כל בריטי טיפוסי פותח את יומו בבדיקת מזג האויר בטלפון הנייד, מיד כשהוא פוקח את העיניים. בודק אותו שוב בעיתון בזמן ארוחת הבוקר, ממשיך בבדיקת אתר האינטרנט לפני שהוא יוצא לעבודה, מוודא אם לא רימו אותו כשהוא בודק את הטמפרטורה במכונית ואז גם מגביר את הרדיו בתחזית.
 
לאחר מספר חודשים התחלתי גם אני להבין את הרעיון:  היום שלי חייב להיות מתוכנן לפי מזג האויר.
התחזית היומית פה משתנה כל שלוש שעות. ביום אחד יש את ה"עונג" לקבל את כל ארבע העונות.
 
אחרי חורף שהתחיל קל והמשיך בקור שבריטניה לא זכרה עוד מאז ימי שילטון המנדט, הגיע היום.
ראיתי בתחזית שמחר השמש תחייך אליי ואפילו לא תתכוון לשקוע:
- "מהר להוציא את הבריכה מהגראז', להתחיל לנפח, מחר יום 'ים'..."! רצתי אל הסלון, שם ישבו בני ביתי.
- "אמא, אין לי בכלל בגד ים, אמרת שלא צריך פה"! יללה הבכורה.
- "תטבלי בתחתונים, בגילך הייתי רצה כך בבריכה של הדוד יהושוע בקיבוץ, אף מתנדב לא קפץ עלי - את יכולה להרגע".
כל הלילה זרמו המים בצינור בכדי למלא את הבריכה (היתרון בלשלם על המים תשלום קבוע).
 
בבוקר קמתי לקול ציוצי הציפורים, פתחתי את החלון ומשב רוח מקפיא עפעפיים חדר לביתי, המכונית שלי נראתה כמו עוף קפוא על גלגלים. טרקתי את החלון!!! השמש הזו מחממת בדיוק כמו האור שבמקרר.
 
מיד כשמגיע הראשון למרץ באה איתו בשורת האביב. בחוץ גשם, 0 מעלות, והבריטיות מתחילות לרוץ לעבר הארון, מוציאות משם את קרם ההתזה לשיזוף עצמי עם תמצית הקקאו שלהן ומתמרחות, ומתמרחות, ומתמרחות. אחר כך, כשישאלו אותן מאיפה השיזוף, הן יספרו על הקפיצה הקטנה לכאורה שהן עשו למצריים (אכן יעד תיירותי אקזוטי) בסוף השבוע האחרון.
 
בנוסף, הן דואגות לאפסן במהרה את המגפיים בארון ומשתחלות אל עבר כפכפי האצבע שלהן, הרי האביב כבר כאן! רגליהן קופאות, אצבעותיהן כחולות, אך הן לא מודות, מנסות לקפץ בין השלוליות.. אחר הצהריים הן יקחו את הילדים לפארק הקרוב שלעיתים אפילו לא כולל אגם, ישלחו אותם לטפס על המתקנים (Or whatever), יפרשו שמיכה, יישארו רק עם בקיני וינסו לתפוס טיפת שמש אמיתית. 
השלט בכניסה לגן השעשועים שמודיע שאין כניסה למבוגר ללא ליווי ילד מעולם לא נתן משמעות שונה כל כך לפני הדברים :)
 
ובאמת בשלהי אמצע מאי זה אכן קרה. בתחילתו של יום היו 20 מעלות. כהרגלי לקחתי את הבנות לבית הספר, בכניסה עמדו שורות שורות של אמהות שחבשו על ראשי ילדיהן הלבנים כובעים, מרחו אותם בקרם הגנה ורוקנו עליהם שפופרות על גבי שפופרות. היה ברור לי שהבת שלי תחזור מבית הספר ותתלונן שלא נתנו לה לצאת לחצר היום מפני שאמא שלה, המזניחה, לא דאגה לטבול, לחפוף, לקרצף ולערבב לה בכוס התה מקדם הגנה של 100 אחוז.
 
שבועיים של חמימות נעימה ללא אירועי חמסין כמובן סיפק לנו האי (רק פה גיליתי שיש אמת בפירסום שדאורדורנט אכן מספק הגנה ל-12 שעות...) והאויר הקר כבר חודר לאזורינו.
מחר חוזרים שוב לשיגרה של פתיחת מטריות. המרק כבר על האש ואני מתחילה לחפש מתכון טוב לקדירה.
אז אם ממש חם לכם, אתם יכולים לבקש מקלט מדיני מהאיחוד האירופאי - שרב זה תירוץ מספיק טוב!
לא צריך סיפורים על מלחמות גדולות..
 

