"לוליטה"/ ולאדימיר נאבוקוב (בהוצאת: הספרייה החדשה)

 

ממליץ: אמיר גוטפרוינד, סופר

 

אני יודע לצטט בכל רגע את הפתיחה ואת הסיום של הספר "לוליטה". משפטים ראוותניים, מופלאים, שמבטאים בו זמנית גם מבול בלתי נשלט של רגש וגם דיוק אנליטי במקומה של כל מילה ובצלילה של כל אות.

 

נאבוקוב טווה את סיפור האהבה הגדול, שאינו יכול בשום פנים ואופן להיות סיפור אהבה. הרי מדובר בגבר מבוגר וספק ילדה ספק נערה. פדופיליה. נאבוקוב טווה על פני מאות עמודים את האובססיה והתשוקה של הומברט ללוליטה שלו, והנורא מכל הוא שאנו מוצאים עצמנו מאמינים לו – שהוא אוהב.