שוו בנפשכם את הסיטואציה הבאה - בדיוק עברתם החלקת שיער אבל במראה אתם רואים את עצמכם מתולתלים כבעבר. לחילופין אתם מתולתלים ושמחים בשפמכם מתבוננים במראה ומגלים את עצמכם נשיים יותר, חלקי שיער וללא שפם כלל. מה שהכי מטריד אתכם בכל הסיפור הוא שעם כל השוני אתם אשכרה ממש דומים – אתם ובבואתכם.

 

עוד ב-Onlife:

 

כן, כן, דילמה לא פשוטה עומדת עתה בפני מתפקדי העבודה. עבור מי יבחרו בסיבוב השני לראשות המפלגה:

 

האם עבור המועמדת החברתית, נציגתם של החלשים, זו ששמה הנרדף הוא "צדק חברתי"

 או

עבור המועמד החברתי, נציגם של החלשים, זה ששמו הנרדף הוא "צדק חברתי".

 

הדילמה קשה כי המועמדים באמת מאד דומים.

 

 

יחימוביץ ופרץ קורצו מהחומר הטוב לא רבים נראו כמותם באזורנו. אל תטעו ברטוריקה של פרץ ויחימוביץ אין להם פליטות פה, כל אמירה שלהם היא חלק מחושב בפאזל הקמפיין שהם מנהלים. הם אומרים את מה שהם חושבים והם חושבים את מה שהם אומרים, והם מחושבים מאד בשניהם.

 

מועמדת בלי סודות

יחימוביץ' לא פלטה בטעות לגידי וויץ ב"הארץ" את אמירתה בדבר המתנחלים ופרץ לא באמת נסער כשהוא מזכיר שוב ושוב כיצד היא – שלי, פגעה אנושות במועמדות של הרצוג. למתבונן מהצד יש במערכה הזו חשיבה מרתקת של ניהול הנעת דעת קהל, למעורב מבפנים יש כאן בלבול גדול.

 

יש משהו כובש במועמדת שלי יחימוביץ. עיתונאית דעתנית שחצתה את הקווים אל הפוליטיקה ונבנתה אבן על אבן במשך 6 שנים עד להתמודדות זו. היא ניהלה רומן מתוקשר עם גבר נשוי (גם הוא איש תקשורת ידוע) ולמי שפספס את השמועה בשיחות הסלון, ייחדה יחימוביץ' ספר שכמובן הפך גם לרב מכר.

 

אין לה סודות, היא חשופה ופגיעה, יודעת להודות בטעות אך ממעטת לעשות כאלו. לא תמצאו אצלה שלדים בארון כי הוא גדוש בידע, באינטלקט ספרות העולם ובמראי מקום לכל סוגיה שתעלו בפניה.

 

יחימוביץ היא הפמיניזם בהתגלמותו

יחימוביץ לא מדברת על הפמיניזם - היא הפמיניזם בהתגלמותו. היא תמיד תעדיף נשים על פני גברים בכל בחירה שווה שתעמוד בפניה, היא רואה את החולשה המגדרית לנגד עיניה בכל צומת החלטה והיא אוזן קשבת לכל מותקפת, מושפלת ומוטרדת שמחפשת כתף או אפרכסת בכנסת ישראל.

 

יחימוביץ' לא מנפנפת בהיותה אישה - אם כי היא בהחלט אישה מנפנפת. מנפנפת בעלי הון ומנפנפת לוביסטים, היא קול אוטנטי של האדם החלש בעיקר אם הוא חלש באמת.

 

פרץ הוא האמאימא של המותג דפני ליף

עמיר פרץ, המתמודד מולה – הוא אחד המועמדים הכי מרתקים שזימנה לנו הציבוריות הישראלית. פרץ עשה לצווארון הכחול מה שליידי גא גא עשתה לבשר האדום. הוא באמת המציא את עצמו וצמח מלמטה.

 

הוא נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור אבל הוא ממש לא עושה מזה עניין; הוא היה ראש מועצת שדרות האגדי שהעפיל לפוליטיקה הארצית וכבש את ההסתדרות הגוססת מידי הממסד המפאיניקי הדורסני.

הוא אמנם שגה בגדול כשבחר בתיק הביטחון אבל הוא מודה בכך ומתנצל מעל כל במה. הוא האמאימא האותנטית של המותג דפני ליף.

 

הוא סב אוהב לנכדיו - אבל בולטרייר אכזרי למתנגדיו בעיקר לבעלי ההון. אולמרט דחף אותו ללא לאות למשרד הביטחון בעיקר כי פחד מפניו במשרד האוצר. לפרץ אין בלייזר מהסוג שעוטף נערי אוצר, אבל יש לו ידע נרחב ועמוק ברזי הכלכלה הישראלית לצד אג'נדה חברתית מובהקת ומנומקת.

 

פרץ מכיר את מסעודה משדרות

פרץ לא צריך לצעוק "צדק חברתי" שכן תמונתו צרובה לנצח לצד מושג זה בלקסיקון הפוליטיקה הישראלית לדורותיה. כשאומרים לו "מסעודה משדרות" או "מבחן בוזגלו" הוא לא רואה בכך רק אלגוריה, הוא באמת מכיר אותם אישית.

 

עמיר יחימוביץ או אם תרצו שלי פרץ הם סיאמים אידיאולוגיים המחוברים רק באיבר אחד (אבל חשוב מאד) – בלב.

 

אז ידידי היקרים פקודי העבודה, בלב שיפעם במנהיג הבא כבר בחרתם, עכשיו נשאר לכם להחליט רק על הפריזורה - תלתול או החלקה.

תגיות