טריאתלון נשים: "זה הזמן שלי לנצח"
אולה מלמד, 23, סטודנטית למשפטים, סובלת משיתוק מוחין. אבל לא משהו כזה יעצור אותה מלהתמודד עם אתגרים פיזיים לא פשוטים. בשנה שעברה, מלמד צלחה את טריאתלון הנשים ה-18 ע"ש תמר דבוסקין.
עוד ב- Onlife
- סטודנטית שהעירה למרצה על הערות שוביניסטיות אוימה כי תסולק מהלימודים
- הצמח שיילחם עבורכם בדיכאון, בעייפות ובכאבי בטן
- איך תדעו אם האוכל שאתם קונים הוא באמת בריא עבורכם?
סיפורה המרגש מונצח בסרט, "כל אחת מנצחת", שיוקרן בסוף החודש (27 בינואר) בסינמטק בהרצליה.
יוצרי הסרט עודד פרנס ושי פורת מביאים בסרט את סיפורה של מלמד יחד עוד שני סיפורים, האחד של רוני טנא בת ה-13 שהחליטה להציב לעצמה אתגר ולהתמודד איתו וגם את סיפורה של מאיה אבירן שההשתתפות בטריאתלון עבורה הייתה תחילתו של מסע לשינוי והגשמה עצמית בחיים.
הסיפור של אולה
מלמד שביום יום נעזרת בקביים להליכה, הגיעה לספורט כחלק מהשיקום. "הספורט והפעילות במים עוזרים לגוף ליצור קשרים עם המוח", היא מסבירה, "אני תחרותית מאוד בעיקר מול עצמי, ולכן ראיתי בטריאתלון אתגר שהייתי חייבת לעמוד בו".
היא התאמנה במשך חמישה חודשים עם גיא בן דרור, המאמן האישי שלה. "בהתחלה זה הפחיד אותי כי אמרתי לעצמי, אם 200 מטר אני לא יכולה ללכת בעצמי, אז איך אני אלך חמישה קילומטרים?".
לדבריה, בן דרור לא ויתר לה ודחף אותה להמשיך ולהתגבר. "המאמן שלי דחף אותי כל פעם קצת. את רואה את העמוד? רק עד שם. אני כל הזמן מחפשת אתגר בשמים".
מלמד אומרת כי קשיים לא מפחידים אותה: "ספורט זה משהו שמשחרר אותי, שנותן לי מטרות מעבר לגבול היכולת שלי. אם אני רגילה לקום בחמש בבוקר לאימון, אז לקום בבוקר ללימודים בשעה שבע זה קטן עליי. אני תמיד בונה לעצמי מטרה קרובה שמשמשת למטרה יותר גבוהה. הרופאים שלי בשוק ממני. אני מפתיעה אותם. המטרה לא הייתה לשפר את המצב הפיזי אלא תוצר לוואי.
"ההורים שלי מאפשרים לי ותמיד דחפו אותי לעשות מה שאני רוצה. שהייתי יותר קטנה, הם תמיד התעקשו שאני אהיה כמו כולם. גם אם אני צריכה לזחול את המדרגות, אני אעלה אותם לבד".
מלמד נזכרת בהתלבטויות שגררו גלי הערצה מצד שתמכו בה: "פחדתי לצאת לשחות בים. הבעיה שלי הייתה לעבור את קו הגלים כי אני לא יכולה לעבור בריצה. הייתי צריכה לשחות מתחת לגלים שזה גם סוג של למידה. היו אנשים שהתנדבו לעשות איתי אימונים. ככה נוצר מצב שאין לי אפשרות להבריז, כי הם קמו בבוקר".
הלבטים הגדולים של אולה היו בשאלות גדולות כמו עבור מי אני עושה זאת? בשביל להוכיח משהו? "אני לא רוצה להיות סמל והדבר הפך לקרקסי. אבל ידעתי שאני עושה את מה שאני אוהבת וזהו. היה לי צוות שידע להעריך את העבודה שלי ולא בגלל שיש לי קביים. עברתי כל כך הרבה דברים בחיים וטריאתלון זה שלושה ענפי ספורט שאני יכולה לעשות אותם, כל עוד יש סביבה תומכת. הפחד נעלם שאני בידיים טובות".
