כוכב נולד היה מגרש משחקים עם הצעצועים הכי נחשבים.

כוכב נולד הייתה חוויה מאוד מאוד מהנה. כשאני חושב על כוכב נולד אני חושב על מגרש משחקים עם הצעצועים הכי הכי נחשבים, מקום שבו היה אפשר לחגוג ובאמת חגגתי. כוכב נולד נתן לי את החופש לשחק והיה שלב שאפילו ממש ביימתי את המצלמות. היה לי שם חופש יצירתי אדיר ומדובר ב-3-4 חודשים שבהם התעסקתי רק במה שאני באמת אוהב לעשות, במוזיקה. האפשרות הזו להגיש את המוזיקה שלך לאנשים הביתה והעובדה שהקהל מחזיר לך חיבוק היא לא דבר מובן מאליו.

 

 

עוד ב-Onlife:

 

 

מצד שני, בכוכב נולד יש חוקי משחק ברורים.

לפני שזו תחרות שירה זה משחק טלוויזיוני. המשחק האמיתי הוא לדעת איך לגשת לקהל, לדעת מה עובר נכון טלוויזיה, איזה שירים "נכון" לשיר במסגרת התחרות. אפילו אני, עם כל התעוזה שלי, ידעתי להביא את הדברים ככה שיתאימו גם לקהל שמרני יותר, כי בסופו של דבר אתה צריך לגעת בכמה שיותר אנשים בזמן קצר.

 

אחרי כוכב נולד לא הרגיש לי נוח לצאת החוצה.

כוכב נולד בהחלט הייתה מקפצה וכששרתי בגמר את השורה "לא אני לא בוכה, אני לא נבהל, זו רק שעה לא כל כך נוחה" נראה לי שזה נורא שיקף אותי. נכון הגעתי לתוכנית כשאני כביכול מגובש מוזיקאלית כי למדתי ברימון אבל עדיין לא הייתי במקום הזה, מבחינה אישית, של לצאת החוצה עם משהו משלי. ממש ברחתי, שנה אחרי כוכב נולד בקושי הייתי בארץ, הייתי צריך את הזמן הזה להיות עם עצמי.  

 

אין לי ברירה אלא לעשות מה שאני עושה.

היום הרבה יותר נוח לי. אני עובד כבר מעל לשנה על פרויקט מאד גדול עם עילי בוטנר הסופר מוכשר והצנוע. לפרוייקט קוראים עילי בוטנר וילדי החוץ, כשילדי החוץ הם אני ואדר גולד, חברתי הטובה והמוכשרת. אני מרגיש מאד שייך בתוך המשפחה הזאת של "ילדי החוץ". זה בעצם הרכב שמבצע את שיריו של עילי, ואנחנו בדרך לאלבום חדש.

 

יצאו כבר שני סינגלים מתוך הפרוייקט שמושמעים מאד ונמצאים גבוה במצעדים השונים. אני לא עושה את זה בשביל המצעדים, אבל כשמה שאתה משקיע בו מתקבל ואהוב, זה מחמם את הלב. בנוסף להקלטות, יצאנו לסיבוב הופעות שבו אנחנו מבצעים כל מיני שירים של עילי בוטנר מכל התקליטים שלו.

 

 

אני ממש לא בנעלים של רן דנקר.

נכון שרן היה השותף הקודם של עילי ליצירה, אבל אני מביא את עצמי לשירים. הייתי שותף בהרבה מהעיבודים לשירים ואני נותן את הסיי שלי לתוך השירים. כרגע אני משקיע את מרצי ואת האנרגיה שלי בפרוייקט עם עילי, שאני מאד מחובר אליו ואוהב אותו, אבל אני כאן כדי להישאר. יש לי מופע פסנתר אישי משירי, שאני רץ איתו הרבה, ואני גם עובד עם תזמורות קלאסיות במסגרת קונצרטים. אני גם כמובן ממשיך לעבוד על דברים שלי וכל דבר בשעתו. יש לי את כל החיים לעשות מוזיקה ואין לי ברירה אלא לעשות את מה שאני עושה ואני יודע בבירור שזה מה שאני אעשה כל חיי.

 

"כשאני על הבמה אני יוצר עולם משלי והקהל יכול לבחור אם לקבל את זה או לא" (צילום: תום ברטוב)

 

כשאני על הבמה אני יוצר עולם שהוא שלי.

כשאני מופיע אני עושה את זה קודם כל בשביל עצמי. כשאני על הבמה אני יוצר את העולם שלי, אני ממש חווה אותו, והקהל יכול לבחור אם לקבל את זה או לא. גם עכשיו כשאני עושה את הפרויקט עם עילי בוטנר, לא מדובר בחומרים שלי אבל אני עדיין מביא את עצמי לשם כל פעם מחדש.

 

פעם להקה צבאית היה מספיק, היום צריך ריאליטי.

תמיד הייתי נורא ציני לגבי כוכב נולד, גם את רוב העונות לא ראיתי בכלל. הייתי בלהקה צבאית ואז למדתי שלוש שנים ברימון, הייתי בן 26 כשהצטרפתי לתוכנית וזה היה אחרי כמה פעמים שהתקשרו אלי מההפקה. הבנתי שהעולם עובד ככה; פעם, אם היית בלהקה צבאית אז הובטחה לך גם קריירה מוזיקלית בחוץ, היום, לעומת זאת, מאוד קשה לקבל חשיפה בלי תוכנית ריאליטי ובזכותה כבר שנתיים שאני מתפרנס ממוזיקה, וזה מדהים.

 

 

אוהד שרגאי (צילום: גיא פריבס)

 

מרינה מקסימיליאן בלומין הוכיחה שאפשר גם אחרת.

