ראיון עבודה בפתח? שימו לב לקודים הגבריים!

ההיקף הנרחב, עדיין, של המשרתים בצבא, דפוסי ההתנהגות והחברות של הגברים, והעובדה שהם עדיין מהווים את הרוב העובד בחברה הישראלית (51.3  אחוז מהשכירים הם גברים ורק 48.7 אחוז הן נשים, על פי פרסום אחרון של הלמ"ס), מעלים את השאלה: האם במקומות עבודה בעלי רוב גברי, נוצרים קודים התנהגותיים ו"דיבור מיוחד" ועד כמה הם משפיעים על הנשים שעובדות איתם, אם בכלל.

ד"ר דני קפלן, ראש המגמה ללימודי גברים בתוכנית למגדר באוניברסיטת בר אילן ,מסביר מהי אותה דינמיקה גברית. "יחסים בין גברים מושתתים במידה רבה על הומור וטיזינג. אותו טיזינג הן בעצם רמיזות הומו ארוטיות שמטרתן היא 'להרים' אחד לשני ל'הנחתה'. מדובר בסוג של פיתוי לא מיני, ולכן ההומור הוא מרכזי כאן. כמו כן, השיח הגברי ההטרוסקסואלי מורכב גם מאזכורים של יחסי מין עם נשים, דבר שעוזר לייצר תחרות או יחסי כוח, אך בעיקר מסמן את הדוברים כגברים חזקים. במקומות העבודה בישראל, אליהם מגיעים רבים מהגברים הישר מהתרבות הצבאית, זה מאוד מורגש".

לדברי קפלן, מערכת היחסים הזו עוזרת לגברים להתמקם גבוה יותר במאזן הכוחות בצורה לא פורמאלית. "זו עדיין התרבות הדומיננטית ביותר בחברה, והיא מייצרת בעקבות זאת תרבות ארגונית הגמונית גברית, שנוכחת בכל ארגון - לפעמים יותר ולפעמים פחות, ואם אתה לא משתף פעולה אתה נחשב לסוג של אאוטסיידר. על פניו, כשיש נוכחות נשית בחדר זה משנה את צורת ההתבטאות, אבל אם המסגרת היא שוביניסטית במיוחד אולי לא יהיה שינוי".

ד"ר קפלן מדגיש, כי כשהגברים "מתחשבים" בנשים ומשנים או מעדנים את צורת התקשורת ביניהם, עדיין נוצרת הפרדה בין שני המינים, שיכולה להשפיע על סיכויי הצלחתן של הנשים. "באופן כללי יש נטייה לעשות הפרדת כוחות בין גברים ונשים - יש דברים שגברים לא יעשו ליד נשים. צריך לזכור שבגלל שיש תרבות ארגונית מסוימת במקומות שונים, לפעמים אין כלל התחשבות בכך שנשים הן בתמונה, או שפשוט מצפים מהן להשתלב. להיות כמו הגברים".

דרורית גל פז, מאמנת אישית ומקצועית של מנכ"לים מזה 15 שנה, עבדה בעברה כמנהלת תחום בחברה גדולה, עליה היא מעידה שהייתה מאוד גברית. "הייתי בין הנשים הבודדות שם, ובהחלט רווח שם ה'דיבור צבאי'. זה היה ארגון עם רוב גברי לחלוטין וההרגלים גבריים והייתי צריכה להילחם כל העת על המקום שלי. זו כנראה גם חלק מהסיבה שעזבתי אחרי שנה וחצי. הבנתי שאני לא רוצה להילחם". גל פז מוסיפה כי פעמים רבות נדמתה לה התקשורת הגברית כצינית וכסגורה חברתית. "ניסיתי להילחם בזה אבל מדובר היה במלחמה בתחנות רוח ברוב המקרים, ופשוט הפסקתי ליהנות".

גל פז מאמינה כי במקומות בהם יש הגמוניה גברית, יידרשו נשים לשינוי קיצוני בהתנהגותם, במידה והן לא משתמשות בקודים הנהוגים. "זה לא שאשה צריכה להיות יותר גברית, אלא היא צריכה פשוט לצמצם את עצמה, וברוב המקרים - יש לה הרבה יותר מה לתת, ממה שמתאפשר לה במקום כזה. יש נשים שיהפכו למה שמכונה 'ביצ'ית', אבל זה פשוט אומר שהיא מנסה להיכנס לראש של גבר, להיות כמו גבר. יש גם נשים שיעשו את ההיפך ויקטינו את עצמן כדי לקבל את מה שהן רוצות. אחד הדברים שאני מייעצת ללקוחותיי הנשיות היום זה - אל תהפכי ל'אחלה גבר'".

