פעילים, הנושאים בכל המטלות הכרוכות בגידול ילדים.

 

 עד אז, כולנו צריכים להודות לאמהות הנושאות בנטל ולמנוע עוני של ילדים ללא קשר לשאלת המעמד האישי של הוריהם. המאבק החברתי חייב לכלול דרישה לשוק עבודה שמאפשר הורות פעילה, לדיור ציבורי שיאפשר גם לאבות גרושים חסרי אמצעים להלין את הילדים בבתיהם, ולקצבאות שיבטיחו רשת ביטחון כלכלית להורים המטפלים בילדיהם.

 

ד"ר דפנה הקר,  היא חברת הנהלת איתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי