מה פתאום בלוג? מה, אתה ילד?
תרגיע, שב בצל, תשתה משהו קר, אתה עוד מעט בן 50.
לא, לא יכול לשבת בצד. האוזן שלי נהיתה רגישה, אולי רגישה מדי, לעוולות ולנזקים התודעתיים של תרבות הצריכה שלנו, לרעלים הקוגניטיביים בהם מספיג אותנו "עולם הפרסום".
אני יודע שאני לא מחדש כלום, שהכל כבר נאמר, נחפר מלפנים ומאחור.
ובכל זאת, בא לי לזעוק זעקה, להציף על פני השטח, להעלות דוגמאות שיבהירו את הקשר הבלתי אמצעי בין "המסרים השיווקיים" בהם מלעיטים אותנו המפרסמים ושולחיהם לבין מידת האומללות ותחושות החסך שלנו כבני-אדם בעולם הזה.
למי שזה נשמע מעט בומבסטי, הינה כל הסיפור ב-4 בולטים:
א. מעת לעת נראה כאן פרסומות ישראליות רעות במיוחד (אולי גם תוצרים שיווקיים רעים אחרים)
ב. ננסה להבין מה בדיוק אמרו לנו שם
ג. נצביע על הנזק שהן גרמו לנו, כצופים, קוראים ומאזינים ברמה ההכרתית ? איך עודדו אצלנו קנאה, נקמנות, תאוות בצע, יוהרה, רגשי נחיתות ושאר רעות אנושיות
ד. נבקש בנימוס מהמפרסמים, הקופירייטרים והשחקנים לא לירות בנו חיצי רעל.

וכעת פניה נרגשת לקוראי הבלוג הזה, בתקווה שירבו בחלוף הימים:
נתקלתם בעוולה שיווקית מהסוג המדובר? חשתם שניסו להרעיל לכם את התודעה, לגרום לכם להרגיש פחות טוב עם עצמכם, עם חייכם, עם הסביבה? - אנא הסבו את תשומת ליבנו לעניין ואנו נבחן אותו באופן בלתי אמצעי.
תודה.