טניה רוזנבליט: החלטתי להפסיק לפחד
בשבועות האחרונים הבנתי שאני לא הסמל הזה שהצמידו לי. כדי להיות מנהיגה צריך לדעת איך להביע את המסרים שלך בלי פחד ממה אחרים יגידו, צריך להביע רעיונות מסובכים במילים פשוטות כך שכולם יוכלו להזדהות איתם.
עוד ב- Onlife
- האם הצעת עבודה בחשפנות הצעה לגיטימית או ניצול?
- האם נשים באמת יכולות תמיד לעשות מה שהן רוצות
- הרופאים שלא נכנעו לאיומים של החרדים וביטלו השתתפות בכנס ללא נשים
צריך להבין איך התקשורת פועלת ולהעביר דרכה את מה שאתה רוצה להגיד, במקום לתת לאחרים לדבר בשמך. אני מודה, אני אבודה. לא יודעת כל כך איך להתמודד עם המעמד החדש הזה ועם כל מה שמתלווה אליו, אבל היום החלטתי דבר אחד: להפסיק לפחד!
עד עכשיו, התשבוחות גרמו לי להרגיש לא ראויה לכל אותן מילים יפות ותארים; והביקורות, ההטרדות והאיומים שקיבלתי גרמו לי לפחד. ביום שראיתי את האיום הראשון קפאתי. אבל הפחד אינו יעיל באף סיטואציה. אז החלטתי שאני לא מפחדת מפחדנים אשר משתמשים במילים רעות ומסתתרים מאחורי מספרים חסומים.
החלטתי שאני לא מפחדת ממה שיגידו עליי אחרים, כי כדי להיות נאמנה לעצמי, אסור לי לרצות את כל העולם. אסור לפחד גם במקומות אחרים, היכן שמנסים לשלול את זהותנו בצורות יותר בוטות ואלימות, או בתחפושת של מנהגים ומסורת.
הפחד הוא האויב האמיתי
הפחד הוא האויב של כולנו. אנשים מפחדים מהרבה דברים, אבל משום מה, הם הכי מפחדים מהיות הם-עצמם. לדעתי זה אבסורדי לגמרי שבימינו, בחברה המתקדמת שלנו ובארצנו הנאורה, אנחנו מפחדים מ"מה יגידו השכנים".
בזמן האחרון הפחד מלהתמודד עם קיצוניים שמנסים לקבוע לנו היכן לשבת עלה לכותרות, כמו גם הפחד להתמודד עם רבנים אשר מונעים מאישה להספיד את אביה, אחיה או בעלה, הפחד מלעלות לבמה כדי לקבל את הכבוד הראוי לך והפחד להשמיע את קולך הענוג.
הפחד של אישה להתמודד מול חברה שלמה שמדקלמת חוקים מההלכה כדי למנוע ממנה את הכח שלה, הכח שכבר נמצא ברשותה, עלה לכותרות ומסרב לרדת.
הפחד הוא האויב הכי גדול שלנו והוא אוניברסלי וחוצה גבולות דת, גזע ומין. הוא מונע מאתנו לראות עד כמה אנחנו באמת חזקים, למה אנחנו באמת מסוגלים. הפחד גורם לנו להכנע לתכתיבים של החברה בה אנו חיים, גם אם תכתיבים אלה מונעים מאתנו להגשים את מלוא הפוטנציאל שלנו.
בימינו, העוולה הגדולה ביותר היא הפחד של האדם להיות מי שהוא. ואני לא מדברת על ערכים "אנרכיסטיים" כמו חופש ושוויון. אני מדברת על היות האדם נאמן לעצמו לשים את עצמו במקום הראשון. מישהו יכול להסביר לי ממה אנחנו בעצם מפחדים?
בשנה החולפת ראינו מקרים רבים של אנשים גדולים שהחליטו להסתכל לפחד הזה בעיניים ולהוציא אותו מחייהם. אנשים במדינות חשוכות כמו אירן, מצרים וסוריה קמו והתנגדו למשטרים שדיכאו אותם במשך שנים.
נשים במצרים הרימו קול זעקה כנגד היחס המבזה כלפי המיניות שלהן. גם בישראל ראינו תופעות רבות של ויתור על הפחד לטובת ערך החיים. הקיץ האחרון היה דוגמא מובהקת לכך, כמו גם ההתעוררות של החורף הנוכחי.
התוצאה הסופית פחות משמעותית מהעניין עצמו: עם שלם קם וזעק "די לדיכוי של האדם!". לפעמים הזעקה הייתה סנסציונית מדי, ואף פוגענית, אבל היא באה ממקום עמוק ושכוח אל: נפש האדם אשר שואפת לפרוץ לחופשי.
לקחת את גורלנו בידינו
עלינו להפסיק לפחד! לפחד אין זכות קיום. אם נשכיל להשמע לצו מצפוננו ולליבנו, נדע לנווט את חיינו אל המקומות הכי נכונים עבורנו. והרי, הרב הכי גדול, הפרופסור הכי משכיל והרופא הכי מומחה לא מכירים אותנו ועל כן אינם מסוגלים להיות יועצים טובים יותר לנו מאשר אנו-עצמנו.
הרי אם נעז להסתכל עמוק פנימה, אל אותה נפש נשכחת, ונפסיק להעביר את האחריות לגורלנו למישהו אחר, נדע בדיוק מה נכון עבורנו. וכל אותם אלה שמאיימים, שמטרידים, שמשתמשים באלימות כדי להשליט את מרותם, הם הפחדנים הגדולים ביותר כי הם נשלטים על ידי הפחדים שלהם-עצמם.
אין לי אלא לרחם על אותו אדם שמפחד להכיר את עצמו, ובמקום זאת נצמד לדבריהם של אחרים כדי למרר חיים של אנשים שכן אזרו אומץ להשמיע את קולם.
הנאמנות לעצמך מגיעה מתוך הגדרה עצמית אישית ולא קולקטיבית, מתוך הטלת ספק באמיתות הכי בסיסיות אם הן לא מתאימות להשקפת עולמך או להגדרה שלך את עצמך, מתוך סובלנות, קבלה, כבוד ומתן זכות קיום להשקפות עולם השונות מזו שלך, גם אם אינך מסכים אתן, ואף אם אתה מתנגד להן נחרצות; שכן אם האמונה שלך בהגדרה שלך מספיק חזקה, היא תעמוד בכל אותם מבחנים ואתה תזכה, בסופו של יום, במתנה הגדולה ביותר: הקול האישי שלך!