הסיפור של מאיה
מאיה אבירן בת 40, השתתפה בפעם הראשונה בטריאתלון. היא התחילה להתאמן לקראתו חמישה חודשים קודם לכן. אבל ההחלטה להשתתף בטריאתלון הייתה רק חלק משינוי כולל שאבירן החליטה לעשות בחיים שלה.
"אני גרושה עם שני בנים והדבר היה נראה כבלתי אפשרי לשלב אימונים. בקיץ שלפני כן הייתי ב"מלכת המדבר" ושם החלטתי לפרגן לעצמי וללכת על זה. ההחלטה הניבה דברים נוספים. חודש אחר כך שיניתי מקצוע. בעבר מילאתי תפקידי ניהול משאבי אנוש בהייטק ופניתי לייעוץ ארגוני. עשיתי תואר בשנה ופתחתי עסק".
אבירן מודה שלפני שהגיעה להשתתף בטריאתלון מעולם אפילו לא עסקה בספורט, וגם לא חשבה שאי פעם תעסוק בו. "למען האמת בפעם הראשונה שנחשפתי לטריאתלון הייתה כשחברה שגרה בשכנות צלחה אותו בשנה שלפני זה. הרגשתי שזה משהו שיכול לדבר אליי, ובמסגרת השינוי המחשבתי והתפיסתי שעברתי בככל, החלטתי לנסות".
אבל למה דווקא להגיע לספורט אתגרי ולא לחוג רגיל? אבירן מסבירה כי הספורט האתגרי הוא הרבה יותר מספורט. "זה שיקוף של החיים למי שמעניין אותו אתגרים והתפתחות. כל התהליך הוא מאוד דומה לדברים שאנחנו עושים - התמדה ומה קורה שקשה לך. מה קורה כשזה נראה בלתי אפשרי. במהלך האימונים, גיליתי איך זה לא לפחד. יש מטרה ויש יעד ויש את מה שצריך לעשות כדי להגיע לשם".
היא מודה שהספורט הוא חוויה משנה חשיבה, משנה חיים. "הרבה אנשים מצליחים מגיעים מהספורט. זה נותן הרבה כלים, משמעת, מוטיבציה. בזווית הנשית, החלטתי שזה הזמן שלי ושאני רוצה לתת לילדים שלי דוגמה אישית. זה מאוד מעצים,.
היא מוסיפה כי גם בחיים הפרטיים שלה היא מיישמת דברים שספגה במהלך האימונים לטריאתלון. לא רק זה, היא מודה שהיא נהנית להזכיר את ההשתתפות שלה בתחרות כחלק מאסטרטגיה. "כשאני מגיעה ללקוחות, כמה מהם מנכ"לים מהעולם של הספורט האתגרי, ואני מספרת שהשתתפתי בטריאתלון, זה ישר מעורר הערכה".
הסיפור של רוני טנא
רוני טנא בת 13, בסך הכל הלכה לשחות בבריכה העירונית עם אביה כשהיא נתקלה בפרסום של טריאתלון. כשפנתה לאביה בשאלה מה זה, הוא לא ידע לענות, אבל הבטיח לברר. את ההתלהבות והתרגשות מהמידע שהוא הביא, אי אפשר היה לעצור. טנא החליטה שהיא צריכה להשתתף באירוע הזה. חוץ מזה היא מודה בחצי חיוך שלבא שלה היה בהחלט חלק נכבד בהחלטה להשתתף. "אבא שלי מכניס אותי לעניין של הספורט גם אם לא ממש הייתי רוצה".
על אף גילה הצעיר היא החליטה לא לוותר למרות הפחד שלה מתחרויות."אני מהאנשים שנלחצים לפני תחרויות כי אני תחרותית ומצפה מעצמי להגיע הכי גבוה". זאת למרות העובדה שהיא כבר השתתפה בכמה תחרויות ספורט ובכולם הגיעה למקומות מכובדים. " כשנרשמתי לטריאתלוןהתחלתי בשחייה כי אבא אוהב לעשות ספורט והוא הכניס אותי לזה. רציתי להתנסות באופניים ובריצה, למרות שלא היה לי ניסיון, ולראות לאן זה יוביל".