הכול רץ לי בראש במין עירבוב מטורף,מה לעשות קודם ,יש כ"כ הרבה דברים לסדר.אני נזכרת בחברה שאמרה לי פעם שאין לה אף פעם זמן ופתאום מבינה שאני כ"כ מבינה אותה.עברנו לפני שבועיים לרמת גן,דירה נחמדה קצת קטנה אבל תתאים לנו לזמן הקרוב,את רוב הארגזים כבר סידרתי כי ידעתי שאם לא אסדר בהתחלה לא אסדר בכלל,נשארו לי 2 ארגזים מונחים להם בסלון פתוחים אני שונאת בלאגן אך לא מגיע לזה ,יש לי דברים יותר חשובים עכשיו.אני צריכה למצוא לי עבודה חדשה ופעוטון לילד.התינוק שלי ניגון שמו כבר בן חצי שנה.הזמן טס שנהנים :). רק המחשבה מעייפת אותי ומורידה לי את האנרגיה,אף אחד לא הכין אותי לאמהות,לא הבייבי סיטרים שעשיתי, אפילו לא זה שעבדתי בתור אופר,אמהות זה דבר חדש ונקי שאנחנו נכנסות אליו החל מאותה שניה שהתינוק יוצא,הכול משתנה ברגע אחד.את הרגע שניגון הונח עליי כשחבל התבור עוד ישנו לא אשכח לעולם,הוא רגע נדיר ויפה וייחודי רק לנו. באותו רגע הבנתי שאעשה ואשמור על התינוק שלי.

עכשיו בחיפוש אחרי מעון אני מבינה שזה כמעט בלתי אפשרי. יש כ"כ הרבה סוגי חינוכים,ואני שבאה מבית שאבא שלי ניהל פנימיה של ילדים בסיכון,ואמא שלי היתה בתפקיד האמא שלהם מבינה שחינוך זה קצת יותר רציני ממה שעושים את זה.החששות מתחילות לעלות איך הגננת תצליח להסתדר עם כ"כ הרבה ילדים? האם היא תאהב את בני ? איך שומרים על האותנתיות והאהבה אחרי כול השנים האלו לילדים שהם לא שלך? 

אני יודעת,אני טיפה היסטרית,גם במשפחתי שלי אני נחשבת לעוף קצת מוזר,יש לי 3 אחים עם ילדים ואף אחד לא מסתכל על חינוך כמוני.אולי כי הם כבר שחוקים ועייפים מההורות,אולי..

לדוגמא,אחד הדברים שאני מאמינה בו זה פיתוח היצירתיות והדמיון אצל ילדים,זה נותן לילד  כלים שכשהוא יגדל ויהיה בסיטואציה שהוא לא מכיר הוא יהיה מיומן מספיק להיות יצירתי ולהבי מה עליו לעשות ואיך להתמודד,אני נותנת לתינוק שלי לצבוע בגועש כבר מגיל 3 חודשים,הוא מצייר מדהים ונהנה מזה מאוד,אני רואה בעיניו את הציפיה כאשר אני מוציאה את הצבעים.. זה מפתח אצלו את היצירתיות וכמעט כול החושים עובדים שהוא מצייר.הוא גם אוהב מאוד לשכב על הדשא,או לשחק על עלים.מוזיקה זה חלק מאוד חזק בחייו ,טוב קוראים לו ניגון :) יש לו כבר את המוזיקה שלו לשינה שכשאני משמיעה לו אותה הוא נגע ונרדם.אנחנו עושים רטמיקה ביחד עם המוזיקה,ומשחקים עם מטפחות והמשחק עם המטפחות לימד אותו לא לפחד אם המטפחת על עיניו דבר שעוזר לי כשאני צריכה להלביש אותו,או אפילו לערב שאני מכבה את האור בחדר הוא לא מפחד.לפני שבוע התחלתי לעבוד איתו עם אורגן וגיטרה,לנגן באורגן היה לו קל יותר עם הגיטרה אני עוד עובדת איתו על הפריטה :)

אני יודעת,יש יקראו ויגידו שאני משוגעת או שאין דבר כזה ואני מגזימה.

גם אמא שלי לא האמינה לגועש עד שהם קיבלו ציורים לתלות בסוכה :)

אני נבראת להגעתי לעולם להיות אמא ולא שום דבר אחר,הילד שלי הוא כול חיי  (גם הבעל ) ולכן אני משקיעה בו את כול כוחי וזמני.

אז עכשיו אחרי כול זה איך אמצא פעוטון שיכיל את כול זה וימשיך לעודד ולפתח את ילדי???? 

איך אמצא גננת שתתן את כול זה???

וגם אם לא את כול זה איך אמצא גננת שתאהב ,ותיתן לו ביטחון ואהבה שיגדל לי בריא בנפש ועם כמה שפחות סריטות?

 

החלטתי,אני מחפשת גן אך אני גם מחפשת תינוקות להביא לביתי,אם אין גן שיכיל את כול זה כנראה שצריך לפתוח אחד כזה וכנראה שזה חלק ממה שאני צריכה לעשות בעולם,להעניק לתינוקות את האהבה הזאת ללא גבולות,ואת היצירתיות להיות מי שהם.

מחפשת תינוקות שרוצים לגדול באהבה.

תגיות