כהורים וכמורים, אנו מתבוננים בילדים מדי יום ובוחנים מן הצד את התקדמותם ובחירותיהם. לעיתים אנו מוזמנים על ידם, ליטול חלק בתהליכים אלו, אך פעמים רבות אנו מתבקשים או נאלצים שלא להתערב.

כתוצאה מכך, שאלות רבות נותרות ללא מענה: האם אנו יודעים באמת את מצבו של הילד? האם כשיזקק לעזרה, יפנה אלינו? האם נגלה את הקושי בזמן, או שמא יהיה זה מאוחר מדיי?

לצורך כך נכתב מאמר זה, מתוך נקודת מוצא אחת ומרכזית: כתבי היד וציורי הילדים הם כלי שפתי נוסף בו משתמשים הילדים, ודרכו ניתן להבין את רחשי ליבם ולסייע להם בעת הצורך.

 

לקריאת המאמר באתר "פסיכולוגיה עברית", היכנסו: "מצוקות בכתבי יד ובציורי ילדים".