איך תדעו אם יש לכם וירוס או זיהום חיידקי?

מחלות רבות נגרמות כתוצאה מיצורים זעירים, הפולשים לגופנו וגורמים לנו לחלות. הם "מתיישבים" בגופנו ויוצרים תהליכים שונים, שגורמים לנו לנזק לא מבוטל. תעשו הכרה עם היצורים הקטנים, הכי גדולים בחייכם, הווירוסים, החיידקים, הטפילים והפטריות.

וירוסים (נגיפים)

נגיף הוא יצור שהוא טפיל ביסודו, אינו מכיל איברים שמאפשרים לו להתקיים או להתרבות באופן עצמאי. הנגיף נטפל ל"מארח", שיכול להיות צמח, חיה או אנחנו, בני האדם. הנגיפים חודרים לגוף בדרכים שונות, מגיעים לתא אותו הם תוקפים ובעזרתו מתרבים עד להרס התא.

כל נגיף בנוי מצבר מולקולות ביולוגיות: חומר תורשתי וחלבונים. כאשר מערכת החיסון שלנו מזהה את הנגיף, היא מנסה ליצור נוגדנים נגדו. הנוגדנים מונעים ומקטינים התפשטות של הנגיף.

נוגדן הינו מולקולת חלבון, המיוצרת על ידי מערכת החיסון. הנוגדן נצמד לאנטיגן (כל חלקיק שהמערכת מזהה כ"זר"), ובכך מסייע למערכת לאתר את הזרים ולנטרל אותם. למערכת החיסון קיים "זיכרון" כך שאם נחשפנו בעבר לנגיף או למרכיב כלשהו שלו (למשל בעזרת חיסון), המערכת "זוכרת" אותו ומחסלת אותו עוד לפני שהוא מצליח לחדור לתאים ולגרום הרס.

טיפול בווירוסים. חיסונים, תרופות אנטי-ויראליות, שמפריעות לנגיף להיצמד לתאי הגוף ובכך מונעות את התרבותו. הווירוסים, אגב, עמידים לתרופות אנטיביוטיות.

חיידקים (מיקרובים)

"מיקרוב זה חיה קטנה, קטנטנה..לא, זה עף, זה עוף...." – (שייקה אופיר, מתוך "ציונה והעין המקולקלת").

החיידקים הם צורת החיים הנפוצה ביותר בכדור הארץ, והם יכולים להתקיים בסביבות מחיה מגוונות, ואפילו בסביבות קיצוניות שבהן לא מצליחים להתקיים אורגניזמים אחרים. יותר ויותר זני חיידקים מפתחים עמידות לפניצילין ולשאר סוגי האנטיביוטיקה. עמידות זו נוצרת הן בגלל שימוש מופרז באנטיביוטיקה, ובשל מוטציות ושינויים שחלים ב DNA  ובמבנה שלהם.

ניתן למצוא חיידקים על משטחים שונים בבתי חולים, על פירות וירקות, על צעצועים של ילדים, ידיות דלת, חול, בעלי חיים, וכמובן בהפרשות של בני אדם וחיות. לכן חשובה השמירה על הגיינה, בעיקר אחרי מגע עם הפרשות ולפני הכנסת מזון לפה.

מחלות הנגרמות על ידי חיידקים, כוללות דלקת ריאות (אבל יש גם דלקת ריאות ויראלית), דלקות אוזניים, דלקות שקדים, דלקת קרום המוח, דלקות בדרכי השתן, דיזנטריה (שלשולים), שעלת, שחפת ומחלות מין כמו סיפיליס, גונוריאה וכלמידיה. פצעים על פני העור, מזדהמים על ידי מזהמים שנמצאים על העור כמו סטפילוקוק וכן מזהמים מבחוץ. זיהום כזה יכול לגרום לאודם ומוגלה וכן לזיהום מפושט יותר. זיהומים שמתפשטים באיזור העור ובמפרקים עלולים להיות מסוכנים מאד עד קטלניים (חיידק טורף).

בחלק מהחיידקים הסכנה אינה בחיידק עצמו אלא בחומרים אותם הוא מייצר. דבר זה נכון למשל לחיידק הטטנוס, הקלוסטרידיום והבוטולינום – המייצרים רעלנים העלולים להיות קטלניים. בחיידקים אחרים הסכנה היא בנוגדנים שהגוף מייצר נגדם – זה נכון בעיקר לחיידק הסטרפטוקוק מסוג B, אותו חיידק הגורם לדלקת בגרון. הגוף מתמודד יפה מאד עם החיידק, אבל הנוגדנים שהגוף מייצר נגדו עלולים לפגוע במפרקים, בכליות ובמערכת העצבים – ולכן מומלץ לטפל בחיידק לפני שהגוף מפתח נוגדנים.