אני חושב שמרינה מקסימיליאן בלומין הייתה איזושהי תפנית מבחינת התוכנית בכך שפתאום ראו שאפשר גם קצת אחרת ואפשר גם קצת שונה ופחות מוכר ונגיש ועדיין להגיש את היצירה שלך בפריים טיים ולקבל חיבוק מהקהל. ברגע שבעצם ראיתי שאפשר לעשות מוזיקה בכוכב נולד אז החלטתי שאני יכול ורוצה לעשות את זה.

 

מאז התוכנית איבדתי מהציניות שהייתה בי.

בשנתיים האחרונות איבדתי מהציניות שהייתה בי, והיום החומרים שלי הם אלה שמשקפים אותי הכי טוב. בשנתיים האחרונות לא הפסקתי לכתוב והשירים שלי מספרים הרבה על התהליך האישי שעברתי. לאחרונה אני באמת עושה מוזיקה שהיא פיור פאן, כזו שמותר לאהוב חינם ובלי תנאים. אחרי התוכנית התפכחתי והבנתי שמותר לאהוב ולנגוע, הבנתי שהכל הבל הבלים ושברגע שאתה מבין שהכל חשוב ולא חשוב, הרבה יותר קל להסתדר בעולם הזה.  

 

אהבה זוגית זה ממש אוברייטד.

אני אדם אוהב שמקבל המון אהבה ולא חסרה לי אהבה זוגית כרגע, אבל אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. אם זה יבוא זה יהיה נהדר. אין לי גבר אידאלי, זה עניין של כימיה, עניין אנרגטי. יצאתי גם עם אמנים וגם עם הייטקיסטים, והחיבור לא קשור למקצוע או עיסוק.

 

יש לי התמכרות קשה לבגדים ואקססוריז.

אם לא הייתי מוזיקאי, סביר להניח שהייתי עושה קולנוע, ואם לא קולנוע אז סטייליג ואופנה. זאת אהבה גדולה מאד שלי. לפני שבועיים סידרתי את העניבות שלי, וגיליתי שיש לי קרוב לחמישים עניבות. פעם גם היו לי המון שלייקעסים, אבל אני כבר לא לובש לא עניבות ולא שלייקעסים, כי חם לי מדי. עכשיו, במקום עניבות, אני עונד שרשראות. אני מתלבש בהרבה צבע. מבחינתי להתלבש מול המראה זה גם סוג של יצירה.

 

היו לי בעבר תקופות של דכאונות קשים.

בתור ילד ונער היו הרבה קשיים. היו כמה חודשים אחרי הצבא שלא יצאתי מהחדר שלי, אפילו לא כדי לטייל עם הכלבה של, מיקה, שהיא האהבה הגדולה של חיי. הצלחתי לצאת מהדיכאון רק כשנסעתי למזרח לטיול של שנה. רק לא מזמן אמא שלי ספרה לי שבחצי השנה הראשונה של הטיול היא לא ישנה מרוב חרדות כי היא ידעה באיזה מצב נפשי רעוע נסעתי ופחדה עלי. אחרי חצי שנה היא כבר לא יכלה להתאפק ובאה לתאילנד לשלושה שבועות וטיילה איתי כדי להשקיט את עצמה. ורק אז, כשראתה אותי שמח ומחוייך, היא נרגעה.

 

אני נורא אוהב לשבת על ספסלים ולבהות בעוברים ושבים.

אין יום שאני לא יושב לפחות שעה על ספסל וממציא לעצמי סיפורים על דמויות שעוברת ברחוב. לפעמים אני אפילו מלווה אותם מרחוק, כי מעניין אותי מאיפה ולאן הם הולכים, מה הסיפור שלהם. זה נותן לי השראה ומשעשע, וגם יצאו מזה הרבה שירים.

 

מדונה היא טוטאלית וזה מעורר הערצה.

אני הולך להופעה של מדונה, והייתי גם בהופעה הקודמת שלה. אני חושב שהיא יוצרת מדהימה ושמעבר לזה שהיא עושה פאן ושואו, היא גם מעבירה מסרים מאוד חשובים.

 

"אני פה ואני פה בשביל להישאר" (צילום: פז ליפר)

 

למוזיקאי שוודי נותנים מילגה ואומרים לו "רק תשב לעשות מוזיקה".

אנחנו מדינה קטנה שיש בה הרבה אמנות, הרבה היצע ומעט מאוד ביקוש. זה לא רק במוזיקה, אלא גם בציור, פיסול, קולנוע וספרות. אומנים בארץ חיים בצורה די מחפירה כאשר משווים אותם לאומנים בחו"ל. לצורך העניין, בשוודיה, אם אתה מכריז על עצמך כמוזיקאי אז נותנים לך מילגה ושכר דירה, העיקר שתשב לעשות מוזיקה. אצלנו זה בחיים לא יהיה ככה, אנחנו מדינה קטנה מאוד שרוב כספה הולך לביטחון. מצד שני ולמרות כל הקשיים, אני פה, זה הבית שלי. אז נכון השבוע כתבתי פעם ראשונה שיר באנגלית אבל אי אפשר לדעת מה יקרה. נכון לעכשיו אני פה ואני פה כדי להישאר (עדיין לא יודע אם להרבה זמן).

 

הייתי יושב לקפה עם בודהה.

הייתי שמח להיפגש ולשתות משהו עם בודהה או עם הדלאי לאמה. נראה לי שיש שם הרבה כוח שאני יכול לקבל רק מעצם ההימצאות והקרבה לאותה ישות בחדר, הייתי רוצה לחוות את האנרגיה הזו איתו.

תגיות