"אני מאוכזב מהמפגינים ברמה אישית", אמר מפקד מרחב ירקון במשטרה בעקבות אירועי הלילה בתל-אביב. 

 

עוד ב- Onlife:

 

מפקד מרחב ירקון, מאוכזב ממני אישית. דגדוג נעים של פתיעה וכוח מזדחל במורד עמוד השדרה שלי. תת-ניצב יורם אוחיון אינו מאוכזב ממסה של אזרחים אשר בחרה, כאשר כלו כל הקיצין ולנגד אלימות משטרתית לא פרופורציונלית, לקדם בצעד נוסף את המחאה ולפגוע ברגשותיהן של אוכלוסיית הזגוגיות. על כך מר אוחיון אינו מצר. לא, יורם מאוכזב ממני אישית. 

 

למה לו, ליורם, להתאכזב ממני אישית? אנחנו מאוכזבים ברמה האישית מאדם קרוב, אשר עשה דבר שלא ציפינו ממנו לעשות, או לא עשה דבר שציפינו ממנו לעשות. זאת אומרת, כאשר אחד מעז על ידי פעולה או אי פעולה לשבור את סדר הפעולות המתבקש החזוי ממנו. מה חזוי מאיתנו? שנים של אבולוציה והתבוננות בסביבה לימדו אותנו למה לצפות. היכולת הזו, לחזות את העתיד, מעניקה לנו ביטחון ותחושה כוזבת של שליטה בגורלנו.

 

כשנשבר הדפוס, אנחנו מרגישים שהידע שצברנו עד כה על העולם אינו רלוונטי, ואנחנו חסרי אונים כמו ילד כיתה א' בוועידה כלכלית. חוסר אונים הוא אכן תחושה לא נעימה ואני באופן אישי מצרה על תחושת חוסר הישע של מר אוחיון. בעוד שנתיים, כשאהיה מטפלת מוסמכת מטעם אוניברסיטת קולומביה, אשמח לעזור לו לעבוד על ארגז הכלים הרגשי שלו שיאפשר לו דרכי התמודדות נאותות עם תחושות ממין אלו.

 

למה תת-ניצב יורם אוחיון מגיב באופן כה אמוציונלי?

אני לא התאכזבתי מתת-ניצב יורם אוחיון ברמה האישית כאשר לא קנה לי מתנה ליום ההולדת, מאחר ולא ציפיתי לזה ממנו. אבל יורם כן מאוכזב ממני. הוא מאוכזב ממני כי לא התנהגתי כפי שציפה. מן הסתם יורם לא ציפה שאשאר בבית (הישרדותVIP בחרו לשדר פרק לא מעניין על המודחים. את מי מעניינים המפסידים? בטח לא את מי שיוצא לקרב על עתידו). לכן, אכזבתו של מר אוחיון קשורה לאופן בו התנהלתי בעודי עושה את המצופה ממני על ידו – מחיתי.

 

ציפיותיו של תת-ניצב אוחיון בנוגע לאופן התנהלות במחאה מבוססות על שנות ניסיון בתחום, וספר החוקים עליו הוא נסמך. האם באמת חרגה התנהגות המפגינים באופן כזה אשר אמור לעורר תגובה כה אמוציונלית בקרביו של יורם? אולי. מניסיונו האישי, אם נצמצם אותו לזה של הקיץ הקודם, נצפה שינוי בהתנהגות. נראה שמבחינתו של יורם לא מדובר בהקצנת פעילות על אותו הספקטרום ההתנהגותי אליו הורגל – דבר לו ניתן לצפות, כמובן – אלא מדובר בסט פעילויות חדש לחלוטין ובלתי צפוי, כזה המערער את תפיסת עולמו עד לרמת אי-נחת אישית. 

 

זאת, כנראה כי נייר הלקמוס של מר אוחיון הוא ספר החוקים שהוזכר לעיל. אבל, האם באמת היה אמור יורם להזדעזע מכך שהספר הקטן שלו אינו נר לרגלי המוחים, כאשר פחות מ-24 שעות קודם לכן הפרו אותו קרובים אליו בהרבה? אם יורם מאוכזב ממני אישית, ואנחנו לא חברים בפייסבוק אפילו, מעניין איך היה אמור להרגיש כאשר משפחתו המורחבת - לובשי המדים - פעלה בניגוד לאופן ההתנהלות המצופה ממנה. מכך, כאמור, לא התאכזב יורם, מה שמרמז לנו כי יורם ידע לחזות מראש ובדיוק את אופן הפעולה שלהם. יורם ידע שכמות כוח לא פרופורציונלית תופעל על קבוצה קטנה יחסית של מפגינים לא-אלימים. עם זאת, תת-ניצב יורם אוחיון לא היה מסוגל לעשות את הקפיצה הלוגית הנדרשת (והפשוטה) שהסלמה מצד אחד וודאי תגרור הסלמה מצד שני. זה, בדרך כלל, הפועל היוצא של תקשורת חד-כיוונית.

 

הרבה מאד אנשים עומדים לאכזב אותו שוב

ייתכן אז, שאכזבתו של יורם איננה ממני אישית – או אפילו מן המפגינים – ייתכן שיורם התאכזב ישירות מחוסר היכולת האישית שלו לחזות את הנולד, למרות שזה היה ברור יותר מאולטרסאונד תלת-מימדי. כרגע יורם עוד מעתיק את כאבו הפנימי ומשליך אותו על קבוצת המפגינים, אולם כאשר יתפוגג מעט הכאב ייתכן וישיג יורם פריצת דרך מנטלית וידע לאן לשייך אותו באופן נהיר יותר. או אז, ישכיל גם תת ניצב אוחיון לתקשר את המצוקה שלו לעולם החיצוני, כך שיוכל לקבל תגובה, שכנראה כבר תפתיע אותו מעט פחות, מאחר והיא כבר נסמכת על התקשרות ברורה ובטוחה יותר.

 

פן נוסף של אופי האכזבה הקשור גם הוא לתקשורת דו-כיוונית, הוא שהאכזבה היא תגובה חברתית מאוד, שמעצם מהותה דורשת תגובת מראה. כשאדם מאוכזב ממני, הוא מצפה שאהיה מאוכזבת מעצמי. האם אני מאוכזבת מעצמי, האם עליי להיות מאוכזבת מעצמי, ומה אעשה בעתיד על מנת לא להיות מאוכזבת מעצמי יותר - אלו שלוש שאלות  שיורם מעוניין שאשאל את עצמי. הוא מעוניין שאגיב ב"כן" על השתיים הראשונות וב"לא אנהג כך יותר" על האחרונה. וכאן, אני חוששת, הרבה מאוד אנשים עומדים לאכזב שוב את יורם. אישית.

תגיות