החודש הראשון ללימודים מסתיים ורוב הילדים כבר הצליחו להסתגל למסגרת החדשה. אבל  מה אם לילד שלכם עדיין קשה? מה אם הוא בוכה, מתנגד או מסרב להיפרד? 

 

עוד ב-Onlife:

 

ישנם ילדים הנפרדים בקלות יחסית ואינם חווים משבר של ממש בכניסה לגן. אחרים חווים מספר ימים או שבועות של קושי עד ההסתגלות. אך ישנם גם ילדים שלאורך זמן מתקשים בפרידה בבוקר וממאנים להירגע. אבל איך יודעים מתי מדובר בקושי זמני ומתי מדובר בקושי של ממש, המצריך היוועצות מקצועית?

 

על קצה המזלג: המשמעות הרגשית של כניסה לגן

 

מהלך ההתפתחות בשנים הראשונות לחיי הילד מבוסס על תהליך איטי והדרגתי,בו הילד מפתח יותר ויותר יכולות עצמאיות ומראה, עם הזמן, פחות ופחות תלות בהוריו. עם האתגרים של השנים הראשונות, יפתח הילד תחושת נפרדות, החיונית כל כך לתיפקודו. כך ה"אני" העצמאי של הילד, יתגבש באמצעות תהליך היפרדות ממושך, המשלב התקדמות לצד רגרסיה.

 

הכניסה לגן מערערת את היציבות של הילד בחייו ודורשת ממנו לאמץ דפוסי התמודדות חדשים ולפתח יכולות רגשיות תואמות לסיטואציה. אבל חשוב להבין שההסתגלות לגן היא תהליך והיא אינה מתרחשת בין ליל. הציפייה היא לשיפור הדרגתי ביכולת הילד לשאת את הפרידה ולהשתלב בפעילות בגן.

 

תוך כמה זמן זה יקרה?

תהליך הסתגלות תקין נמשך כשבועיים שלושה, במהלכם צפויה הקלה הדרגתית של קשיי הפרידה. חשוב לזכור שזהו תהליך טבעי. הגדילה וההתפתחות טומנים בחובם מעברים ושינויים, במהלכם לומד הילד לגלות את כוחות ההתמודדות שלו.

 

קשיים משמעותיים בפרידה לאורך זמן עשויים להעיד על חוסר עצמאות ותלות גדולה מדי של הילד בהורה. מכאן נובע תפקידם החשוב של ההורים כבר משלבים מוקדמים מאוד בחיי הילד- לאפשר לו מרחב פעולה עצמאי. זאת משום שהיפרדות היא אחד התיפקודיים הקריטיים ביותר שעתידים לאפשר לילד "אני" עצמאי, בוגר ובטוח.

 

אילו ילדים "מועדים" יותר לקשיים בתהליך הפרידה ?

 

  • ילדים הנרתעים, מתנגדים או מתקשים בהתמודדות עם שינויים ומעברים (מזון חדש, אנשים חדשים וכו').
  • ילדים בעלי טמפרמנט "קשה" או "מתחמם לאט" המעדיפים להימנע ממצבים חדשים.
  • ילדים שרמת התלות שלהם בהורים גבוהה ביחס לגילם.
  • ילדים שזו עבורם הכניסה הראשונה למסגרת חינוכית.
  • ילדים החיים בסביבה עתירת לחצים או מתחים וחווים עומס רגשי – אם בעקבות מצבי דחק (סטרס) או עקב אירוע טראומטי שהילד עבר או היה עד לו.
  • ילדים עם קשיי הירדמות - לעיתים קרובות ישנו קשר בין תהליך הפרידה בלילה, עם ההליכה לישון, לבין תהליך הפרידה בבוקר בגן.
  • גם ילדים החיים בסביבה לא עקבית מבחינת דרישות הסביבה, עשויים להפוך את הפרידה בבוקר בגן לזירה של בדיקת גבולות.

 

איך יודעים שזהו רק קושי זמני?

 

אם הילד שלכם מתקשה בפרידה, אך למרות זאת:

 

  • הילד מצליח להירגע במהרה במחיצת לפחות אחד מאנשי צוות הגן.
  • הגננת מדווחת שהילד מתפקד באופן תקין ובהתאם לגילו, הוא שמח וסקרן בגן, משתלב בפעילויות השוטפות ומצליח להתחבר עם ילדים.
  • אתם חשים כי עם הזמן, הפרידה הופכת קלה יותר.
  • עם הגיעכם לקחת את הילד בסיום היום הוא פעיל ומתפקד היטב.
  • ברמת התפקוד הכללי, הילד עובר בהצלחה ובמועד המתאים אבני דרך התפתחותיות.

