שלי יחימוביץ' תנצח את שלטון החליפות

"את חומדת את מה שאת רואה מדי יום", אמר חניבעל לקטר לסוכנת קלריס סטרלינג בסרט "שתיקת הכבשים", וכולנו יודעות שצדק.

אנו מתחילות להגות ב"מה נעשה כשנהיה גדולות"  כבר בגיל צעיר מאוד. אנו מושפעות מהעולם סביבנו כפי שהוא משתקף בחברה - הן בעולם האמיתי והן בקולנוע, בטלוויזיה ובפרסומות.

מה רואה ילד שצופה עם הוריו ב"אולפן שישי" של ערוץ 2?

על המסך חבורה גברית חמורת סבר. יאיר לפיד יושב בראש שולחן גדול ומכובד, לצידו אמנון אברמוביץ', רוני דניאל, אהוד יערי, אודי סגל ויגאל מוסקו בחליפות כהות, מפרשנים את המציאות.

ברקע נתניהו ואבו מאזן בעצרת באו"ם - מנהלים את העולם, את המציאות את החיים. הדמויות הסמכותיות בכותרות מחברי כנסת וממשלה, דרך אנשי תקשורת ועד בדמויות מחיי היום -יום כולן גבריות.

ומה רואה ילדה שיושבת מול אותו המסך?

היא רואה בחורה שחוצה את הרחוב בפנקס ונדרסת ע"י שני מטורפים עם BMW, נערה בת שש עשרה שנחטפת כשעולה על טרמפ ליד פרדס חנה, ואישה שמגיעה לאשפוז כשמנסה להציל את כספה משודד. שלל נשים שמקבלות מקום בחדשות על מיני התעללויות שהדף קצר מלהכיל. כשילדה רואה נשים מקריינות את החדשות, הן יפות תואר, נבונות, צעירות ועוצרות נשימה.

\

צילום מסך - ערוץ 2

בניתוחי תוכן שנעשו על התקשורת הישראלית נמצא כי תפיסת שוליותן של הנשים בחברה באה לידי ביטוי בכל אמצעי התקשורת; בהיקף הופעתן, במסגורן בעיקר בתפקידים נשיים מסורתיים הקשורים למרחב הפרטי או לביטוייו במרחב הציבורי (תפקידים במגזר ההתנדבותי, עיסוק בתחומי החינוך, הבריאות והסיעוד וכדומה). 

הנשים מוצגות בעלות אישיות שונה באופן מהותני  מזו של הגברים: הן פחות הגיוניות, אמביציוזיות, פעילות, עצמאיות, גיבורות ודומיננטיות. לעומת זאת, הן מוצגות כיותר רומנטיות, רגשניות, תלותיות ופגיעות . (ד"ר דפנה למיש\ האגודה לזכויות האזרח בישראל, 2002).

ילדות וילדים נחשפים אל הדמויות הגבריות שמנהלות את המדינה - פרשנים מדיניים, כלכליים, צבאיים. הם נחשפים אל חברי כנסת, שרים, ראשי ממשלה, אנשי עסקים ומנהלי חברות ענק. אלה אנשים עם כוח, שהתכונות הבולטות שבגינן הם מקבלים זמן מסך הן כסף, השכלה, ניסיון מקצועי, וגילם המבוגר מהווה עבורם יתרון.

התכונות הללו הן נכסים שצוברים עם השנים. ומה עם הנשים? האם גם לנו גיל, השכלה, וניסיון מקצועי מהווים יתרון? במבט מהיר בנשים שמגיעות לפריים טיים ניכר כי בדיוק ההיפך. התכונות שמהוות יתרון לנשים הן בנות חלוף: יופי, תום, נעורים.

ילדה שצופה בדפוס הזה מבינה שעל מנת לזכות בהערכה חברתית עליה לחזק את כישורי הדוגמנות שלה, ומשקיעה מעט מאוד באפיקים אחרים. כתוצאה מכך בגיל מבוגר יותר אין לה אלא להינשא ולנהל משק בית עם גבר בו היא תלויה כלכלית, וההשלכות של אותה תלות לעיתים איומות.

בין כל ה"חליפות" על המסך, ניתן לראות מדי פעם הבזקים של נשים, שלא נמצאות שם בזכות יופיין. אחת כזו היא יו"ר מפלגת העבודה החדשה, שלי יחימוביץ', שלא עונה לאף סטריאוטיפ נשי. היא לא צעירה כמו הנשים שאנו רגילות לראות בטלוויזיה, לא נחמדה כמותן,  לא רכה ולא מכילה והיא שם כאשת עבודה, במלוא מובן המילה.

צילום מסך - ערוץ 2

שלי היא אחת הדוגמאות הבודדות של נשים בהנהגת המדינה, איתן יכולות ילדות להזדהות. דמותה של יחימוביץ' עשויה לגרום לילדות להבין שגם הן יכולות להגיע לראשות מפלגת העבודה, ואולי גם לראשות הממשלה. היא תמיד הייתה כזו, בלי תירוצים ובלי היסוסים. עוד מימיה בתקשורת היא עשתה את שעשתה בעולם הגברי בלי להתנצל ובצורה המקצועית ביותר.

