מאת: מערכת און לייף

מפתיע לגלות כי בן ה-25 שלבוש בבגדים ממותגים, משתמש בסמארט פון הנכון ונוהג ברכב חדש, לא עובד ולא לומד מיום שחרורו המוקדם מהצבא. הוריו, מבוססים, אך בהחלט לא עשירים, מוצאים עצמם ממנים אורח חיים שעולה אלפי שקלים בחודש. הילד מטייל, יוצא לבילויים, ונרשם ל-4 תוכניות לימוד שונות שמכולן נשר בסופו של דבר. הוא עדיין גר בחדר נעוריו וישן על אותה ספת נוער.

 

עוד ב- Onlife

 

מיליוני בני עשרים פלוס בעולם, מצאו בשנים האחרונות את הפתרון הנוח - להמשיך לגור בבית ההורים ללא הגבלה. וזה כבר אפילו קיבל הגדרה מקצועית, "בגרות צומחת".

 

בדיוק כמו בסרט "אין כמו בבית" בכיכובם של מתיו מקונוהי ושרה ג'סיקה פרקר, אבל במציאות, הילדים שגדלו פשוט לא רוצים לעזוב בשום מצב.

 

בארה"ב מכנים את הדור הזה Twixter משום שהצעירים מצויים במצב ביניים (betwixt ) בין התבגרות לבגרות. היפנים, לעומת זאת, היפנים מעדיפים לשים את הדברים על השולחן ופשוט מכנים אותם רווקים טפילים. כ-35% מבני ה-30-20 ביפן מתגוררים אצל ההורים ותרומתם לכלכלת המשפחה קרובה לאפס.

 

ואילו האיטלקים חמי המזג אימצו את הכינוי "תינוק מגודל" (Bamboccioni) שטבע שר האוצר האיטלקי. אגב, התינוקות המגודלים גם לא רוצים לעבוד, ורק ל-44% מבני ה-34-20 יש עבודה, עובדה שמציבה את צעירי איטליה במקום הראשון באירופה בבטלה.

ממחאת האוהלים לבית ההורים

גוסטבו מש פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, מסביר כי יש סיבות רבות לתופעה: "אנו בתקופת מעבר בה הנורמות לא ידועות. בשנות ה-40 הנורמה הייתה לרכוש מקצוע, להינשא ולצאת מבית ההורים. בדור הנוכחי החברה לא דוחפת החוצה ומצד שני יש בית בו אפשר להישאר".

 

מה חולל את השינוי?

"תקופת ההתמחות ולימודי ההכשרה המקצועית התארכו מאוד, אם מוסיפים את תקופת השירות הצבאי בארץ, מגיעים לגיל 28. תוחלת החיים ארוכה הרבה יותר ושלא כמו בעבר ההורים פעילים ועובדים. בנוסף לכל אלה, בכל העולם המערבי הייתה בועת נדל"ן. כך, יש תועלת כלכלית בהמשך המגורים אצל ההורים, והם מצדם יכולים להמשיך לתמוך".

 

האם הנורמות החברתיות השתנו?

"ב-60 השנים האחרונות הפכנו ממוקדים יותר בילדים ופחות בהורים. הסבים שלנו דאגו לעצמם, כיום הורים דואגים לילדים גם אחרי שמלאו להם 20. נגיד בנק ישראל בעצמו טען כי מחירי הנדל"ן בארץ יקרים כי ההורים דואגים לדיור של הילדים".

 

איך להוציא אותם מהקן?

הפסיכולוג חיים עומר, מפתח גישת הסמכות החדשה ומחבר הספר "שיקום הסמכות ההורית", יחד עם קבוצת פסיכולוגים בראשות דן דולברגר, מיישמים את עקרונותיו של עומר ב"מרכז להעצמה הורית", שם הם מייעצים ומלווים הורים שילדיהם פיתחו מה שהם מכנים "תלות תובענית".