 

רוב הסיכויים, שלמרות הקושי הנקודתי בפרידה, ילדכם מצליח להסתגל, להתאושש ולהתחיל את היום ברגל ימין. במקרים אלו, כדאי להקפיד לערוך טקס פרידה קצר, ענייני וקבוע מדי יום, לקבל ולהכיל את רגעי הקושי, לשדר לילד שאתם מאמינים ביכולתו להתגבר ואפילו להזכיר לו הצלחות קודמות בפרידה.

 

בסופו של דבר, מרבית הילדים מצליחים להסתייע בסביבתם הקרובה, להתאושש מהקושי הטמון בפרידה ולהשתלב בפעילות השוטפת בגן. חשוב לציין, כי גם ילד שהסתגל למסגרת הגן, עלול בתקופות מסוימות (למשל לידת אח/ות, היעדרות אחד ההורים וכו') להראות קשיים בפרידה בבוקר. זה טבעי וזה נורמלי.

 

התנהגות ההורים משפיעה על הקושי של בפרידה

כדאי לזכור כי ההתנהלות ההורית קובעת פעמים רבות את אופי הפרידה. אם ההורה מגיע עם מטען של רגשות אשם, חוויות אובדן בלתי מעובדות מחייו שלו או חוסר אמונה ביכולתו של הילד להתמודד, הפרידה צפויה להיות קשה יותר.

 

גם פרידה מהוססת של ההורה משדרת חוסר ביטחון ומקשה על הילד. לעומת זאת, שימוש באמירה כמו: "אני רואה שעכשיו קצת קשה לך אבל אני מאמינה שמהר מאוד תתגבר ואני אבוא לקחת אותך בסוף היום", משדרת רוגע ואמונה בילד וביכולות ההתמודדות שלו.

מתי כדאי לשקול התערבות מקצועית?

 

  • ילדים שגם אחרי תקופת הסתגלות ראשונית חווים קושי עז כל כך בפרידה ו"נדבקים" אליכם פיזית, עד כדי כך שאתם נאלצים "לתלוש" אותם מכם. קושי קיצוני בהיפרדות מההורה או לחילופין היצמדות מוגזמת לחפצים מסוימים, עשוייה להצביע על קושי רגשי.

 

  • ילדים שאינם מראים תיפקוד תקין בגן, למשל נראים אפאתיים, בוכים בכי עז וממושך ומתקשים להירגע.

 

  • ילדים שגם אחרי תקופה ראשונית עדיין בוכים, ממאנים להתנחם ואינם מראים סימני הסתגלות.

 

  • ילדים שאינם מראים שיפור, או מראים שיפור מועט בלבד ביכולת ההסתגלות.

 

  • ילדים שלמראית עין הסתגלו למסגרת, אך הגננת מדווחת על קשיים אחרים (למשל בכי בתדירות גבוהה/ תפקוד כללי ירוד/  סימני מצוקה/ קשיים חברתיים/ רגרסיות בתחומים שונים).

 

  • ילדים אצלם הקושי בפרידה הוא רק סממן אחד מני רבים, ולמעשה הילד מתקשה במצבים רבים של היפרדות, ומראה רמת תלות גבוהה בהוריו.

 

  • ילדים שאינם עוברים באופן תקין, ובזמן, אבני דרך התפתחותיות (למשל הליכה, רכישת שפה ומיומנויות תקשורת, גמילה מטיטולים, הרגלי אכילה בעיתיים, יחסים חברתיים).

 

  • ילדים המראים סימני מצוקה. כאן חשוב להדגיש כי חלק מהילדים מבטאים בצורה מילולית תחושות וקשיים, בעוד אחרים מאותתים על מצוקותיהם באופן עקיף, באמצעות התנהגויות שונות - למשל: בעיות שינה, ירידה בתפקוד, בכי רב, פחדים וחרדות, קשיים ביחסים עם ילדים או מבוגרים (מוכרים או זרים), בעיות אכילה, סירוב עז ללכת לגן, כעסים, התפרצויות זעם, תוקפנות רבה, דימוי עצמי נמוך ותחושת חוסר ערך, תלונות על כאבים גופניים שחולפים מהר וללא הסבר רפואי וכו'.

 

כאמור, קשיי הפרידה יכולים להופיע בתקופות שונות, למשל על רקע הולדת אח חדש, מעבר דירה, מתיחות במשפחה וכו'. גם ילדים שבעבר לא התקשו להיפרד עשויים, בתקופות מסויימות, להיצמד יותר להורה ולא לרצות "לשחרר". אך כאשר הרגרסיה מתמשכת, מתעצמת ולפעמים אפילו מופיעה בשטחי חיים אחרים - מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית.

 

לאתר של מאיה שיפלמן

תגיות