 

 

 
 
כל בריטי טיפוסי פותח את יומו בבדיקת מזג האויר בטלפון הנייד, מיד כשהוא פוקח את העיניים. בודק אותו שוב בעיתון בזמן ארוחת הבוקר, ממשיך בבדיקת אתר האינטרנט לפני שהוא יוצא לעבודה, מוודא אם לא רימו אותו כשהוא בודק את הטמפרטורה במכונית ואז גם מגביר את הרדיו בתחזית.
לאחר מספר חודשים התחלתי גם אני להבין את הרעיון:  היום שלי חייב להיות מתוכנן לפי מזג האויר.
התחזית היומית פה משתנה כל שלוש שעות. ביום אחד יש את ה"עונג" לקבל את כל ארבע העונות.
אחרי חורף שהתחיל קל והמשיך בקור שבריטניה לא זכרה עוד מאז ימי שילטון המנדט, הגיע היום.
ראיתי בתחזית שמחר השמש תחייך אליי ואפילו לא תתכוון לשקוע...
- "מהר להוציא את הבריכה מהגראז', להתחיל לנפח, מחר יום 'ים'..."! רצתי אל הסלון, שם ישבו בני ביתי.
- "אמא, אין לי בכלל בגד ים, אמרת שלא צריך פה"! יללה הבכורה.
- "תטבלי בתחתונים, בגילך הייתי רצה כך בבריכה של הדוד יהושוע בקיבוץ, אף מתנדב לא קפץ עלי - את יכולה להרגע".
כל הלילה זרמו המים בצינור בכדי למלא את הבריכה (היתרון בלשלם על המים תשלום קבוע).
בבוקר קמתי לאור ציוצי הציפורים, פתחתי את החלון ומשב רוח מקפיא עפעפיים חדר לביתי, המכונית שלי נראתה כמו עוף קפוא על גלגלים. טרקתי את החלון!!! השמש הזו מחממת בדיוק כמו האור שבמקרר.
מיד כשמגיע הראשון למרץ באה איתו בשורת האביב. בחוץ גשם, 0 מעלות, והבריטיות מתחילות לרוץ לעבר הארון, מוציאות משם את קרם ההתזה לשיזוף עצמי עם תמצית הקקאו שלהן ומתמרחות, ומתמרחות, ומתמרחות.
אחר כך, כשישאלו אותן מאיפה השיזוף, הן יספרו על הקפיצה הקטנה לכאורה שהן עשו למצריים (אכן יעד תיירותי מאתגר) בסוף השבוע האחרון.
בנוסף, הן דואגות לאפסן במהרה את המגפיים בארון ומשתחלות אל עבר כפכפי האצבע שלהן, הרי האביב כבר כאן! רגליהן קופאות, אצבעותיהן כחולות, אך הן לא מודות, מנסות לקפץ בין השלוליות......
אחר הצהריים הן יקחו את הילדים לפארק הקרוב שלעיתים אפילו לא כולל אגם, ישלחו אותם לטפס על המתקנים (Or whatever)
 יפרשו שמיכה, יישארו רק עם בקיני וינסו לתפוס טיפת שמש אמיתית. 
השלט בכניסה לגן השעשועים שמודיע שאין כניסה למבוגר ללא ליווי ילד מעולם לא נתן משמעות שונה כל כך לפני הדברים :)
ובאמת בשלהי אמצע מאי זה אכן קרה. בתחילתו של יום היו 20 מעלות. כהרגלי לקחתי את הבנות לבית הספר, בכניסה עמדו שורות שורות של אמהות שחבשו על ראשי ילדיהן הלבנים כובעים, מרחו אותם בקרם הגנה ורוקנו עליהם שפופרות על גבי שפופרות.
היה ברור לי שהבת שלי תחזור מבית הספר ותתלונן שלא נתנו לה לצאת לחצר היום מפני שאמא שלה, המזניחה, לא דאגה לטבול, לחפוף, לקרצף ולערבב לה בכוס התה מקדם הגנה של 100 אחוז.
שבועיים של חום סיפק לנו האי (רק פה גיליתי שיש אמת בפירסום שדאורדורנט אכן מספק הגנה ל-12 שעות...) והאויר הקר כבר חודר לאזורינו.
מחר חוזרים שוב לשיגרה של פתיחת מטריות. המרק כבר על האש ואני מתחילה לחפש מתכון טוב לקדירה.
אז אם ממש חם לכם, אתם יכולים לבקש מקלט מדיני מהאיחוד האירופאי - שרב זה תירוץ מספיק טוב לא צריך סיפורים על מלחמות גדולות...
תגיות