מעבר למילים: לגברים יש שפה שלמה שרק הם דוברים

"ערכתי מחקר" מספר קפלן, "במסגרתו ראיינתי נבדק - 10 שנים אחרי שהוא סיים את הצבא. אותו נבדק, הדגים לי בשיחת טלפון שקיים עם חבר טוב שלו, כיצד הוא מצליח לנהל איתו שיחה שלמה בשפת קוד. הוא גם סיפר לי שזה מה שהוא עושה ביום יום בעבודה, ואף תיאר לי סיטואציה בה נשים ששומעות את השיחות שהוא מקיים מתארות אותו כמשוגע ממש. לאותן נשים, השיחות נשמעות ממש לא נורמליות. השימוש באותן מילים על ידי גברים, גם אם לא במודע, מטרתו לייצר עמדת כוח".

על פי קפלן, מילים כמו "בן-זונה", "שחור", "קירח", "שמן" ושאר תיאורים שיכולים להיחשב מעליבים בסיטואציות רבות, משמשים פעמים רבות את הגברים כדי להביע חיבה וקרבה אחד לשני. במחקר שערך, העידו עשרות גברים כי בעזרת ביטויים כאלו, הם לומדים כי הם אהובים על חבריהם. לדבריו, נהוג לכנות היום יחסים בין גברים כיחסים "הומו חברתיים", כאשר הכוונה היא בעיקר לאינטרקציות המתרחשות בקבוצה, סביב פעילויות במקום העבודה, בתחביבים שונים וכדומה, ולכאלו המזוהות עם מקומות גבריים מסורתיים כגון צבא, ספורט, ופעילות פוליטית ציבורית.

"היחסים ההומו חברתיים, מתקיימים במרחב הרגשי הציבורי והחברתי, מרחב אליו נשים אינן מורשות להיכנס. השפה המשותפת הזו, שיכולה להתקיים בין שני גברים או יותר, משלבת תמיד ביטויים מיוחדים וניבים, שהם תוצר של ניסיון משותף. השפה המשותפת גם יוצרת מכנה משותף ומאחד, מטשטשת הבדלים ומגדירה את הגבולות בין המשתתפים בה לבין אחרים. בהקשר הצבאי למשל, היא משלבת מונחים מקצועיים עם סלנג גס וסקסיסטי".

כדי להתמודד עם נשים חזקות, הופכים אותן לעיתים לגבריות

לדברי קפלן, יש מקרים רבים בהם מודבקים לנשים דימויים שנחשבים לגבריים, בעיקר כשהן מאיישות משרות שנחשבות בכירות מאוד, למשל פוליטיקה. "הרבה פעמים אנחנו רואים, באמצעות התקשורת, איך מצמידים למישהי בכירה דימוי של פייטרית גברית. הדוגמה הכי מוכרת היא של ראש הממשלה גולדה מאיר, לה היה דימוי גברי מאוד חזק".

עו"ד חיה לזר נוטקין, המתמחה בדיני עבודה ומשפחה, עובדת ב - 3 השנים האחרונות כעצמאית. היא נזכרת, כי בימים בהם עבדה במשרד עורכי דין גדול ותל אביבי, קוד הלבוש האחיד, והגברי יש לומר, שהונהג במקום, הצריך פעמים רבות השתדלות רבה יותר מהנשים מאשר הגברים. "עורכי דין צריכים כולם ללבוש חולצה אלגנטית לבנה עם מכנס שחור. גברים, יכולים להסתפק פעמים רבות בחולצה לבנה פשוטה, אך נשים צריכות להשקיע יותר כדי להיות ייצוגיות. את צריכה בפירוש להראות שלא סתם זרקת על עצמך חולצה לבנה, כי אין לך את העניבה להתחבא מאחוריה".

עם זאת, לזר נוטקין לא מסכימה עם הטענה ששיח כזה או אחר היה יכול להרחיק אותה מלעלות בסולם הדרגות במשרד. "זה כבר תלוי בביטחון של האדם, איך את תופסת את מי שעומד מולך, אם הוא מאיים עלייך או לא. זה עניין של הערכה עצמית. אני לא מגדירה את הקודים ששלטו אז כשל גברים או נשים - אלא כקודים של מעמד. השיחות החברתיות נסבו פעמים רבות סביב מסעדות, יינות מובחרים, מכונות פסטה מחו"ל - דברים שמייצגים יוקרה. יכול להיות, בדיעבד, שהשיחות האלו לא היו מתקיימות אם היינו רק נשים, אבל הן סימלו אז לתפיסתי סטטוס. אלו שיחות שלא התחברתי אליהן בכלל, אולי בגלל שפחות עניינו אותי סמלי סטטוס שנחשבים גבריים יותר".