סרטים לילדים: אין יותר גיבורים מושלמים

אי אפשר לפספס את העובדה שאת הסרטים המצוירים שנעשים בשנים האחרונות מובילות דמויות מן המרתקות שנראו אי פעם. מי מאיתנו לא קיווה שלינגוויני האומלל ילמד לבשל כמו רמי העכבר ברטטוי, ששרק ימצא אהבה, שהזקן מ - up יתעלה על עצמו, וש - Wall E שוב לא יהיה בודד.

דוגמאות נוספות לגיבורים לא מושלמים ניתן למצוא בשני הסרטים המצוירים הפופולאריים "קונג פו פנדה" ו - "תזיזו ת'רגליים", שניהם עוסקים בחיות שמנמנות וחביבות שמוצאות כי הכוח שלהן, טמון דווקא בשוני שלהן מאחרים, ולומדות ליהנות מהשוני ולהתייחס אליו כייחודיות. כל הגיבורים האלו מרגשים, חמודים מאוד ובעיקר אנושיים, אבל שני דברים הם לא: הם לא יפים וחסונים כמו נסיכי האגדות הקלאסיים והם לא מתחילים את הסרט מנקודת חוזק ורק ממשיכים להתחזק. להיפך.

כלומר, הם בדיוק ההיפך מדמויות הגיבורים המיתולוגיות שהתרגלנו אליהם. מה הסיבות לכך? האם יוצרי הסרטים מנסים ליצור דמויות שקרובות יותר למציאות, או דווקא מנסים לבנות דמויות קיצוניות וחריגות כדי להפיח חיים בשבלונות הידועות? אולי מדובר בכלל בסרטים חינוכיים שמדברים על קבלת השונה?

רטטוי

לדברי ד"ר יחיל צבן, מרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, בהחלט נראה שינוי מהותי בדמות הגיבור בסרטים המצוירים החדשים, אך לדעתו, המטרה העיקרית היא כלכלית. "תעשיית הקולנוע מאוד התפתחה בשנים האחרונות, ומבינים שם כעת שכדי להביא הרבה אנשים לקולנוע - צריך כל סרט לפעול בשתי רמות, ולהיות אטרקטיבי גם לילדים וגם למבוגרים שמביאים אותם. לכן, לדעתי, המטרה העיקרית של התאמת הסרטים לאוכלוסיה הצופה בהם היא קודם כל כלכלית. לעיתים, על הסרט לפעול ביותר משתי רמות, ולהיות מותאם לבנים, בנות ולהורים בבת אחת. לכן, אלו בהכרח סרטים מורכבים באופן בלתי רגיל".

המורכבות החדשה הזו בסרטי ילדים, מסביר צבן, מביאה עימה מסר חינוכי ברור מאוד, במתכוון או שלא במתכוון. "תעשיית הסרטים מודעת לכך שאם סרט מצויר לא ישדר שני מסרים לשני קהלים לפחות, ההורים פחות ירצו לקחת את הילדים או שהילדים בעצמם לא יתעניינו. מסיבה זו, הגיבורים בסרטים המצוירים מכילים הרבה פעמים שתי תכונות מנוגדות ולפעמים יותר. לפעמים הגיבור יהיה מבוגר שהוא לא מוצלח, או שיש לו מגבלה כלשהיא או שניהם ביחד, כמו 'שרק', הבחור הצעיר מ'רטטוי', או הזקן מ'אפ'. ילדים, מרגישים הרבה פעמים כמו אדם עם מגבלה, בין אם פיזית, שכלית או נפשית, ועל כן יכולים מאוד להזדהות עם דמויות כאלו".

"אחת המטרות היא בהחלט ליצור גיבור שמזדהים איתו או שאפשר להזדהות איתו. אם יש גיבור מושלם או חזק, הוא מאוד ירשים את הילדים ויענג אותם, והוא יהיה עבורם סוג של פנטזיה, אבל מצד שני, תהיה להם בעיה איתו - כיוון שאין להם שום נקודות התייחסות אליו. הם לא מזהים בו את עצמם. 'שרק' למשל הוא מכוער, ב'אפ' יש את הילד השמן, ו - 'Wall E', הרובוט החמוד, הוא כמו ילד נטוש. ברגע שיוצרים מישהו שהוא לא מושלם, הוא מפסיק להיות פנטזיה - משהו לשאוף אליו, אבל גם הרבה יותר קל להזדהות איתו".

Wall-E

לדברי צבן, למרבית הדמויות המצוירות הראשיות היום יש יותר מפגם אחד, והן יהיו בדרך כלל בעלות פגם רגשי, נפשי או גופני, אך לעיתים 'יסבלו' מכל הפגמים יחד. שרק, למשל, הוא גדול ושמן - פיזי, מצטייר בתחילת הסרט הראשון כמפחיד - רגשי, ומסתגר לו בעולם משלו - נפשי.

"בעצם, רק כשאתה יוצר בדמות הגיבור פגם, אתה מאפשר לקהל להזדהות איתו ולעבור איתו את תהליך ההתגברות על הפגם. ברגע שהגיבור לא מוגבל אין לו לאן להתפתח, הוא כבר שם - בכל מקום שירצה. ככל שיש לגיבור המצויר יותר פגמים, כך יש יותר סיפור. אם יש יותר מדי בעיות זה יכול להפחיד את הילדים. גם אנחנו מרגישים קצת לפעמים כמו מפלצות עם דחפים.

"הדמויות האלו, שלומדות לאמץ את השונות שלהן ולחיות איתה באהבה ובשלום, מעבירות בעצם את אחד המסרים המרכזיים, שאומר - גם אם אתה תופס את עצמך כ'מפלצת', אם תאמץ את השוני שלך ותאהב אותו - אז גם תמצא 'מפלצת' אחרת שתאהב אותך".

לדברי ד"ר דליה לירן אלפר, מבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל, בהחלט ניתן לראות שינוי בעיצוב דמות הגיבור בסרטים המצוירים, אך לדעתה הוא אינו נובע במקור מסיבות חינוכיות או חברתיות. "אני לא חושבת שיוצאים ממקום חינוכי. 'שרק' כמובן עוסק בקבלה של השונה, אבל גם הרבה סרטים קלאסיים עסקו בזה. השוני נובע בעיקר מהצורך בטקסטים רבים ומהצורך לגוון - לא משום שכיעור נחשב לחיובי, אלא משום שהוא מעניין. בסופו של דבר זה משרת צרכים של חינוך הילדים, אבל לדעתי לא התכוונו לזה.

"סטטיסטית, רוב רובם של הטקסטים הם עדיין קלאסיים ועוסקים סביב יפים ויפות. עם זאת, דווקא כשאנחנו רואים דמות אחרת, שונה, אנחנו יותר זוכרים אותה. אפשר לקחת לדוגמה את השונות הפיזית הבולטת המעניינת של ה'סימפסונים'. אלו דמויות שונות ומשונות, לאחת מהן יש שיער כחול למשל, אבל זוכרים אותן יותר מאשר איזו נסיכה יפה. בטווח הארוך, העובדה שלצורות גוף שונות ולדמויות שונות מהמקובל, יש סיכוי להיות יותר 'זכירות', משרתת גם את היוצרים וגם את המחנכים שרוצים להעביר מסרים של 'שונה זה טוב'".

Up

ד"ר סיגלית עליש, מומחית להתפתחות הילד ומרצה בחוג למדעי ההתנהגות במכללה למנהל, מדגישה כי למסרים אליהם נחשף הילד דרך הסרטים המצוירים, יש השפעה קריטית על התפתחותו הרגשית והנפשית, ובעיקר על תפיסתו את הנכון מול הלא נכון. לדעתה, מהבחינה הזו, הסרטים המצוירים של השנים האחרונות משרתים את המטרה הזו היטב. "בסרטים המצוירים יש מסר שעובד על כל הילדים, לא רק על החלשים שבהם. בהחלט רואים בשנים האחרונות יותר ויותר קבלה של האחר, החלש והפחות יפה - ודרך זה אנחנו יכולים ללמד את הילדים להסתכל פנימה ולא לראות רק את מה שיש בחוץ".

"בגלל שילדים הם אגוצנטריים ורואים רק נקודת מבט אחת, הם מתמקדים ישר במה שהוא הכי בולט, וזה יכול להיות כל דבר. את הדבר המורכב הם הרבה פעמים יפספסו. כך שבעצם על ידי שימוש בדמויות לא מושלמות אפשר להעמיק אצל הילדים את החשיבה והתפיסה, שיעזרו להם להבין שלא חייבים להיות מושלמים כדי להצליח.

אפשר להראות להם כך שני מימדים - ענק ומכוער יכול להיות גם נחמד ומתוק, ובדמות המפלצתית והמכוערת שאנחנו תופסים כשטנית - אפשר לגלות רוך, וזה חשוב מאוד להתפתחות הרגשית והקוגניטיבית של הילד. באמצעות צפייה בכזו דמות, אנחנו מאפשרים לילדים החלשים יותר להרגיש יותר טוב לגבי עצמם. 'אם אני חלש או לא יפה זה לא אומר שלא יאהבו אותי'. כך גם אלו שספגו שרק היפה הוא המשמעותי, מבינים שיש ילדים שנראים אולי מפחידים, או מוזרים, אבל הם בעצם חמודים ונחמדים מאוד. זה עובד גם על הילד שסובל מרגשי נחיתות, וגם לילד שצופה בילד ה'מוזר' מבחוץ.

"אנחנו צריכים גם לזכור שבגיל צעיר ילדים מחקים את הדמויות שהם אוהבים. בעזרת הדמויות המצוירות החדשות, הילד לומד לחקות דמות יותר קונבנציונלית ואמיתית ולומד להיות נחמד גם לחלשים. אנחנו בדורות הקודמים גדלנו בעיקר על העובדה שהמראה והכוח הם החשובים, דבר שיצר אצלנו יחס מוטעה לאנשים. אם אדם הוא קטן אז הוא לא מוצלח, אם הוא גדול ושמן אז הוא מפחיד. זו תפיסה מעוותת שבהחלט הגיע הזמן לשנות".

תזיזו ת'רגליים