מה עכשיו עקרת בית?
היתה לי אחלה של משרה כך כולם חשבו,"את עובדת בטלויזיה, רואה מפורסמים" (אחרי 12 שעות עבודה באולפן כשחצות בלילה כל סלב נהיה סלג תאמינו לי).
"איך את עוזבת הכל וטסה לחיות בארץ זרה?", "פירגנו" הקנאים.
"הזדמנות של פעם בחיים", "תמכו" המתחרים.
ואני שרק חלמתי על לקום ב 4 בבוקר לשירותים ולחזור למיטה במקום להתלבש לתכנית הבוקר קפצתי על הצעת העבודה של בעלי בשתי ידיים.
"מה תעשי שם? את וורקוהולית", אמרו כולם.
אנוח, אנוח , אנוח. אכיר את שלוש הבנות שלי מחדש ונשחק ביחד כולנו ב "Happy Family"
אז נחתנו בעירה לא רחוקה מלונדון, הגירסא הבריטית ל"עקרות בית נואשות".
החודש הראשון היה עמוס ביותר במציאת בית ספר, כניסה למסגרות ואיפה לעזאזל שמים את הראש על המזרן המתנפח הזה. (שעלה ממש זול..)
שלושה שבועות ישנו על מזרנים מתנפחים עד שהגיע המטען מישראל.
הרכישה הראשונה היתה כמובן טלויזיה, ניקיתי את המצפון שלי בזה שטלויזיה זה טוב ללימוד שפה חדשה.
אז המטען הגיע, הבנות נכנסו לבית הספר ואני מצאתי את עצמי עסוקה במה לבשל למלאכיות כשיחזרו.
אז מה אוכלים פה? הרי את המדף של פירורי הלחם בסופר לקח לי חודשיים למצוא (למה שאני אחשוב שזה בא באריזות קרטון?), למה שיהיה לאנשים נוח? מה רע בשקית שתיקרע ושתישפך עוד בטרם הגענו הביתה? הבריטים האלה והנוחות שלהם...רק לסבך הם יודעים (:
ולמרות הכל חזרתי הביתה עם עגלה מלאה, דבר שהבריטים לא רגילים אליו ("את עושה מסיבה?" התעניינה הקופאית בעלת הפלולה בגודל הר געש).
חזרתי הביתה כל המצרכים היו עכשיו על השיש, מה ניתן לעשות עם זה? חשבתי.
הסתכלתי עליהם שוב, אפילו נתתי בהם מבט מאיים ...אולי הם יתחילו להזיז את עצמם.
מה למקרר ומה למקפיא לא היה לי מושג.
אולי אתחיל לסדר אותם לפי סדר ה ABC, אולי מהגדול לקטן, מהרך לקשה? מבשרי לחלבי? אלוהים!!!! בחלומות הגרועים שלי לא דמינתי את עצמי שאשתתף ב"מאסטר שף".
אני שלא בשלתי בבית, והסתפקתי בסנדויצי'ם בתוך קרטון מטונף שהיו מביאים לנו בתור אוכל לעבודה, הייתי צריכה להתחפש לשף.
אפילו כשהייתי מארחת את המשפחה לחגיגת ימי ההולדת של הבנות כל אחד היה אחראי להביא משהו. גם אני הייתי אחראית, בכל זאת לא נעים, חלקי היה לקנות את הכלים החד פעמיים.
את עוגת יום ההולדת לגן היתה אופה לי העוזרת.
ספרי שושלת סירקיס לדורותיו או שולה בישולה נתרמו לחברות בארץ ולהתחיל לחפש מתכון באינטרנט, למי יש זמן?
מהר הזמן אוזל, בקרוב הבנות יחזרו מורעבות מכך שויתרו על ארוחת צהריים (לאנצ' טיים עאלק...) שכללה צ'יזי מקרוני עם טונה לעיקרית ורפרפת לקינוח.
אז אלתרתי-
- "בעעעעעעעעעעעעע!!!!!!!!!!!!!!!, איכס אמא , מה זה?"
- "אין לי מושג, אמרו לערבב".
דקה אחרי כבר הייתי עם אמא שלי על הקו שתשלח לי מהר פתיתים ואבקת מרק עוף בדואר אויר, "לא, לא בדואר אויר, תיקני כרטיס טיסה בדקה ה90 ותבואי, הילדות רעבות. ותביאי בורקס, אין להם מושג מה זה בורקס פה!!"
חודשיים עברו, ושוב כמדי יום הלכתי לאסוף את הבנות מבית הספר.
"אמא מה הכנת לנו?" שאלו בציפיה.
"האם סיפרתי לכם על הדוד שלי, דוד מקדונלד'ס?, מה לא? אז תשמעו......"





React to WordPress