חיידקים יכולים להיות גם מועילים. במערכת העיכול, בחלל הפה ובנרתיק (בנשים) מצויים חיידקים ידידותיים (לקטובצילוס) שעוזרים להגן על אזורים אלה מחדירה של חיידקים מסוכנים.

 טיפול בחיידקים. הטיפול בחיידקים המזיקים הוא בעזרת אנטיביוטיקה, שנבחרת לפי הרגישות של החיידק הספציפי. חיידקים מסויימים פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה ומאד קשה לטפל בהם, למשל חיידקי השחפת.

טפילים

זיהומים בטפילים נפוצים מאד בין מטיילים באיזורים אקזוטיים ובאפריקה. ידועים טפילי המלריה, הטריפנוזומה, התולעים למיניהן, ועוד. טפיל העובר ביחסי מין הוא טפיל הטריכומונס – הגורם להפרשה וגרד בנשים ובגברים.

זיהומים שכיחים בטפילים הם למבליה בעיקר בילדים (טפיל הגורם לשלשולים קשים), בלסטוציסטיס (שגורם לשלשולים במבוגרים), אמבות, ותולעי הסיכה (גם בילדים). אצל אנשים עם מערכת חיסונית ירודה, למשל חולי איידס, ניתן למצוא זיהומים בטפילים נדירים יותר כמו פנאומוציסטיס קריני, הגורם לדלקת ריאות קשה.

טיפול בטפילים. הטיפול בטפילים המצויים (כמו תולעי מעיים ואמבות) הינו קל וקצר יחסית. לעומת זאת, המלריה כיום עמידה כבר לרוב הטיפולים הקיימים, ולכן חשוב מאד הטיפול המונע.

פטריות

הפטריות הינן יצור ביניים בין עולם הצומח לעולם החי. פטריות מצויות באופן טבעי על פני העור שלנו וכן בחללי הגוף השונים. לעתים, כאשר נוצרים תנאים נוחים (על פני העור חום ולחות, בחללים השונים – הפרת איזון בין האורגניזמים הטבעיים למשל בעקבות מתן אנטיביוטיקה), תווצר סביבה מתאימה להתרבות של הפטריות והן תהפוכנה מדיירות "תמימות" לפוגעות.

פטרת בעור יכולה לגרום לתגובה אלרגית, לגירוי ולאי נוחות גופנית ואסטטית. פטרת בחלל הפה או בנרתיק תגרום לצריבה או הפרשה וריח לא נעים.

קנדידה

קנדידה הינה פטריית שמר, שמצוייה אצל כולנו בריריות – בחלל הפה, במעיים ובנרתיק. היא מהווה חלק מהפלורה הנורמלית של איזורים אלה ושומרת על איזון עם שאר החיידקים הידידותיים ויחד הם מגנים על הגוף מפני פולשים.

במקרים מסוימים, למשל אחרי לקיחת אנטיביוטיקה, ובחולים קשים אחרי טיפולי כימותרפיה, מופר האיזון והפטריה מתרבה יותר מהרגיל. במקרים אלה תיתכן פטרת בפה (שתתבטא בלשון לבנה ופצעים בזויות הפה) או בנרתיק (הפרשה גבינתית וצריבה). במקרים כאלה מטפלים בפתילות או משחה ולפעמים בכדורים.

ברפואה האלטרנטיבית, ניתן השם "קנדידה" למצבים שאנחנו הרופאים הקונבנציונלים אוהבים לקרוא "מעי רגיז", כלומר, מצבים בהם יש נפיחות בבטן, אי נוחות, כאבים, בחילות, ולפעמים חולשה או מצב רוח לא טוב. אין בדיקות ל"קנדידה" במסגרת הרפואה הכללית, אלא אם יש תלונות על צריבה בנרתיק או אי נוחות בפה, ולשון לבנה.

עדיף לחסן מלחלות במחלה

קיימים חיסונים למחלות נגיפיות וחיידקיות רבות. והדעה הרווחת היום, היא שעדיף לחסן לרוב המחלות מאשר לעבור אותן, על מנת להמנע מסיבוכים אפשריים.

חיסונים קיימים כיום למספר די גדול של נגיפים, ביניהם – נגיף צהבת B, צהבת A, פוליו, חצבת, חזרת, אדמת, רוטה, נגיף הפפילומה, אבעבועות רוח, וכמובן שפעת עונתית ושפעת חזירים. המחלות החיידקיות שיש להן חיסון כוללות: חיידק השעלת, חיידקי הטיפוס, טטנוס, דלקת קרום המוח ואחרים.

רק בריאות.