עצמאים ופרילנסרים מכריזים עצמאות
אפס זכויות סוציאליות. ביום שהפכתי לעצמאית, אף אחד לא הסביר לי את המשמעות האמיתית של המשפט הזה.
עוד ב-onlife:
- שיטוט באתרי סקס מגלה את האמת מאחורי עולם החשפנות
- ראיון עבודה: 10 שאלות שצריך ואסור לשאול בראיון עבודה
- חושבים על שינוי קריירה? 6 כלים יישומיים בדרך להחלטה
הפקידה הנחמדה במע"מ, שפתחה לי תיק, לא דאגה לעדכן אותי כי ביום שאזדקק ליום מחלה או חופשה, לא תהיה לי הפריבילגיה, וכל הכסף שאני משלמת לביטוח לאומי מדי חודש בחודשו, ייאבד מהמשמעות שלו ברגע האמת.
אפס זכויות סוציאליות. נסו לדמיין את זה לרגע, שכירים יקרים. זה נראה לכם הגיוני לשלם 16.5%מהמשכורת שלכם מדי חודש בחודשו ולא לקבל דבר בתמורה? לאן הולך כל הכסף הזה ש-250,000 עצמאים ופרילנסרים בישראל משלמים? מדוע אנחנו לא זכאים לזכות הבסיסית ביותר, שאמורה להינתן לכל אזרח ואזרחית בישראל?
אין אף אחד שמגן עלי
אני זוכרת את הפעם הראשונה שנזקקתי לנצל את זכותי הלגיטימית . אלה היו כמה חודשים קשים בתעשיית התקשורת. כמעט ולא הייתה לי עבודה. שקלתי לחזור לעבוד כשכירה, לפחות חלקית ואולי עד שאמצא עבודה, אנצל את ההזדמנות ואלך לחתום בלשכת התעסוקה.
או אז, גיליתי שלא רק שאיני זכאית לחתום בלשכה, הרי שגם אם אסגור את התיק במע"מ, לא אקבל דמי אבטלה, מהסיבה הפשוטה שעצמאים אינם זכאים לקבל דמי אבטלה, לא משנה כמה זמן היו עצמאים.
"איך זה הגיוני?", שאלתי את רואת החשבון שלי. "אני עצמאית כבר 6 שנים. ביטוח לאומי קורעים אותי עם המקדמות. לא לקחתי יום חופש אחד וכל הכסף שהולך על הפרשים והצמדות, לא נותן לי כלום? איך זה יכול להיות שאני משלמת לחינם אלפי שקלים בשנה?".
זו בדיוק הסיטואציה אתה מתמודדים 250,000 עצמאים ופרילנסרים בישראל, ברגעים אלו ממש. וכשאת לא היחידה שמחזיקה בתחושות הללו, לא פלא שב-5 ביולי 2011, שבוע לפני המחאה החברתית הגדולה, שתי נשים שנמאס להן, יצאו למאבק על הזכויות הסוציאליות של עצמאים ופרילנסרים בישראל.
הצטרפתי למאבק שבועיים אחרי שהחל בזכות כנרת יפרח ורינת שניידובר, יוזמות המאבק. הפכתי למנהלת הקמפיין הפרסומי. הצלחנו להפיק קמפיין שלם, בהתנדבות, עם מיטב אנשי המקצוע העצמאיים בארץ. זה לא היה קל. וכמו כל מאבק שמנוהל בהתנדבות, הרבה מאד דברים נופלים תמיד בין הכיסאות. אבל כשאתה מאמין במאבק ובמטרות שלו ויודע שזו הדרך היחידה, הכל מתגמד לטובת המטרה. וכך היה.
יחד ננצח את הבירוקרטיה
המאבק החברתי שצמח בקיץ הזה, במקביל למאבק שלנו, עשה לנו טוב ועשה לנו גם רע. ואחרי שהאנשים שיצאו אל הרחוב, התכנסו חזרה בבתים, התחילה העבודה האמתית. איך רוכשים אמון מחדש?
איך גורמים ל-250 אלף עצמאים בישראל להבין שיש מאבק רציני אחד, שנשאר שם ואין לו כוונה לוותר, עד שיושגו כל מטרותיו. המאבק הזה הפך להיות ה-מטרה. לכן, כשהוצע לי להצטרף רשמית להובלת המאבק הזה, לאחר שיוזמותיו, בחרו שלא להמשיך לנהל אותו, זה היה כאילו קיבלתי סימן משמיים.
בחודשים האחרונים, אני ושותפי להנהגה, בני שחורי, מנהלים מאבק קשה ועיקש, מול ארגונים ממשלתיים וציבוריים, מול הביורוקרטיה, התקשורת ובעיקר מנסים לרכוש את אמון הציבור, שקצת מאס במחאות סתם, אבל מאמין שהשינוי עוד לפנינו.
שימו לב: הנתונים האבסורדים
16.5% מהכנסתנו מדי חודש, משולמים לביטוח הלאומי. אין לנו זכויות סוציאליות. אין לנו יכולת להפריש כסף לקרן פנסיה. עצמאיות נאלצות להחזיר חלק מדמי הלידה שלהן בגלל חישוב מעוות שלא משקף את ההכנסה האמיתית שלהן טרם הלידה. מילואימניקים לא מקבלים פיצוי על נזקים שנגרמו לעסק שלהם, כשלא שהו בו.
בישראל יש כ-250,000 עצמאים שעובדים כיחידים, ועוד 200,000 עסקים קטנים. יחד אנחנו כוח עצום ואי אפשר להתעלם מאתנו יותר. רובנו עובד למחייתו בדיוק באותן השעות כמו שכירים, מרוויחים את אותו שכר, לפעמים אפילו פחות, חלקנו עובדים בתחום בו אין לנו בכלל זכות בחירה, אם לעבוד כשכירים או לא.
תנאי השכר שלנו אינם נתונים לפיקוח או להגנה כמו שכירים. אנחנו משלמים מע"מ כמה חודשים לפני שנקבל אותו בפועל והמעסיקים שלנו, מנצלים את זה לטובתם. שיטת שוטף פלוס, היא משהו שראוי לגנותו מהיסוד.
האבסורד, הוא שדווקא הדברים הללו, יוצרים גירעונות כבדים שעלולים לגרום לעצמאי לסגור את העסק שלנו. זכרו - סגרתי עסק. לא קיבלתי דמי אבטלה.
שוכחים שגם אנחנו חשובים
אז לי, קרין אלדאה, נמאס. נמאס ממוסד ש"משתין עלינו בקשת" ועסוק בלדרוש עוד ועוד כספים, בלי לתת לנו את "הביטוח הלאומי" שמגיע לנו. נמאס, משרים וחברי כנסת, שטוענים כי העצמאים ובעלי העסקים הקטנים הם חלק בלתי נפרד משגשוג הכלכלה בישראל, אבל כשצריך להצביע בכנסת על חוק נגד שוטף פלוס, שוכחים כמה אנחנו "חשובים" באמת.
נמאס לכולנו. אנחנו יוצאים במאבק מחודש, על הזכויות שלנו. להתפרנס בכבוד. לחיות בביטחון כלכלי. לקום בבוקר בראש מורם ולרצות להמשיך לחיות במדינה שנותנת לנו סיבה לחיות כאן ולא במקום אחר.
להצטרפות למאבק, היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו