אונס כאמצעי למכירת עיתונים
"זרות נאנסות על ידי מסתננים! מפחדות להתלונן שמא יגורשו"! זעק קריין החדשות של גלי צה"ל בבוקר יום ראשון שעבר. מקרה אחר אירע בבוקר יום שני שעבר. בשעה 6:30 נעצרה מכונית אל מול בית הוריו של מולוק, תלמיד בן 17 בפנימיית נוער במצפה רמון. המשפחה, שכבר התנדבה לעזוב מרצון חזרה לדרום סודאן, נאלצה לארוז חפציה בזריזות ולאסוף את הילד בדרך למתקן כליאה. חמש שנים הם שהו בארץ, אך נאלצו לעזוב ב-5 שעות. בלי להיפרד, בלי להיערך. את ימיהם האחרונים יבלו בין סורגים.
בהתחלה הם רק פשעו, גנבו, הרעישו והפריעו ? היום הם אונסים
בין שני המקרים יש קשר הדוק. ללא מדיניות ההפחדה אי אפשר היה להצדיק את הגירוש. ללא מדיניות ההפחדה אי אפשר היה להצדיק את היחס הפוגעני והמזלזל של המדינה במבקשי המקלט. אבל למדיניות הפחדה יש בעיה משמעותית אחת - היא צריכה כל הזמן לייצר עוד ועוד פחד.
פחד עובד על סף גירוי מסוים, וכמו כל סף גירוי, גם הוא רק עולה ועולה. בתחילה המסתננים פשעו, גנבו, הרעישו, הפריעו, איימו. אבל התמונות הפסיקו לרגש, הפכו לחדשות האתמול, ומדיניות ההפחדה עמדה להפוך ללא רלוונטית לאור הנתונים היבשים שהוכיחו שהזרים פושעים פחות מהישראלים. היה צריך לעלות מדרגה: פלשו למדינתנו ועכשיו פולשים לנשינו.
הרחם הלאומי בסכנה
כך, בעת משבר, קבוצות שלמות באוכלוסיה פתאום "מולאמות", הופכות לכלים במדיניות ההפחדה. בעת משבר, הרחם הלאומי מאבד צבע, מוצא, אזור מגורים. פתאום לא רק דרום תל-אביב נמצאת בסכנה, אלא הנשים כולן. הנשים הן הקורבן, ועל המדינה להושיען. להציל אותן מאימת האונס הברברי. הרי אין דבר ברוטאלי, ברברי כמו אונס.
ומה הקשר לפיליפיניות?
פתאום מתעוררת בקרב הישראלים גם דאגה לעובדות הפליפיניות. נשים פיליפיניות עולות לכותרות כאשר הן מותקפות מינית, לא כאשר הן מטפלות בזקנינו יום אחרי יום, עובדות בעבודות שישראלים/ות פשוט מסרבות לאייש. אבל העובדות הפיליפיניות אומרות שהן מפחדות לדווח מחשש שיגורשו. גם הן זרות בארץ.
נוה שאנן בלילה (צילום: הדר כהן)
מה ההבדל בינן לבין נשות המסתננים? האם הן לא נאנסות על ידי "בני עמם"? ודאי שהן נאנסות. למעשה, למעלה מ-85% ממקרי התקיפה המינית מבוצעים על ידי מישהו שהקורבן מכיר/ה. אבל במדיניות ההפחדה הנתון לא רלוונטי. פלשו למדינתנו ועכשיו פולשים לנשינו. המסתננים חייבים ללכת.
אונס כאמצעי למכירת עיתונים
חשוב להגיד, אין בדברים האמורים להכחיש את עובדת האונס, או להכחיש את הבעייתיות שבאוכלוסיה הגדלה מדי יום של מבקשי המקלט ואת הצורך בפתרון. אבל בכל חברה, בוודאי בכזו שסובלת מעוני ואבטלה, יהיו פושעים. בכל חברה יהיו אנסים, רוצחים. ההבלטה הגסה של מקרי האונס שמבוצעים על ידי זרים גובלת בחוסר אחריות מצד התקשורת. זרים אנסו גם לפני שנה, גם לפני שנתיים, גם ישראליות וגם פיליפיניות. האונס הופך להיות כלי ציני לקידום מדיניות (או היעדר מדיניות) ומכירת עיתונים.
לא מפחדות מהמסתננים, לפחות לא יותר ממה שאנחנו מפחדות מבני עמנו
פלשו למדינתנו ועכשיו פולשים לנשינו. אבל הם לא פלשו למדינתנו, נתנו להם להיכנס; והם לא פולשים לנשינו יותר משאנחנו פולשים לנשינו. מדיניות ההפחדה מאחדת את נשות העולם, הופכת אותן לעבדות, מנצלת את הסבל שלהן.
אם כך נשות העולם התאחדו. אנא התאחדו ואמרו ? "אנחנו מפחדות: מהתנערות מאחריות, מאובדן ערכים, ממוסר קלוקל, מתקשורת משולחת רסן. אבל אנחנו לא מפחדות מהמסתננים. לא יותר ממה שאנחנו מפחדות מבני עמנו שלנו".





React to WordPress