 

דולברגר מסביר: "במקרה של תלות תובענית שני מעברי חיים מסתבכים אחד בשני, האיש הצעיר לא מצליח לעבור מילדות לבגרות, וההורים לא מצליחים לעבור מאמצע החיים לגיל השלישי.

 

"בני 60 צריכים לתפקד כבני 30, ובן 30 מתפקד כילד בן 14. הבעיה מתעוררת כאשר שילוח הבן אל העולם לא נראה באופק. התמיכה הכלכלית בו קרובה ל-100%, הוא חושש מהיציאה לעצמאות, יש לו תלות רגשית בהורים, ולפחות אחד מהם מעניק לו גוננות יתר. הצעיר משדר להוריו תובענות ומאיים כי אם צרכיו לא יסופקו הוא יהיה נתון למצוקה קיומית. הנתינה ההורית הופכת לאונס, ממש תחושה שהם נסחטים, ולא נתינה מתוך כיף".

 

הוא מוסיף: "עם השנים נוצר בדרך כלל נתק מהוריו, הילד הופך לנוכח נפקד, הולך ומסתגר. גם קשריו החברתיים נפרמים, הוא אינו מקיים מערכת זוגית, ובמקרים קיצוניים יש שמסתגרים שנים בחדרם".

 

האם מדובר בהפרעה נפשית?

תלות תובענית אינה הפרעה אישית, אלא מערכת יחסים לקויה. היא תמיד נבנית סביב קושי של הבוגר התלותי למשל, חרדות או לקות למידה. הקלקול במערכת היחסים מתחיל כשההורים  מניחים שהילד תלותי בגלל ההפרעה שיש לו ומגוננים עליו ללא צורך.

 

יש סימנים מקדימים בגיל צעיר?

בהחלט כן, יש מקרים שכבר בגיל 11,10 רואים ניצנים ראשונים של התופעה. בכל מצב שילד סובל מהפרעה מסוימת, אבל מתפקד מתחת לגיל שלו, ולא בגלל ההפרעה אלא בגלל גוננות יתר הורית יש גרעין למה שיכול להתפתח לתלות תובענית בגיל בוגר.

 

יש טיפול לכך?

הטיפול הכי טוב הוא הטיפול המונע, וזה לשחרר בכל שלב התפתחותי את ההגנות בהתאם לשלב בו מצוי הילד.

 

אם הבעיה לא תטופל עד לאן היא עלולה להידרדר?

אם הבעיה לא מטופלת היא יכולה להמשך עשרות שנים. סיכויי הפתרון והשיקום הולכים ויורדים עם השנים. הבוגר התלותי מסתגר  בבית, והמשפחה מבושה מבודדת מהסביבה.

 

יש מקרים שמתקיימים עד מות ההורים. אתה יכול לפגוש בני 50 שמתגוררים אצל הוריהם הקשישים. בגילאים כאלה כוחם של ההורים נחלש, הבוגר התלותי ניצב בעמדה של סועד, הוא משתלט על המרחב הביתי ודוחק את ההורה לפינה או חדר צדדי.

 

עו"ד ד"ר אמנון בן דרור מומחה בדיני משפחה, שלדבריו פוגש בשנים האחרונות בתכיפות גוברת הורים המבקשים לסלק את ילדיהם מהבית, סבור כי אין שום מניעה משפטית לכפות על הילד לצאת מבית ההורים: "אמנם קשה רגשית לסלק ילד מהבית, אך  מבחינה משפטית אין שום בעיה עם הפעולה.

 

"מהרגע שהוא בגיר בן 18 אין לו שום זכות קניינית בנכסים של הוריו. אפשר לבקש מבית המשפט צו שאוסר על הילד להיכנס לבית. הצו יינתן מכוח זכותם הקניינית, ובמיוחד אם יוכח כי נוכחותו של הילד מזיקה להוריו".

תגיות