התלבטתי עם אילו דוגמאות להתחיל את הבלוג הזה.
בסוף החלטתי ללכת על על הרוע המיופיף של המלווים בריבית קצוצה, או כפי שהם מעדיפים שנקרא להם - ספקי האשראי.


 


דוגמא מס' 1: גלגל ההוצאות, 2009


 


 


 אז נכון, הקריאייטיב חמוד, מצחיק במידה ואפילו זכיר. יופי.


ומה בנוגע למסר? מה בעצם אומרים לנו כאן?
לגמרי לא בטוח שיש צורך בפרשנויות שלי, שכן הפעם, לשם שינוי, אף אחד לא ניסה להסתיר שום דבר. הכל גלוי, הכל בוטה, הכל ציני.
ובכל זאת, לטובת אלה שהחמידות והשעשוע הסתירו להם את "המסר השיווקי", את הפאנצ' , נחזור עליו בשנית:


" צופים יקרים, חסר לכם כסף לניהול משק הבית, לקנות את המוצרים והשירותים  שאתם זקוקים להם כדי לחוש מסופקים?
אתם חלילה מנסים להתמודד עם המצב באמצעות קביעת סדר עדיפויות או קיצוץ בהוצאות??
השתגעתם? מה פתאום!! כך אתם מחנכים את הילדים שלכם?!
קחו הלוואה!!!
וכדי שלא תחשדו לרגע שביום מן הימים תצטרכו להחזיר את ההלוואה הזאת בתוספת ריבית נשך, אנחנו נקרא להלוואה הזאת 'מסגרת אשראי' וגם נגיד עליה שהיא 'דרך נכונה יותר לניהול הוצאות המשפחה'. ואם הבנק שלכם לא נותן לכם הלוואה כי אתם תפרנים או/ו כי חרגתם מהמסגרת או/ו כי המפקח על הבנקים לא מרשה לו, אל דאגה - ההלוואה שלנו היא 'חוץ בנקאית'."

 
תודה רבה לחברת ישראכרט שמצאה דרך יצירתית לעקוף את תקנות האוברדראפט של בנק ישראל  ולסבך עוד קצת את אלה שבלאו הכי מסובכים.
תודה ל-שלמור-אבנון-אביחי ולשחקנים דורית בר-אור ורמי ורד שתרמו מכישרונם ליצירת עולם טוב יותר. אני מקווה  שבפעם הבאה בה יוצע לכם פרוייקט דומה, תחשבו יותר על התוצאה הסופית.


 


דוגמא מס' 2 - ישראכרט עם ג. יפית


 


 


אחת הפרסומות הפחות אינטליגנטיות, שלא לאמר המזלזלות באינטליגנציה שנצפו על מסכנו.


המסר אותו מסר כמו בדוגמא מס'1, רק אולי בוטה יותר, דוחה יותר ובלי שמץ מהחמידות וההומור שאפיינו את הגרסה הראשונה. 
"1984" של אורוול בגרסת ג. יפית מודל 2010. שחור זה בעצם לבן, ולבן זה לגמרי  שחור.
קפצתם החודש מעל הפופיק (אוטו+שיפוץ בית)? אז תקפצו גבוה עוד יותר(חופשה). אולי כך הנפילה תהיה פחות כואבת.
כמה מכוער, ככה דוחה.


ג., מאיה, הצלחתן להתעלות אפילו מעל לסחי הרגיל שלכן.