האם יחימוביץ' באמת פמיניסטית?

להפתעתי, דווקא מחברותיי בזירה הפמיניסטית זכיתי למשב רוח צונן ולאמירות בסגנון  "אני לא שמחה ששלי נבחרה. לא מספיק שהיא אישה. היא גם צריכה להיות פמיניסטית". לקח לי זמן להבין עד כמה האמירה הזו מעידה עלינו, נשים בישראל 2011, ויש לנו סיבה מצוינת לדאגה.

יחימוביץ', למי שלא עוקבת, מצהירה על כל במה בה היא נשאלת, שהיא פמיניסטית. כך לדוגמא:

"אני פמיניסטית מגיל 14. וזה קרה ביום אחד: ביום הראשון בשנת הלימודים של כיתה ח’ בבית הספר היסודי הממלכתי ברעננה. אני זוכרת שחילקו את הכיתה,בנים לחקלאות ובנות לתזונה וכלכלת בית. והמורה לכלכלת בית כתבה על הלוח: ‘תפקידי האשה: לכבס ולגהץ, לבשל, לטפל בילדים…’ ועוד כהנה וכהנה. אני זוכרת מאוד חזק את הרגע הזה. זהו הרגע המכונן. אני זוכרת את תחושת התרעומת, אי-הצדק והחרון. קמתי ואמרתי בקול רם: אני מאחלת לעצמי לעשות דברים מעניינים יותר בחיים שלי. יצאתי מהכיתה ולא נכנסתי לשיעורים האלה עד סוף השנה." ("שיחה עם שלי יחימוביץ’", ארנה קזין, 15/03/2011)

מעבר לכך, מי שאי פעם ביקרה באתר של יחימוביץ', לא יכלה לפספס את הכותרת "מעמד האישה" תחת "פעילות בכנסת",  את שלל מאמרי הדעה שלה על סוגיות של נשים, את הראיונות בכלי התקשורת, את השאילתות, את הדיונים בועדות הכנסת, את הצעות החוק שהיא העלתה או הצטרפה אליהן, ואת החקיקה שהעבירה, כמו:

הצעת חוק להגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (סגירת בתי זונות); תיקון חוק עבודת נשים להגנה מפני פיטורים בעת טיפולי פוריות; הצעת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (תיקון – הגברת אכיפת החוק למניעת הטרדה מינית); הארכת חופשת הלידה בתשלום מ-14 ל-16 שבועות; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פגיעה מינית בעבודה), התשס"ח–2008;  השוואת זכויות הפנסיה לאלמנה ולאלמן וכן הלאה.

אבל גם אם לא הייתה כשרונית, חכמה וכן - גם פמיניסטית - עצם בחירתה הוא חדשות טובות לפמיניזם ולמעמד האישה. מרבית הדמויות שמכתיבות את אורחות חיינו הינן גבריות - בממשלה ובכנסת, במוקדי קבלת ההחלטות העסקיות במגזר הפרטי והציבורי ובכלי התקשורת. לא כולם כישרוניים, חרוצים, או בעלי חזון. מדוע מנשים מצפים ליותר?

אני רוצה שילדות יגדלו למדינה בה נשים ממלאות תפקידים בכירים, לא באופן מדגמי, אלא בהתאם לחלקן באוכלוסייה. אם נשים מהוות מעל למחצית האוכלוסייה, כך גם אמור להיות ייצוגן בכנסת, וייצוגן באולפן שישי.

הבעיה הגדולה ביותר שאני רואה כרגע, היא שכשכבר מגיעה חברת כנסת משכמה ומעלה, מצטיינת בכל היבט אפשרי, ובעיקר- פועלת במרץ למען נשים, גם אז לא קמות כל הנשים בארץ, מתפקדות לעבודה, צועדות לקלפי, ומוודאות שתקבל כל תפקיד בו תחפוץ.

 כל אחת מאתנו צריכה לשאול את עצמה: האם יתכן שאני דורשת מאישה את מה שאיני דורשת מגבר? ואם כן, האם את אותה חוקיות הייתי מפעילה גם על מועמדות ומועמדים לאותו תפקיד בעת קבלה לעבודה?

החוק החליט שאפליה במקומות עבודה על בסיס מין, פסולה. אני מאוד מקווה שאת אותו הסטנדרט נוכל לאמץ גם בהתנהלות הפוליטית שלנו, ולתת לנשים את אותן ההזדמנויות שאנו נותנות לגברים.

אתן מוזמנות להתחיל כאן:

אתר מתפקדות: http://www.mitpakdot.org.il/

פייסבוק מתפקדות: http://www.facebook.com/#!/groups/139787762700087/